חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג טיול
חיפוש טיול בטקסט חופשי
 

סכנה להרי ירושלים

2/08/2018

לצערנו אושרה השבוע להפקדה תכנית לבניית שכונה ברכס לבן בהרי ירושלים. מלבד החשש לפגיעה סביבתית ולהתייבשות המעיינות, לתכנית יש משמעויות חברתיות חמורות, כי היא באה "על חשבון" שיקום השכונות הקיימות הסמוכות. נמשיך לפעול כדי לעצור את התכנית, וכדי שהתכנון בישראל יהיה בר קיימא - מתחשב בסביבה, בתושבי הערים ובעתיד של כולנו.

 

 

                                                  רכס לבן ועין לבן. צילום: אבנר רינות

 

ב-24 ביולי אישרה הוועדה המחוזית בירושלים להפקדה את תכנית משרד השיכון והבינוי לשכונה עירונית ברכס לבן, בשולי העיר הדרום מערביים, למרגלות מושב אורה.

תכנית זו בשטח שייעודו הנוכחי הוא יער, פארק מטרופוליני ושטח חקלאי, היא למעשה העלאתה מאוב (בשינויים קלים) של "תכנית רכס לבן" שהייתה חלק עיקרי במכלול "מערב ירושלים", הידוע גם כ"תכנית ספדי" – שכונות מוצעות בשטחים הפתוחים שסופחו לירושלים ב-1993. כל התכניות הללו לא צלחו את ועדות התכנון נוכח התנגדות ציבורית עזה, ונדחו או הוקפאו בזו אחר זו בין השנים 2000 – 2007. יחד איתן קרסה הרעיון המופרך, מבית מדרשה של הרשות לפיתוח ירושלים (הרל"י), שמזור לכל מצוקותיה וקשייה של ירושלים יימצא רק בסיפוח לעיר של שטחים פתוחים ובבנייה של שכונות חדשות בהם, בטענה חסרת בסיס ש"אין יותר עתודות קרקע לבנייה בירושלים".
אך רעיונות מופרכים וטענות חסרות בסיס אינם מתים, הם רק מתחלפים. גם התכנית שבנדון, כקודמותיה, מציעה בניית שכונה בשטח שגודלו למעלה מ- 800 דונם, שחלקו הקטן הוא שטח פיתוח עירוני מאושר בצומת אורה. השכונה תכלול כ- 5000 יחידות דיור, מבני ציבור, שטחי מסחר ותעסוקה ושטחים ציבוריים פתוחים.

 

לא נותרו עתודות קרקע פנויות לבנייה בעיר?!


העילה העיקרית לקידום התכנית היא, כבעבר, "לא נותרו עתודות קרקע פנויות לבנייה בעיר...". ברוח מדיניות התכנון של עיריית ירושלים והוועדה המחוזית, עולה טענה נוספת - צורך ב"קרקעות משלימות" לתמיכה בפרויקטים של פינוי ובינוי בשכונות דלות הנדרשות להתחדשות מסיבית, "... בפרט באזורים בהם מצב הבינוי והרמה הסוציו-אקונומית מקשים ביותר לייצר התחדשות עירונית". (ציטוטים מתוך פרוטוקול ו. מחוזית 26.3.17)
עיריית ירושלים המתמקדת בפיתוח העיר בפרויקטים של התחדשות עירונית בפנים העיר, הביעה נכונות לתמוך בתכנית בתנאי כי "... לפחות מחציתו תיועד כקרקע משלימה במתחמי התחדשות עירונית בתוך העיר." (שם).
כנחמה למתנגדים לבנייה בשטח הפתוח ומיוער כיום ברובו ולהשפעתה על המרחב סביבה, טוענים יזמי התכנית והוועדה המחוזית כי "..התכנית ממוקמת בשטחים שדורגו כשטחים בעלי רגישות סביבתית לא גבוהה...".
שלוש הטענות הללו, בלשון עדינה, רחוקות מלהיות אמת.

