תוצאות חיפוש

הסיפור המלא על הסכנות לטבע ברפורמה המשפטית

בואו נתחיל עם דוגמה אחת שמספרת את הסיפור הגדול. בקעת תמנע היא אתר עוצר נשימה שנמצא בדרום הערבה בדרך לאילת. יש שם מצוקים ייחודיים מאבן חול לבנה ואדומה, עדרים של צבאים ויעלים ונוף מדברי מרשים. זהו המקום הראשון בעולם שבו כרו נחושת, ואתר שבו רבבות ישראלים מטיילים מדי שנה.

בבקעת תמנע נמצא עמק ססגון, שנקרא כך בגלל הצבעוניות העזה והעשירה של שכבות אבן החול. דווקא שם, בלב הנוף הקדום והנדיר בקנה מידה ישראלי ועולמי – הוצעה תוכנית להקמה של מתחם מלונאות גדול, שהיה גורם נזק עצום ובלתי הפיך.

במשך שנים רבות ניהלנו בחברה להגנת הטבע, יחד עם ארגוני סביבה רבים ותושבי הערבה, מאבק להגנה על עמק ססגון המרהיב. איך עשינו את זה? האמצעי היחיד שעמד לרשותנו היו עתירות לבית המשפט, שאותן הגיש ארגון אדם, טבע ודין.

לשמחתנו, אחרי עתירות רבות ומאבק נחוש, בית המשפט קבע כי לא סביר לבנות בעמק ססגון בלי התייחסות לשיקולי סביבה.

מה הקשר בין עילת הסבירות לשמירה על הטבע?

כולנו שומעים בתקופה האחרונה על המושג ״עילת הסבירות״. בואו ננסה להתנתק לרגע מהרעש הפוליטי והתקשורתי. בואו נתמקד רק בדבר אחד שחשוב לכולנו, לא משנה למי הצבענו בבחירות: איך עילת הסבירות הוכיחה את עצמה ככלי משפטי שאין לו תחליף במאבקים לשמירה על הטבע הישראלי בעשרות השנים האחרונות.

מהי בעצם ״עילת הסבירות״? אמצעי שנועד למנוע שימוש שימוש שרירותי בכוח השלטוני. למה הכוונה?

למשל, בית המשפט קבע שלא סביר..

– לבנות דווקא בעמק ססגון
– להפקיר את ים המלח
– לסגור חופי רחצה או לדרוש תשלום כדי להיכנס אליהם
– להסתיר מהציבור חלקים בהליכי תכנון של הערים והנופים של ישראל
– להקים שכונות מגורים על קרקע מזוהמת
– ועוד ועוד..

כל אלה דוגמאות אמיתיות שקרו בישראל בעשרות השנים האחרונות. בכל המקרים האלה, רשויות השלטון השונות קיבלו החלטות שהיו עלולות ליצור נזק סביבתי אדיר או לפגוע בציבור, ב״אזרח הקטן״, בכולנו. במקרים כאלה, בית המשפט קרא לממשלה ולרשויות אחרות לעצור – ועשה זאת על בסיס הקביעה שאלה החלטות לא סבירות.

חשוב לזכור: הניסיון מלמד כי בתי המשפט מציבים רף גבוה לעותרים ואינם ממהרים להתערב בהחלטות. כלומר, בפועל קיים קושי לא מבוטל לזכות בעתירה על בסיס טענת חוסר סבירות. זאת, בין השאר בזכות העובדה שרשויות השלטון מודעות לכך שהן נתונות לביקורת ציבורית ושיפוטית, ומקפידות כיום הקפדה יתרה על כך שהחלטותיהן יוותרו בגדרו של מתחם הסבירות.

אוויר ומים נקיים – לכולנו

ישראל היא מעצמת טבע עם חשיבות בינלאומית, שבין השאר מארחת מאות מיליוני ציפורים נודדות בכל שנה. אבל הטבע הישראלי הוא גם רגיש ופגיע ומתקשה לשרוד מול הלחצים האדירים לבנייה ולפיתוח במדינה צפופה כמו שלנו.

עילת הסבירות ומנגנונים נוספים שאותם הממשלה והכנסת מתכננות לשנות במסגרת הרפורמה המשפטית – הם חלק מכללי משחק שהתפתחו בהדרגה מאז קום המדינה ונועדו לשמור על איזון בריא בין רשויות השלטון.

בעזרת כלים משפטיים כמו עילת הסבירות, החברה להגנת הטבע – וכל הארגונים לשמירה על הסביבה ובריאות הציבור, שהם התארגנויות א-פוליטיות בלי שום זיקה מפלגתית – דואגים שכולנו, לא חשוב למי הצבענו בבחירות, נחיה בסביבה ובחברה בריאות ומשגשגות יותר. בכל מדינה דמוקרטית מצליחה בעולם יש מנגנונים דומים.

