חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג פעילות
חיפוש פעילות בטקסט חופשי

שַׁדְמִית מְצוּיָה

שדמית. צילום: יואב פרלמן, החברה להגנת הטבעצילום: יואב פרלמן, החברה להגנת הטבע

תפוצה: מקייץ-מקנן נדיר ביותר, וחולף מצוי. המושבה האחרונה שנצפתה מנתה כ-50 זוגות בעמק החולה בקיץ 1998 (טליה אורון, בע"פ). בשנים 1999 ו-2000 לא נצפו מושבות קינון.

תפוצה בעבר: עד לאמצע המאה שעברה היה מקנן מצוי. מאות זוגות קיננו בעמקים הצפוניים והמזרחיים, במישור החוף ובשפלה. במהלך שנות השישים והשבעים התמעטה האוכלוסיה בקצב מהיר, עד שנעלמה לחלוטין במישור החוף (פז 1986, Shirihai 1996). בסוף שנות השבעים נצפו עדיין מושבות של עשרות זוגות בעמק החולה, בבקעת כנרות, ובעמקי בית-שאן, זבולון ויזרעאל. מושבות אלה קטנו או נעלמו, ובמהלך שנות השמונים נותרו רק זוגות בודדים בעמק החולה, בעמק יזרעאל ובעמק זבולון. הריכוז הגדול ביותר בשנים אלה  היה של 60 זוגות בעמק יזרעאל ליד תל-קישון, שנצפו ב-1981 (Shirihai 1996). גם מושבה זו הצטמצמה או נעלמה, ובסוף שנות השמונים הוערכה האוכלוסיה כולה בכדי 50–100 זוגות דוגרים (Shirihai 1996).

מקום-חיוּת אופייני: הקינון נערך בחבל הים-תיכוני, בעיקר בשדות מעובדים עם צומח נמוך או בשדות מרעה רמוסים וליד מקורות מים. בנדידה נראות שדמיות מצויות בכל אזורי הארץ, בשדות עם צומח יבש או נמוך וליד מים.

גורמי סיכון והפרעה:
1. חומרי הדברה – השדמית נפגעה קשה מהשימוש האינטנסיבי בקוטלי-חרקים, וזו כנראה הסיבה העיקרית לירידה החדה בגודל אוכלוסייתה בשנות השישים והשבעים.
2. הפרעה ישירה – השדמית מקננת בשדות חקלאיים פעילים כמו שדות כותנה בראשית הנביטה, החשופים להפרעה רבה (תנועת כלים חקלאיים), הפוגעת בהצלחת קינון. כמו כן, צמיחת הגידולים במהלך עונת הקינון הופכת את השדות לבלתי-מתאימים עבור השדמיות.

גודל האוכלוסיה: עד 50 זוגות. השדמית אינה מקננת בארץ מדי שנה.

שינוי בגודל האוכלוסיה: השינוי הדרסטי בגודל האוכלוסיה התרחש בשנות השישים והשבעים.