 

איום חמור על המעיינות באזור


ממצאי הבדיקות הסביבתיות המעמיקות בתחומי ההידרו-גיאולוגיה והאקולוגיה הנספחות לתסקיר הסביבתי, שנעשה עבור התכנית המפורטת העולה לדיון, וחוות דעת נוספות שקיבלנו, מוכיחים מעל לכל ספק:


הטענה כי מדובר בשטח שערכיותו נמוכה היא מצג שווא, חסר בסיס ומנוגד למידע העובדתי, של ערכיות השטחים הפתוחים המיועדים לבנייה.
שטח התכנית ברכס לבן הוא בפועל שטח פתוח בעל חשיבות סביבתית גדולה ביותר, עקב היותו חלק חשוב במיוחד באגן האיסוף וההזנה התת קרקעית של מעיינות האזור. למעיינות חשיבות גדולה גם מבחינה אקולוגית וכנכסי מורשת תרבותית-היסטורית ומוקדי בילוי והנאה בטבע לציבורי נופשים ומטיילים.

על פי חוות הדעת ההידרולוגיות, צמצום צפוי של אפשרות החלחול לאגן התת קרקעי של עין לבן, עד לכדי פחות מ- 10% מכמות המים המגיעה אליו כיום, מבטיחה כמעט בוודאות את ייבושו של עין לבן ברוב ימי השנה, והאפשרות הסבירה שהשטח מזין, באמצעות מערכות חללים קארסטיים בסלע, גם מעיינות אחרים העלולים להיפגע, לא נשללה עד כה. 

בהקשר זה יש לזכור כי סביב רכס לבן, שהוא מוקד מעיינות ההר הראשון במעלה בהרי יהודה, מקודמות תכניות נוספות – אף הן שרידי "תכנית ספדי" - המאיימות לפגוע, באופן דומה וקשה לא פחות, בבתי גידול ייחודיים ובמעיינות נוספים במורדות הרכס, כעין שריג, עין חנדק ועוד.

 

קטיעת "המסדרון האקולוגי" של נחל רפאים

שטח התכנית מהווה מרחב מחיה ומסתור לבעלי חיים, במיוחד יונקים גדולים כצבי הארץ ישראלי, ודופן חיונית למסדרון האקולוגי לאורכו של נחל רפאים, החשוב לתנועת בעלי חיים אל ומשטחי טבע עירוני איכותיים בתוך העיר - נחל גילה ונחל כוס. מסדרון זה הולך ומצטמצם בהתמדה בעשורים האחרונים, בעקבות פעולות פיתוח לתשתיות תחבורתיות ואחרות, כולל מכשול קו התפר. השלמת המכשול וסלילת כביש 39 המתוכנן בנחל, בצירוף בניית התכנית, יקטעו את הרצף הפתוח ואפשרות התנועה וישאירו את הנחל פגוע ונכה מבחינת התפקוד האקולוגי.
למעשה לא נותרו עוד שטחים פתוחים שרגישותם וערכיותם "נמוכה"/"לא גבוהה" בהרי יהודה. הפיתוח האינטנסיבי בעיר ובמחוז בעשורים האחרונים פגעו קשות בבתי גידול ייחודיים, ברציפות השטחים הפתוחים, במסדרונות האקולוגיים ובערכי הטבע והנוף. כתוצאה מכך גברה מאד חשיבותם של השטחים הנותרים לפליטה, כמו מורדות רכס לבן.


