רבים מחופי הכנרת הנפלאים הורחקו מציבור המטיילים והמתרחצים לאורך השנים. חלקם נסגרו על ידי גדרות כאשר אנשים וגופים פרטיים השתלטו עליהם, וחלקם הוזנחו וכוסו באשפה.

ביוזמת החברה להגנת הטבע, יצא לדרך בתחילת המילניום פרויקט שנמשך יותר מעשור – לפתיחת הכנרת בפני הציבור הרחב. בעזרת רשות הכנרת ואיגוד ערים כנרת , הוסרו הגדרות ונפרץ השביל סביב הכנרת.

שביל סובב כנרת מתאים לטיולים קצרים וארוכים בסגנונות שונים. בחלק מהקטעים נסללו טיילות, וחלקים אחרים נשארו במצבם הטבעי.

השביל מאפשר היכרות עם הנופים והחופים של הכנרת, ועם יישובים וכנסיות הסמוכים אליה. חלק קטן מהשביל עדיין סגור בפני הציבור בניגוד לחוק, והחברה להגנת הטבע נאבקת כדי לאפשר למטיילים להנות מכל הפינות הקסומות של האגם הלאומי.

הקנה והסוף הם שני מינים שונים של צמחים בעלי גבעול גבוה מאוד. שניהם חובבי מים, ולכן נוצר הביטוי השגוי "קנה סוף". משמו של הקנה נולדו ביטויים כמו "משענת קנה רצוץ" ו"קנה מידה" – מכיוון שהגבעול הארוך של הקנה שימש בימי קדם למדידת עומק המים.

במסלול הטיול בין מעגן להאון יש "ג'ונגל" של קנים, והמתנדבים שפרצו את שביל סובב כנרת יצרו מנהרה יפה להליכה מוצלת.

בקיבוץ מעגן, סמוך לשפת הכנרת, הוצבה אנדרטה המנציחה שני אירועים טרגיים. 

פרץ גולדשטיין היה חבר מעגן שנשלח, כמו חנה סנש ואחרים, לצנוח באירופה בעת הכיבוש הנאצי כדי לעזור ליהודים. הוא נספה בעת שליחותו ולזכרו וזכר חבריו הוקמה האנדרטה. 

בטקס חנוכת האנדרטה ב-1954, בנוכחות ראש הממשלה משה שרת ונכבדים רבים, מטוס פייפר שהיה אמור לטוס מעל האירוע התרסק לתוך הקהל. באסון נהרגו 17 איש.

בשנים בהן מפלס המים של הכנרת ירד מתחת לקו האדום התחתון, נחשף אי קטן מול חוף מעגן. לאחר כמה שנים שחונות צמחו עליו שיחים ועצי אשל. 

בשנים האחרונות מפלס הכנרת שוב עלה, וכעת ניתן לראות רק את ענפי האשלים מעל המים כעדות לשנים היבשות.