תל חזקה, או הר חוזק, מתנשא לגובה של 1,158 מטר והוא הנקודה הגבוהה ביותר ברכס בשנית שעובר במזרח הגולן.

רכס בשנית (ייתכן כי שמו מבוסס על הרי הבשן) מורכב מ-13 תילי געש הוכרז כשמורת טבע ב-2018. הלבה הקדומה מכוסה בחורש עשיר והיא מוקד לפריחה מרהיבה באביב ובסתיו.

במסלול ניתן לראות מפגש נדיר של שלושה מיני אלונים, שכל אחד מהם אופייני לנופים שונים:

אלון מצוי – ירוק עד, עם עלים קטנים, קשיחים ודוקרניים, הפרי הוא ספלול קטן ודוקרני שבלוט בולט מתוכו.

אלון התבור – עץ גדול יותר, אשר משיר את עליו הגדולים, הספלול גדול מאוד ועטור "תלתלים".

אלון התולע – עץ אופייני לאזורים גבוהים יותר, הספלול קטן וחלק והבלוט בולט ממנו מאוד

תילי הגעש של רכס בשנית הם חלק משרשרת של עשרות תילי הגעש לאורך גבול הגולן, מהקצה הצפוני שלו ועד לתל פארס. הרי הגעש הרדומים של הגולן זכו לכינוי תילים.

הסבר גיאולוגי קצרצר:

מגמה רותחת בבטן האדמה מצאה "צינור" טבעי בקרום כדור הארץ ועלתה אל פני האדמה, המגמה נשפכה ויצרה זרמי לבה שהתקררו והפכו לשכבות בזלת.

עד כאן הכל רגוע, יחסית. אבל אם הצינור נסתם בבזלת ולחץ המגמה נמשך – בשלב מסוים תהיה התפרצות "אלימה" שתעיף גושי מגמה לגובה רב.

הגושים שהתקררו באוויר, הפכו לגושי אבן (טוף) ויצרו גבעה משופעת. במקומות שבהם התרחשו התפרצויות רבות, הגבעה הפכה להר בולט גבוה מעל סביבתו – זהו התל.

הסבר פולקלורי קצר:

בפולקלור הקדום של תושבי האזור, הזכור אולי לזקני הדרוזים, יש סיפור פחות מדעי אך יותר מעורר דמיון. לפי הסיפור, בבטן האדמה שכנו שדים ענקיים. לעיתים, בטנם התנפחה יותר מדי והנפיחה האדירה שלהם היא שהרימה את תילי הגעש.

הכפרים הצ׳רקסים אופיינו בבניית אבן יפה עם גגות רעפים וגינות, אך הגעתם של הצ׳רקסים מהרי הקווקז ברוסיה של היום הייתה עקובה מדם.

הרי הקווקז נכבשו על ידי הרוסים במאה ה-19, ובמהלך הכיבוש בצעו הרוסים רצח עם גדול מימדים וגרשו של הצ'רקסים אל האימפריה העותומנית. העותמאנים העבירו את חלקם ליישובים באזורי ספר בדרום האימפריה, כמו לבנון, סוריה, ירדן, הגליל והגולן.

ליד תל חזקה אפשר לראות את שרידיו של כפר ג'ואיזה. חלק גדול מכפרי מרכז הגולן היו כפרים צ'רקסיים עד 1967, אך הם נמלטו מהאזור בעקבות מלחמת ששת הימים. בגליל יש שני כפרים צ'רקסיים מיושבים: ריחניה וכפר כמא.