"אין שטחים לבנייה" - אגדה אורבנית
עדכון המתבצע בימים אלה למסמך "תהליכי התכנון והפיתוח למגורים בירושלים לשנת 2040 – מאגר עתודות, מגמות ומאפייני בינוי" מאת א. ברשישת ות. פינקל (פברואר 2016), הצפוי להתפרסם בקרוב, מעלה כי כבעבר, המאגר המצטבר של עתודות הקרקע עד 2040, ללא השטחים שבקונפליקט סביבתי – רכס לבן, מורדות אורה, שלוחת הדסה ומצפה נפתוח – עומד על כ- 100 אלף יחידות דיור בנות מימוש. חלק מהן – כ-23 אלף יחידות דיור - בקרקעות שתוכננו ואושרו לבנייה מזה זמן ולא יצאו לפועל בגלל חסמים שונים – פוליטיים, היעדר תשתיות נדרשות או הסדרים קרקעיים.
לכל היותר אפשר לטעון כי יש חוסר בשטחים גדולים לבנייה בקרקעות מדינה, שבפיתוחן ובעיקר בשיווקן תשלוט המדינה באמצעות רשות מקרקעי ישראל. אולם חשיבותן של קרקעות כאלו הייתה בעבר - ונותרה גם בהווה - בעיקר יכולת השיווק שלהן לקבלנים במחיר מופקע, להגדלת הכנסות המדינה מהקרקע, במנותק מתכנון עירוני כולל, צופה פני עתיד ובר קיימא. מיום שסופחו שטחי "מערב ירושלים" לעיר ב- 1993, שבה המדינה באופן שיטתי, באמצעות רשות מקרקעי ישראל ו/או משרד השיכון, לנסות ולכפות על העיר את הבנייה בשטחים אלה, באמתלה כזו או אחרת, למרות חסרונותיה המובהקים מבחינה אורבנית, תשתיתית וסביבתית, ואי התאמתה למדיניות הפיתוח העירונית.
ירושלים אינה זקוקה לתוספת יחידות דיור בכל מחיר, סביבתי או חברתי. בוודאי לא בשכונות קצה נוספות המגדילות את השטח הבנוי, מתרחקות עוד ועוד ממרכזה, מאריכות את התשתיות העירוניות, מסבכות ומייקרות את אחזקתן ותפעולן, וגורמות להמשך הזנחת שכונות העיר הישנות והמרוטות ולפגיעה באפשרויות התחדשותן, שהיא הצורך הגדול והחיוני ביותר של העיר.

 

הפיתרון : עדכון חזון העיר והתאמת תכנית המתאר העירונית 
שותפות אמיתית בין משרדי הממשלה לפרנסי העיר צריכה ויכולה לפעול לניעור תכנית המתאר העירונית, שאישורה והדיון הציבורי בה מוקפאים מזה עשור כמעט, ובמקום לעשות בה מעת לעת "שינויי מדיניות" נקודתיים, חלקם באופן חפוז וללא ראיה כוללת, יש לעדכן את חזון העיר לעשורים הבאים ואת הנדרש ליישומו, ולהתאים לכך את התכנית, במיוחד בכל הנוגע לתבנית הבנייה. בה בעת יש לעשות כל מאמץ נדרש ולהשתמש בכל כלי אדמיניסטרטיבי, כלכלי או משפטי, העומד לרשות הרשויות, כדי להוציא לפועל את הפיתוח והבנייה בעתודות קרקע קיימות שאינן במחלוקת, תוך מתן מענה, במימון ממשלתי נדיב במידת הצורך, לפתרון חסמים העומדים בדרכן ולתמיכה בתהליכי התחדשות עירונית.


קרקע משלימה – "פייק ניוז" ממשלתי ואיום חמור על הסביבה 

רכס לבן הוצע על ידי המדינה ליזמי הפינוי ובינוי בשכונות הקיימות של דרום מערב ירושלים, כ"קרקע משלימה" - כלומר שטחי קרקע לבנייה בשכונה החדשה יינתנו ליזמים אלו על ידי המדינה, כדי לספק להם בטחונות כלכליים ולשפות אותם על חידוש הבניינים בשכונות הוותיקות. אך הרעיון הוצג לחברי מוסדות התכנון ולתושבי השכונות הרלבנטיות כמודל תיאורטי בלבד. עדיין לא נקבע כיצד יתבצע תהליך התמיכה בפועל ב"קרקעות משלימות" ביזם, ובפועל, תכניות הפינוי והבינוי בשכונות אלו עדיין יוצרות תכניות בנייה שאינן מתקבלות על הדעת, עם יחידות דיור בצפיפות גבוהה לאין שיעור ביחס ליחידות הקודמות. 