בעזרת הכלים המשפטיים האלה, כל הישראלים זוכים לנשום אוויר פחות מזוהם ולקבל מים ראויים לשתייה; ליהנות מזכות הגישה לחופי רחצה, לטבע ולפארקים; לקבל אמצעים לפיקוח ובקרה על מפעלים מזהמים; לשמור על האינטרס הציבורי ועל שקיפות המידע הסביבתי – ולהגן על משאבי הטבע ולשמור עליהם גם למען הילדים והנכדים שלנו.

צונאמי סביבתי וחברתי

כפי שקרה במדינות מערביות מתקדמות אחרות, החברה להגנת הטבע ושאר ארגוני הסביבה השפיעו פעמים רבות על המדיניות הממשלתית ועל חקיקת הכנסת. בעבר נתקלנו לעיתים בהתעלמות או בוז, אבל כיום גוברת ההבנה שאם כולנו נשמור יחד על טבע חזק, בריא ומאוזן – הוא גם יוכל לשמור עלינו, ולעזור, למשל, בהתמודדות עם משבר האקלים.

ארגוני הסביבה נאבקים יום יום בכוחות אדירים וחזקים: בעלי ההון, חברות אנרגיה מזהמות או המשפחות החזקות במשק – וזקוקים לבית המשפט כדי להשמיע את הקול של הציבור ושל הטבע. 

שינוי מוחלט של כללי המשחק המשפטיים הוא לא פחות מצונאמי סביבתי וחברתי, שקשה להעריך את מלוא השלכותיו. הרפורמה המשפטית תחשוף את שמירת הסביבה ובריאות הציבור לרבבות איומים – ללא כללים ממשיים למנוע אותם או אפילו להעלותם לדיון ענייני אצל  מקבלי החלטות. מדובר בנזק שאין להפריז בחומרתו.

ברגעים שבהם הצפיפות הרבה בישראל או לחצים כלכליים דוחקים את השיקולים הסביבתיים לתחתית סדר העדיפויות בממשלה ובכנסת – אנחנו זקוקים לכלים המשפטיים כדי לבצע את התפקיד שלנו: לייצג את הטבע ואת השיקולים הסביבתיים, באופן נקי מאילוצים פוליטיים, מוסדיים או עסקיים. זו הדרך היחידה לוודא שהשמירה על הטבע הישראלי תקבל את המשקל הראוי במסגרת המדיניות וקבלת ההחלטות.

מה עוד כלול ברפורמה המשפטית

פרט ל״עילת הסבירות״, צעדים נוספים במסגרת הרפורמה המשפטית שמקדמות הממשלה והכנסת מסכנים את השמירה על הטבע בישראל.

– צמצום ״זכות העמידה״. מכיוון שלטבע אין קול משלו, ולרוב אין אדם ספציפי שיכול להגיש עתירה על הרס של סביבות מחיה של חיות בר או צמחים (בתי גידול) או על חיסול של מסדרון אקולוגי חיוני – ״זכות העמידה״ היא הדרך להיעזר בבית המשפט כדי למנוע את הפגיעה בטבע. אם היא תוגבל, עתירות רבות יידחו על הסף, בלי כל דיון.

– מינוי יועצים משפטיים ״מטעם״. דיון בבתי משפט הוא ארוך ומסובך, והיועצים המשפטיים שפועלים במשרדי הממשלה וברשויות השלטון השונות – הם לפעמים הגורם היחיד שיכול למנוע נזק סביבתי עוד לפני שהוא מתרחש. היועצים המשפטיים נסמכים על החקיקה הסביבתית והנורמות שהתפתחו לצידה במשך שנים רבות.
אבל אם היועצים המשפטיים ימונו על ידי הממשלה ויהפכו ליועצים ״מטעם״, הם עלולים לאפשר פרשנות מוטה ומעוותת לחוקים להגנת הסביבה ולאפשר פגיעה הרסנית בטבע, שאף אחד כבר לא יוכל לתקן.

– החלשת הביקורת השיפוטית. זהו שינוי משטרי מהותי, שצפוי להחליש באופן ניכר את כוחו של בג״ץ ולאפשר לשלטון לפגוע בזכויות יסוד. הנפגעות הישירות מכך הן הקבוצות המוחלשות בחברה שבית המשפט הוא מקור ההגנה המרכזי על זכויותיהן – ובהן הסביבה והטבע הישראליים.
החשש המרכזי בהקשר הזה הוא שהרפורמה המשפטית תאפשר לממשלה לנקוט בעתיד צעדים קיצוניים, כמו צמצום ממשי של הזכות להתנגד למהלכי תכנון שפוגעים בסביבה – צעדים אשר כיום נמנעים בין היתר בזכות ההגנות החוקתיות הקיימות.

לקריאה נוספת