חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג פעילות
חיפוש פעילות בטקסט חופשי

משבר המים: הבצורת פוגעת גם בעקב העיטי

מחקר חדש חושף: הבצורת של השנה האחרונה הביאה לירידה של כ-50% בהצלחת הקינון של העקב העיטי במרחב יהודה. גורמים נוספים לפגיעה בקינון: פיתוח מואץ, הפרעות אדם ותחרות על טריטוריות עם ציפורים אחרות. האם העקבים העיטים עתידים להיעלם כמקננים במרחב יהודה?

גוזל של עקב עיטי. צילום: גלעד פרידמןדצמבר 2009

בשנתיים האחרונות עורך גלעד פרידמן במרחב יהודה את מחקר העקבים העיטיים הגדול והנרחב ביותר בעולם. 

פרידמן מסיים בימים אלו תואר שני באוניברסיטת תל-אביב, בהנחייתם של פרופ' יורם יום טוב וד"ר יוסי לשם, בשיתוף החברה להגנת הטבע וקק"ל, שגם מימנה את המחקר.

העקב העיטי (Buteo rufinus) הינו דורס יום המקנן ברוב חלקי הארץ. הוא אינו נתון בסכנת הכחדה אך הפגיעה בשטחים הפתוחים וההפרעה לקינון במרחב יהודה, צפויים לפגוע במספר הזוגות המקננים במרחב יהודה.

המחקר מגלה כי בארבעים השנים האחרונות, זוגות רבים של עקבים עיטים עברו מקינון במצוקי הרי יהודה לקינון על עצים בשפלת יהודה.


משמאל: גוזל עקב עיטי. צילום: גלעד פרידמן


השינוי בדפוסי הקינון נובע ככל הנראה בשל השתנות כיסוי השטח בהרי יהודה עקב נטיעת יערות קק"ל, הפחתה בלחץ הרעייה והכריתה של החורש הטבעי, בנייה עירונית והתפתחותו של החורש הים-תיכוני באזור נחלי הרי יהודה. החורש והיערות שהתפתחו יצרו קושי רב לעקבים באיתור מזון, זאת מאחר והם אוספים את טרפם בשטחים פתוחים, וחייב מעבר לשטחים פתוחים בשפלת יהודה בהם מצוי מזון. מאחר ובשפלת יהודה אין מצוקים המתאימים לקינון נאלצים העקבים להסתגל לקינון מסוג חדש - הקינון על עצים.

המחקר התבצע בין השנים 2008-2006 ב-52 קינים, וכלל: איתור קינון, טיפוס אל הקינים שנעשה בהיתר מיוחד, מדידת הגוזלים וסימונם בטבעות צבעוניות, איסוף צנפות ושיירי מזון מהקינים, לכידות עקבים בוגרים, סימונם בטבעות צבעוניות והתקנת משדר רדיוטלמטרי על גבם, מעקב אחר זוגות העקבים ושימוש בתצלומי אוויר.




מציאות עגומה: הבצורת פוגעת בהצלחת הקינון
תוצאות המחקר מגלות מציאות עגומה: ירידה של כ-50% בהצלחת הקינון של העקב העיטי: בעוד שבשנת 2007 ממוצע הביצים שהוטלו היה 2.53 ביצים בכל קן, מהן בקעו 2.11 גוזלים בממוצע ופרחו 1.53 גוזלים בממוצע, הרי שבשנת 2008 ממוצע הביצים שהוטלו היה 1.63 ביצים, מהם בקע רק גוזל אחד בממוצע ופרחו רק 0.79 גוזלים בממוצע, מדובר בירידה משמעותית ומובהקת בהצלחת הקינון. לדברי פרידמן, הירידה נובעת ככל הנראה עקב מחסור במזון העקבים הנובע מהבצורת אשר פקדה את ישראל בשנת 2008.

גורמים נוספים אשר פגעו בקינון העקבים במהלך המחקר הם: נטישת קינים עקב נוכחות מטיילים, צלמים ובעיקר רועי צאן בדואים בצמוד לקינים, פגיעה מכוונת בגוזלים על ידי זריקת אבנים, טיפוס צוקים על מצוק הקינון ונטישת קינים עקב בנייה ופיתוח כבישים. בנוסף, פוגעים בהצלחות הקינון גם יונקים ואוח הטורפים את הגוזלים וטפילים הפוגעים בגוזלים בעודם בקינים. כמו כן, מגלה המחקר כי קיימת תחרות עזה בין העקבים העיטים לבין החוויאים על מקומות הקינון ועל המזון, תחרות המתבטאת בהשפעה הדדית על הצלחת הקינון, בקרבות פיסיים ואגרסיביים ואף בטריפת גוזלי חוויאים על ידי העקבים עיטים.

עקב עיטי. צילום: גלעד פרידמן

לדברי גלעד פרידמן, עורך המחקר, מצב העקב העיטי בשפלת יהודה מדאיג ביותר: אמנם, כיום, שפלת יהודה היא מקום הקינון הצפוף ביותר של עקב העיטי בארץ ובעולם, אולם נתוני המחקר מלמדים כי אוכלוסיית העקבים רגישה ביותר לכל הפרעה חיצונית.לאור המציאות בשטח, המלמדת על פיתוח מאסיבי עתידי בשפלת יהודה- כולל היישובים החדשים בלכיש, קווי תשתיות וכבישים ואף הירידה הקריטית בכמות המשקעים השנתיים לא מותירים לעקב העיטי הרבה סיכויים: כל אלו עתידים לפגוע באוכלוסיית העקבים העיטים המקננת בשפלת יהודה - כפי שהתרחש בהרי יהודה.

אמנם על כמות הגשמים אין לנו שליטה, אולם ניתן לבצע מספר פעולות בכדי להגן על העקבים העיטים, כמו הגבלת הפיתוח בשטחים הפתוחים והפנייתו  לאזורים שכבר מופרים. בנוסף דרושה אכיפה משמעותית בכדי למנוע פגיעה בקיני העקבים על ידי עדרי הרועים הבדואים והמטיילים.

ממצאי המחקר הוצגו במלואם ביום העיון השנתי לצפרות של החברה להגנת הטבע.