נוסף על כך, מבדיקת צורכי העיר במסמכי המנהלת העירונית להתחדשות, עולה כי גם לו יוקצו לעירייה כמבוקש כ- 2500 יחידות דיור, המהוות 50% מהבנייה המוצעת ברכס לבן, ולו יימצא המנגנון החוקי והתפעולי הנדרש ליישומן כ"משלימות", לא יהיו אלא טיפה בים ותשפרנה אך במעט, אם בכלל, את איכות התכניות לפינוי בינוי המוצעות בשכונות, את צפיפות המגורים הנוראה המוצעת על תשתיות קיימות ומוגבלות, ואת איכות החיים הגרועה הצפויה בהן.

 

התהליך המוצע על-ידי רשות מקרקעי ישראל ומשרד האוצר בנושא "קרקע משלימה" מבטיח בוודאות רק דבר אחד: תכנון חדש ושיווק אינסופי של שטחי קרקע מדינה פתוחים בהווה – בירושלים כל נתחי "תכנית ספדי", ועוד – כדי לזכות ולקבל לעיר את מעט השלל כ"השלמה"; פירושו של דבר הוא קיבועו של תהליך הרס שיטתי ומתמשך של ערכי טבע, נוף ומורשת בשטחים הפתוחים סביב העיר.

 

"תרומת" שכונת רכס לבן בפועל לשכונות הוותיקות עתידה להיות ההיפך מהרצוי:
• הקמת השכונה החדשה, בצפיפויות נמוכות בהרבה (25 יחידות דיור לדונם) מהצפיפות המאושרות בפרויקטים של פינוי-בינוי (מעל 70 יחידות דיור לדונם, גם לאחר "קרקע משלימה"!), תמשוך אליה אוכלוסייה החזקה יותר מהשכונות.
• התכנית ממקמת אזורי תעסוקה ומסחר מרכזיים בתחומה, במקום לנתב אזורים אלו לאזורי צפיפות גבוהה בשכונות הקיימות על מנת ליצור בהן מרכז עירוני שוקק ואיכות חיים גבוהה.
• התכנית תיצור תחרות בלתי הוגנת בין השכונות הוותיקות לשכונה החדשה ובכך תחליש את המרקם הסוציו-אקונומי הקיים בשכונות, תפגע באוכלוסייה חלשה, ותקבע פערים חברתיים לדורות קדימה.
• התכנית תוביל בהכרח לקידומו של כביש הטבעת המערבי – פרויקט יקר שיביא להרס אגן עין כרם והרי ירושלים, אך גם לעומס תחבורתי חריג ברחובות השכונה.
• התכנית מנתבת משאבי תחבורה יקרים לרכס לבן במקום להשקיע את המשאבים הנדרשים לשדרוג התשתיות בשכונות.
• התכנית תעמיס על התשתיות הציבוריות והפיזיות של השכונות הוותיקות, ובכך תדרדר עוד יותר את מצבן.
הצגת התכנית ברכס לבן כבעלת ערך לתמיכה בהתחדשות שכונות בירושלים, אינה אפוא אלא מצג מגמתי ושקרי המבטא לכל היותר רחשי לב, וכל תכליתו לגייס תמיכה בתכנית הרסנית לעיר ולסביבה.


הרס מתמשך ושיטתי של השטחים הפתוחים והערכיים בהרי יהודה, כדי לאפשר קרקע משלימה לתמיכה במיזמי התחדשות עירונית בירושלים, לא יעלה על הדעת. השטחים הפתוחים הללו חיוניים לתושבי השכונות, העיר והארץ. יש לפעול להתוויית דרך חלופית לתמיכה כלכלית של המדינה במיזמים כאלה בירושלים, בין אם בהנחות במיסים ליזמים, בניוד זכויות למתחמי בניה חדשה שלא בירושלים אלא בתחום המחוז או אפילו מחוץ לו או הקמת קרן ממשלתית להתחדשות עירונית, שתאגם כספים ממקורות שונים ותאפשר תמיכה כספית ישירה.

החברה להגנת הטבע מתנגדת לתכנית רכס לבן ותפעל כדי להביא לדחייתה וביטולה!