חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג טיול
בחר דרגת קושי
חיפוש טיול בטקסט חופשי
 
פייסבוק
ניוזלטר

צא לנוף אך אל תקטוף

הגדל

"הגיאה נערה קטנה יורדת ובאש כלניות לוהט הגיא... את הפרחים לצרור היא תלקט לה ובשבילים המתכסים בטל אל אמא היא נחפזת וקוראת לה : הביטי מה הבאתי לך בסל!"
כאשר נתן אלתרמן כתב את השורות היפות האלו, ששרה כמובן שושנה דמארי, איש לא ראה בעיה בכך שהנערה קוטפת כלניות, וקטיף פרחי בר כדי להביא הביתה זר נחשב מקובל לגמרי ואף רצוי.

כיום כבר יודעים רבים שהכלניות, הרקפות, האירוסים ושאר פרחי בר הם פרחים מוגנים ואסורים בקטיפה. השינוי לא חל ביום אחד אך הוא נחשב עד היום למופת בתחום החינוך ושינוי התנהגות הציבור ודוגמא מוצלחת לפעולה למען מטרה סביבתית ולשינוי דפוס בציבור כולו דרך הפעילות עם ילדים ונוער.

>> קטע מתוכניתו של עזריה אלון "נוף ארצנו" - מה תעשו? תעמידו שוטר ליד כל רקפת?
>> השינוי התרבותי: מאמרו של בני פירסט שפורסם ב"אופקים בגיאוגרפיה" גיליון 78, 2012, אוניברסיטת חיפה

עד 1963 נחשבו פרחי הבר לרכוש הכלל, לא במובן שיש לשמור עליו למען הכלל אלא שכל אחד רשאי לקטוף כרצונו. "הגדילו לעשות" מגדלי וסוחרי פרחים שעקרו מאות פקעות של אירוס הגלבוע ומכרו רבבות כלניות, רקפות, תורמוסים ועוד פרחים נחשקים. תוך מספר שנים עמדו מינים רבים של פרחים מהיפים בארץ בסכנת הכחדה וחובבי הטבע הבינו שאם לא תעשה פעולה דחופה יאבד חלק מהותי מיופיו של הטבע.

המאבק להצלת פרחי הבר החל ב- 1956 ע"י אנשי החברה להגנת הטבע שהמליצו להכריז על עשרות מיני פרחים כמוגנים ואסורים בקטיפה ועל מינים נוספים כ"שמורים", מהם ניתן לקטוף עד 10 פרטים.
ב- 1963 נחקק חוק גנים לאומיים ושמורות טבע במסגרתו הוכרזו שטחים רבים כשמורות טבע בהם אסור כל קטיף ובנוסף הוגדרו ערכי טבע מוגנים האסורים בפגיעה, קטיפה ומכירה וביניהם מיני פרחים רבים. אמנם חברי כנסת אחדים טענו שזו "גזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה", אך עזריה אלון, ממייסדי החברה להגנת הטבע והרוח החיה בין קבוצת "משוגעים לדבר" מתאר כיצד התחולל "המהפך": " בראש הצבא עמדו המורים והגננות, שקלטו את המסר, העבירו אותו לילדים ודרכם אל ההורים. היו אלה אותם מורים וגננות אשר רק לפני זמן קצר היו יוצאים עם חניכיהם אל השדות ומעודדים אותם לקטוף... היה כאן שילוב של הסברה וחוק, אבל החוק הופעל רק מעט מאד ובמקרים קיצוניים."
רבים עוד זוכרים את הכרזות הצבעוניות ובהן תמונות הפרחים המוגנים שהיו תלויות בכל גן ובית-ספר. הילדים הפנימו וחינכו את ההורים ואפילו צה"ל נרתם להסברה בקרב החיילים בנושא. פעילות פקחים הביאה להפסקה מוחלטת של מכירת פרחי בר. על קטיף עצמי בשדות הבר נתנו אזהרות ולעתים נדירות גם קנסות ותביעות אשר זכו לפרסום בעיתונות.

כבר בשנות ה-70 נראה המהפך בשטח, אירוסים וצבעונים שנחשבו נדירים חזרו לפרוח בריכוזים גדולים ומשטחי כלניות אדומות ותורמוסים כחולים כיסו שוב שטחים נרחבים.
כמה שמות בולטים מתוך עשרות פרחים וצמחים שהוכרזו מוגנים: כל מיני השרכים, צמחי המים נימפיאה ונופר, האדומים- כלנית, נורית וצבעוני, הלבנים- נרקיס ושושן צחור, היקינטון וכמובן כל מיני האירוסים והסחלבים ועוד ועוד. כמו-כן נאסר קטיף ענפים פורחים של שקד, כליל החורש ורותם.
שני צמחי תבלין פופולריים אסורים בקטיף מסחרי - אזוב (אחד ממרכיבי הזעתר) ומרווה משולשת. קטיף ענף קטן של מרווה בשביל התה אינו מהווה עבירה אך איסוף בשקים הוא עבירה הגוררת קנס, אם כי לא מספיק כבד מכדי להרתיע גורמים מסוימים מלקטוף ולנסות להבריח לירדן, שם הם שווים זהב.

סקר פרחי הבר שהתפרסם לאחרונה מרמז שייתכן ונצטרך לשוב ולחדש את ימיו של הקמפיין "צא לנוף ואל תקטוף" בשל ירידה במודעות לפרחי הבר ולצורך לשמור עליהם.

  קטע מהתוכנית "נוף ארצנו" של עזריה אלון, בנושא קמפיין פרחי הבר
  מורפולוגיה של שינוי תרבותי: מסע ההסברה להצלת פרחי הבר כגורם משפיע על עיצוב המרחב / בני פירסט, פורסם בכתב העת "אופקים בגיאוגרפיה"