נווה מדבר קטן הטמון בערוצו של נחל חתירה – המנקז את המכתש הגדול, מרחק הליכה קצר מיציאתו לכיוון הערבה.
מי המעיין, ובעיקר מי הגשמים והשטפונות, נאגרים בגב ענקי שמידותיו 10 עד 15 מטרים ועומקו המרבי הוא כ-5 מטרים.
לאחר עונת הגשמים הופך הגב לבריכת מים מרשימה ומצוינת לשחייה. בדרך כלל, לקראת סוף הקיץ החם, מתייבש חלקו העליון של הגב ורק החלק התחתון נשאר מלא מים.

בתקופה הרומית פותחה בארץ ישראל רשת דרכים, שבדרום הארץ עברה מירדן, אל חצבה ומעלה עקרבים, ומשם לבאר שבע ואל הים התיכון. דרך זו שימשה למעבר שיירות של בהמות נושאות שקי סחורה למסחר.
המדרגות בעין ירקעם נחצבו כדי שבהמות המסע יוכלו לרדת ולשתות ממי המעיין.

מעין ירקעם אפשר להמשיך במסלול עד לתצפית מראש מעלה פלמ"ח.
מיתוסים רבים נקשרו סביב מסעות הפלמ"ח למדבר יהודה ולנגב, אך רבים מהם אמיתיים ומבוססים על יומני מסע.
אירוע מפורסם במיוחד התרחש בסביבת עין ירקעם. בדרכם למכתש הגדול, סיירי הפלמ״ח הצליחו בקושי רב למצוא מסלול מתאים לטיפוס במצוק סלע גבוה אל נחל חתירה ועין ירקעם. הבדואים קראו לו אז "נאקב אל-יהוד", וכיום הוא נקרא מעלה פלמ"ח. על מעלה הפלמ״ח אפשר לצפות עליו אחרי הליכה של כשני ק"מ מעין ירקעם מזרחה.
שימו לב: הירידה במעלה פלמ"ח מסוכנת, ואינה מתאימה למשפחות לא מנוסות ולילדים קטנים.

לאורך ההסטוריה בחר האדם להתיישב בקרבת מקורות מים, וכך גם עין ירקעם משך אליו התיישבות אנושית.

עדות לכך היא האתר הארכיאולוגי על שרידיו הדלים של מיצד ירקעם, הנמצא בסמוך למעיין. בשל מיקומו הנמוך בטופוגרפיה של האזור, משערים שהוא שימש כחאן דרכים לשיירות.

אחת מתופעות הטבע הייחודיות בישראל הן מכתשי הנגב. יש בעולם מכתשים דומים, אך אלו שבנגב הם גדולים ומושלמים במיוחד. 

כל מכתש הוא "חלון" המאפשר הצצה לתקופות גיאולוגיות קדומות שאינן נראות במקומות אחרים בנגב. 

בצד הדרומי-מזרחי של המכתש, השכבות נטויות בזווית חדה במיוחד הנראית היטב גם מהכביש. בלב המכתש יש אתר ידוע לאיסוף חול צבעוני, בן 100 מיליון שנים ויותר.