תוצאות חיפוש

המאבק להצלת הלוקוס האדום

הסיפור ב-100 מילים

רובנו מכירים את הלוקוס על הגריל, בתנור או בחריימה. אבל מי מאיתנו יודעים על החשש הגדול שהדג המיוחד הזה ייעלם - ועל הסכנות שעלולות לקרות בשל כך לטבע הימי של ישראל?

הלוקוס האדום, ששמו המקצועי הוא דקר הסלעים, חשוב מאוד לכל הסביבה שבה הוא חי. אפילו היעלמות חלקית שלו עלולה לגרום לנזק גדול - כי כל מערכות החי והצומח בשוניות הסלע תלויות בו.

אנחנו צדים, אוכלים ומחסלים את דקר הסלעים - ומסכנים את כל הסביבה שבה הוא חי.

בואו לקרוא על סיפור החיים המדהים ויוצא הדופן של הלוקוס האדום, דג טורף המכונה "הנמר של הים התיכון".

אנחנו בטוחים שאחרי שתכירו אותו לעומק, גם אתם תרצו להצטרף למאבק שנועד לעזור לו לשגשג - ולשמור על הבריאות של כל המערכת הימית סביבו.

הלוקוס האדום במספרים

90%

הירידה של אוכלוסיית הלוקוסים (דקרים) בים התיכון בתוך שני עשורים

7

הגיל הצעיר ביותר שבו הופכים דקרי הסלעים מזכרים לנקבות. השינוי מתרחש בגיל צעיר מהרצוי בגלל דיג יתר

50

הגיל שאליו יכולים להגיע דקרי סלעים, אם הם לא ניצודים

90%

מאוכלוסיות הדגים הגדולים בים התיכון נעלמו, ביניהם מינים של דקרים

  • צילום של דג הדקר בתוך הים
    דג הדקר (לוקוס). צילום: אנדריי אהרונוב
  • תקריב של דג דקר הסלעים
    דקר הסלעים, צילום: shutterstock
  • דקר הסלעים בים
    דקר הסלעים, צילום: Shutterstock
  • צילום של דקר הסלעים בים העמוק
    דקר הסלעים בים העמוק, צילום: אורן קליין

הסיפור המלא על דקר הסלעים (הלוקוס האדום)

דקר הסלעים, שמכונה גם לוקוס אדום או דאור – ואנחנו קוראים לו ״הנמר של הים התיכון״ – הוא אחד הדגים הכי מיוחדים שיש. אתם לא רוצים להחמיץ את הסיפור המופלא שלו.

זהו דג טורף השוכן ‬בשוניות ‬סלעיות ‬ומסתתר ‬במערות ‬ובכוכים ‬בסלע.‬ למרבה הצער, אחת התכונות הבולטות ויוצאות הדופן שלו מחריפה את האיומים עליו.

כל דקרי הסלעים מתחילים את חייהם כנקבות, כמו שקורה גם בשאר מיני הדקרים. הן מגיעות לבגרות מינית בגיל 3-4 שנים, כשאורכן 40-50 ס״מ ולעיתים יותר.

במצב רגיל, בגיל 9-16 שנים עובר על חלק מהדקרות שינוי מעניין: הן הופכות לזכרים. במצב של דיג יתר שמקטין את אוכלוסיית הדקרים, כמו שקורה בישראל – השינוי מתרחש מוקדם יותר, כבר בגיל 7 שנים, אף שהדקרות עדיין לא מוכנות לכך.

אותם דגים שהופכים לזכרים הם כבר גדולים יחסית – ולכן אטרקטיביים במיוחד לדיג. המשמעות היא שהדיג פוגע בעיקר בזכרים.

וכאן נמצאת הבעיה הגדולה של הלוקוסים: הדיג משבש את האיזון באוכלוסייה שלהם. מצד אחד הדיג גורם לכך שאין מספיק זכרים. מצד שני, הדיג מאלץ נקבות צעירות מדי להגיע לבשלות מינית – עם כחצי מכמות הביצים של נקבה בוגרת יותר – או "מאיץ" בהן להחליף את מינן לזכרים בגיל מוקדם מדי, כדי לפצות על הדגים שחוסלו.

כשרע לדקרים – כל הטבע הימי סובל

השורה התחתונה גרועה ומצערת: הרבה פחות דקרים בים. המשמעות של המצב הזה גרועה מאוד לכל הטבע הימי שלנו.

כל עוד יש הרבה דקרים גדולים בסביבה – שוניות הסלע שבהן הם חיים נמצאות במצב טוב יותר. אבל כשהדקרים נעלמים, כל מערכת החי והצומח בסביבה מתערערת.

הדקרים הם השומרים של שוניות הסלע. כך למשל, הדקרים מצמצמים את השפעתם המזיקה של דגים פולשים כמו סיכנים (אראסים), שמחסלים את יער האצות של השונית, ויכולים להקטין את הפלישה של הזהרון ההדור.

