חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג טיול
בחר דרגת קושי
חיפוש טיול בטקסט חופשי
פייסבוק
ניוזלטר

נמר

כתבה: ענבר פרז 

הנמר (Panthera pardus) הנו טורף יחידאי המשתייך למשפחת החתוליים. בישראל קיימת אוכלוסייה קטנה בנגב ובמדבר יהודה, כאשר תת המין שמצוי בארץ (נמר המדבר Panthera pardus nimer) , מוגדר בסכנת הכחדה חמורה ומעריכים כי נותרו ממנו פחות מ-100 פרטים בעולם. אוכלוסיות נוספות של תת-מין זה מתקיימות בערב הסעודית בתימן ובעומן, אולם הן קטנות מאוד ומבודדות זו מזו. ככלל ככל שאוכלוסייתו של מין מבודדת יותר, כך גדלים סיכויי הכחדתה.

תת-המין המצוי בישראל הוא מן הנמרים הקטנים בעולם. משקלו של הזכר אינו עולה על 40 ק"ג ושל הנקבה מגיע עד 25 ק"ג. צבע פרוות הגב צהוב בהיר ועליה שזורות חברבורות שחורות, מראה שמקנה הסוואה טובה בנוף המדברי בן הוא חי. זנב הנמר ארוך מאוד, ובזמן הליכה הוא מורם לרוב מעלה באופן שחושף את צידו התחתון שצבעו לבן.

נמרי הר הנגב מתקיימים באזורים מבותרים המאופיינים בעושר במזון ובמחסות המשמשים ללינה או מארב לטרף. יעלים, שפני סלע ודרבנים מהווים את עיקר מזונם, והם ניצודים על ידי הנמר בשיטה של התגנבות ומארב. שיטת ציד זו מכתיבה את אורח החיים היחידאי של הנמר. מפגשים בין פרטים יהיו נדירים, שכן השטח המאוכלס ע"י נמרים, מחולק בין הפרטים הבוגרים עם אזורי חפיפה מועטים. תחומי המחיה משתרעים על מאות קילומטרים רבועים, כאשר שטח תחום מחיה של נמר זכר חולש על פני שטחי משכן של 2-3 נקבות.

בין הגורמים להידלדלות אוכלוסיית הנמרים בישראל: אובדן שטחי מחיה וצייד

השינויים שמחולל האדם בנוף הטבעי, מאיימים על השטחים הטבעיים הנרחבים הדרושים לקיומה של אוכלוסיית נמרים יציבה. פיתוח זה מביא לאובדן שטח מחיה ולקיטועם באופן שעלול לבודד תת-אוכלוסיות ומונע אפשרות של מעבר פרטים ביניהן. מכאן שהצעד הראשון שיש לנקוט לצורך שימור אוכלוסיית הנמרים, הוא הגנה על השטחים הטבעיים המשמשים להם בתי גידול ועל האזורים המקשרים בין שטחים אלה.

הגורם העיקרי שהביא לדלדול אוכלוסיית הנמרים באזורינו הינו צייד. לכידתם בעבר נעשתה באמצעות מלכודות אבן שהוצבו בנתיבים העיקריים בהם משתמשים הנמרים. שרידיהן של מלכודות אלו נותרו במדבר יהודה, בנגב ובסיני. עם כניסתו של הנשק החם לאזור בסוף המאה ה-19,  גדל שיעור הצייד של הנמרים והידלדלה אוכלוסייתם. כיום מוגנים נמרי ישראל, אולם למרות זאת תועדו בשנים 1993-1964 שלושה מקרי ירי בנמרים, שלושה מקרי הרעלה ומקרה אחד של דריסה שבהם נפגעו שלש נקבות, שני זכרים ושני גורים.

בנוסף, נלכדו והועברו לגני חיות בשנת 1979 שתי נקבות שנהגו לצוד חתולים וכלבים בקיבוץ עין גדי, אשר עוררו את חשש התושבים. היעלמותן של חמש נקבות בטווח של פחות מ-30 שנה גרמה לפגיעה קשה באוכלוסייה, וכיום מספר הדיווחים על תצפיות בנמרים מועט מאוד. התצפית האחרונה שזכתה לסיקור נרחב הייתה של נמר מבוגר שחדר לדירה במדרשת שדה בוקר במרדף אחר חתול בית, ונתפס על-ידי בעל הבית (בידיים), וכיום מטופל בחי בר יטבתה.

כיום מוערכת אוכלוסיית נמרי ישראל ב-10-15 פרטים, כאשר במדבר יהודה כנראה קיימים 1-2 פרטים, ובהר הנגב מספר נוסף של פרטים. בכדי לנסות ולשמר את המין בישראל, חשוב לשמור על רצף של שמורות טבע גדולות במדבר יהודה ובהר הנגב, וליצור שמורות טבע נוספות כמסדרונות טבעיים ברוחב של כ-20 ק"מ לפחות, שיקשרו בין אזורים אלה.

ענבר פרז היא מבי"ס לרפואה, הטכניון, המחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת ת"א, בשיתוף מרכז היונקים של החברה להגנת הטבע

* הכתבה פורסמה כחלק משיתוף פעולה בין החברה להגנת הטבע ובין וואלה! ירוק.

לחצו לצפייה בספר האדום על ממשק המפות של גוגל

רוצים להמשיך לראות נמרים בישראל? הצטרפו אלינו!