זו החשיבות הגדולה של דקר הסלעים, כמו של שאר מיני הדקרים: כשיש הרבה מהם, ובעיקר הרבה פרטים בוגרים וגדולים – כל הטבע הימי שלנו מאוזן ומשגשג – ובלעדיהם כולם סובלים.

טרף קל לדייגים

האביב הוא התקופה הרגישה ביותר של הדקרים. הם נוהגים להתקבץ יחד כדי להתרבות, במעין ״חתונות״, ויש דייגים שמנצלים זאת כדי לפגוע בקלות בכמות גדולה של דגים.

התוצאה היא קריסה בכמות הדקרים מכל המינים. האיגוד העולמי לשימור טבע (IUCN) מעריך שמדובר בחיסול של ממש, שהגיע לרמה קיצונית של יותר מ-90% בתוך שני עשורים. לכן האיגוד הגדיר את רמת האיום על הדקרים ברחבי העולם כ"עתיד בסכנה".

גם בים התיכון המצב גרוע. לפי ההערכות, דקר הסלעים נמצא כאן תחת איום המוגדר כ"סכנת הכחדה", והסיבה העיקרית לכך היא דיג יתר.

לעומת זאת, אם היינו נחלצים מאיום הדיג – חלק מהדקרים היו מסוגלים להגיע לשיבה טובה ולחיות אפילו 50 שנה ויותר

אפשר להציל את הדקרים

בעולם כבר הבינו שכדי לשמור על הדקרים – חייבים להגן עליהם מפני דיג.

בטורקיה השכנה אסרו על הדיג של דקר הסלעים ושל דקר המכמורת ב-2016.

בצרפת החילו איסור חלקי על דיג של דקר הסלעים מאז שנות ה-90 של המאה שעברה. בעקבות ההצלחה של המגבלה החלקית – מאז 2003 נקבע איסור גורף לצוד אותו בכל שיטות הדיג. מחקרים הראו שהמדיניות הזו הקפיצה את גודל האוכלוסייה פי 6.5 בתוך 25 שנה.

בים התיכון ישנם כחמישה מינים של דקרים, שחלקם בסכנת הכחדה או תחת איום. הציד שלהם נעשה על ידי דיג בצלילה, דיג בחכות, רשתות ומכמורות. אבל בינתיים רק מין אחד, דקר אלכסנדרוני, זכה להגנה מלאה בישראל – בזכות הפעילות של החברה להגנת הטבע, שהגישה שתי עתירות לבג״ץ בעניין.

לעומת זאת, דקר הסלעים, הלוקוס האדום, הוכרז כמין מוגן בהוראת שעה לשנה בלבד. ועוד יותר גרוע: אף שהדיג שלו באמצעות רובה נאסר – כל שיטות הדיג האחרות עדיין מותרות.

לכאורה, ההוראה נועדה לאזן בין השמירה על הטבע לבין פרנסתם של דייגים. אבל האמת היא שגם הפרנסה של הדייגים בסכנה, אם יימשך דיג היתר שמחסל את הדקרים.

 

צילום וידאו: אנדריי אהרונוב

צילומים: אנדריי אהרונוב, אורן קליין, שאטרסטוק

לקריאה נוספת

הכירו את דקר הסלעים - באתר ״החצי הכחול״ סרטון: מה הסיפור של דקר הסלעים סרטון: מה גורם לדקרים להיעלם להורדה: דקר הסלעים ברשימה האדומה של האיגוד העולמי לשימור הטבע (IUCN)
תקריב של דג דקר הסלעים
דקר הסלעים. צילום: shutterstock

מצב המאבק

אחרי שמכירים את סיפור החיים המיוחד של דקר הסלעים, הלוקוס האדום, קשה לעמוד מנגד מול האיום שהוא ייעלם מהים התיכון. אנחנו לא יכולים לקחת את הסיכון שהדקר יפסיק לשמור על הטבע הימי שלנו.

כל הדקרים הם בעלי חשיבות גדולה לשמירת האיזון בטבע הימי, כולל דקר הסלעים ודקר אלכסנדרוני - שהוא היחד שזכה בהגדרה של ערך טבע מוגן החל משנת 2021.

כדי לתת חיים לדג המיוחד שחשוב לכל הטבע הימי יש צורך בשלוש פעולות דחופות, שניסיון של מדינות אחרות הוכיח לנו כי הן אפשריות - ויעילות:

1. המשרד להגנת הסביבה צריך להכריז על כלל הדקרים כעל ערך טבע מוגן. חשוב במיוחד לתת את ההגנה הזו לדקר הסלעים - שהוא השומר של כל הטבע הימי סביבו.

2. חייבים להפסיק לדוג את דקר הסלעים (הלוקוס האדום).

3. עוד לפני השינוי במדיניות, גם אנחנו כצרכנים יכולים להשפיע על המציאות - אם נפסיק מייד את הרכישה והאכילה של הלוקוס האדום (ובכלל, מומלץ להמעיט בצריכה של דגים וחיות בר).

רוצים לשמור על הים התיכון?

בואו להיות חברים להגנת הטבע

הצטרפו עכשיו