חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג טיול
חיפוש טיול בטקסט חופשי

דו-חיים

שריג גפני I המכון לשמירת טבע, אוניברסיטת תל-אביב

מבוא

א. טקסונומיה וזואוגיאוגרפיה
בהשוואה למחלקות אחרות של בעלי חוליות אין ארץ-ישראל מתברכת בעושר מינים גבוה של דו-חיים. חיים בארץ כיום 6 מינים של דו-חיים – שני מינים מסדרת בעלי זנב (Coudata= Urodela) וארבעה מינים מסדרת חסרי זנב (Anura).

שני המינים של בעלי הזנב – סלמנדרה מצויה (סלמנדרה כתומה) Salamandra salamandra וטריטון הפסים Triturus vittatus – הם בני סוגים שונים במשפחת הסלמנדריים (Salamandridae);

מינים בסכנת הכחדה
» קַרְפָּדָה יְרֻקָּה
» חַפָּרִית מְצוּיָה (חַפָּרִית עֵין-הֶחָתוּל)
» אִילָנִית מְצוּיָה
» טְרִיטוֹן פַּסִּים
» סָלָמַנְדְּרָה מְצוּיָה (סָלָמַנְדְּרָה כְּתֻמָּה)

מינים שנכחדו מהארץ
»
עֲגֻלָּשׁוֹן שְׁחוֹר-גָּחוֹן

רשימת מיני דו-חיים בישראל

ואילו ארבעת המינים של חסרי הזנב משתיכים כל אחד למשפחה נפרדת: צפרדע הנחלים Rana levantina למשפחת הצפרדעיים (Ranidae), האילנית המצויה Hyla savignyi למשפחת האילניתיים (Hylidae), הקרפדה הירוקה  Bufo viridis למשפחת הקרפדיים (Bufonidae) והחפרית המצויה (חפרית עין-החתול) Pelobates syriacus  למשפחת החפריתיים (Pelobatidae).

מין נוסף מחסרי הזנב, עגולשון שחור-גחון  Discoglossus nigriventer, בן משפחת העגולשוניים (Discoglossidae), היה מין אנדמי שנמצא בעבר בצפון הארץ, ונכחד בשנות החמישים. טריסטרם תאר מהארץ מין נוסף של קרפדה (Bufo regularis), שנפוץ לדבריו "באזורים הפראיים של יהודה, מדרום לבאר שבע"  (Tristram, 1884), אולם תאור מעורפל זה לא זכה להתייחסות בחיבורים מאוחרים יותר (למשל, Flower 1993), וגם Mendelssohn & Steinitz (1944) מציינים כי למעט אתר אחד (שאינו בארץ-ישראל המערבית אלא בפטרה שבמזרח הירדן) אין הם יכולים לאשר את קיומו של המין בתחומי הארץ.

טווח התפוצה של מרבית מיני הדו-חיים בארץ רחב, והוא חורג מגבולותיה של ישראל, אך בישראל חיים בדרך כלל תת-מינים שתפוצתם מוגבלת לאזור הלבאנט. תפוצת הסלמנדרה המצויה, למשל, משתרעת בכל אירופה למעט בריטניה, אך בישראל ובלבנון נמצא תת המין S. s. infraimmaculata. תפוצת טריטון הפסים משתרעת עד רוסיה, אך בישראל, לבנון, סוריה ודרום אנטוליה נמצא תת המין T. v. vittatus. באופן דומה משתרעת תפוצת החפרית המצויה על פני אסיה הקטנה ואירן, איי יוון ויוון, רומניה, אלבניה, יוגוסלביה, בולגריה ודרום רוסיה, אך בישראל, סוריה ולבנון נמצא התת-מין P. s. syriacus, הנבדל בתכונות מורפולוגיות משאר שלושת התת-מינים שתוארו. ישראל מהווה גבול תפוצה דרומי לטריטון הפסים, לסלמנדרה המצויה, לאילנית המצויה ולחפרית המצויה.

המעמד הטקסונומי של חלק ממיני הדו-חיים בארץ דורש בֵּרוּר נוסף. בעבר סיווגו את צפרדע הנחלים כ-Rana ridibunda Pallas ואת האילנית המצויה כ- Hyla arborea. בהקשר לאילנית יש אף המעלים את האפשרות כי יש בארץ מין נוסף של אילנית, הנבדל מהמין הנפוץ הן מורפולוגית והן באוסצילוגרמה של שירת החיזור (Grach 1998). סביר שהמשך המחקר הטקסונומי בעתיד יבהיר את זהוין של אוכלוסיות מסוימות, ויתכן כי ישתנה מעמדם של אחדים מהמינים והתת-מינים הללו.

ב. בית-הגידול
למרבית הדו-חיים יש מחזור חיים דו-שלבי טיפוסי, במהלכו נודדים הבוגרים בעונת הרביה למקווי-מים, מטילים ביצים או משריצים רֹאשָׁנִים, וחוזרים אל בתי-הגידול היבשתיים (Dodd & Cade 1997). לכן, כאשר אנו באים לאפיין את בית-הגידול של הדו-חיים, עלינו להתייחס לשתי צורות החיים המאפיינים קבוצה טקסונומית זו – הרֹאשָׁן והבוגר. עובדה זו משמעותית ביותר לשמירה על מיני הדו-חיים, מאחר ודי בפגיעה באחד מבתי-הגידול, היבשתי או האקוואטי, כדי לקטוע את מחזור החיים הדו-שלבי, ומשמעותה פגיעה באוכלוסיות. בית-הגידול האקוואטי רגיש במיוחד, כי תהליך הרביה ושלב הרֹאשָׁן אצל הדו-חיים בישראל, כמו אצל מרבית הדו-חיים בעולם, הוא אקוואטי באופן מוחלט.

אצל בעלי זנב ההפריה היא פנימית, לאחר שהנקבה קולטת בפתח הביב שלה שק זרע (ספרמטופור), ואילו אצל חסרי הזנב ההפריה היא חיצונית. מין אחד – הסלמנדרה המצויה  – משריץ רֹאשָׁנִים חיים, ואילו שאר המינים מטילים ביצים בודדות (טריטון הפסים), גושי ביצים (אילנית מצויה וצפרדע הנחלים) או סרטי ביצים (קרפדה ירוקה וחפרית מצויה). פֵּרוט אופי בתי-הגידול האקוואטיים והיבשתיים של ששת מיני הדו-חיים בארץ מובא בטבלה 1.

אופיו של בית-הגידול האקוואטי משתנה ממין למין. החפרית המצויה למשל מוגבלת לשלוליות-חורף בלבד. בשל משך ההתפתחות הארוך של הרֹאשָׁנִים (שלושה חודשים לפחות) הם נחשפים לעיתים קרובות להתייבשות מוקדמת של השלוליות, הגורמת לתמותה של כל הרֹאשָׁנִים שהתפתחו בשלולית באותה שנה. אצל הקרפדה הירוקה והאילנית המצויה, שאינן מגבילות את רבייתן לטיפוס אחד של מקווה-מים, ואשר משך התפתחות הרֹאשָׁנִים שלהן קצר יחסית (כשלושה שבועות עד חודש), פחות שכיחה תמותת אוכלוסיות שלמות של רֹאשָׁנִים. צפרדע הנחלים, המתרבה רק באמצע האביב (מאי), מוגבלת בעיקר למקווי-מים קבועים או לשלוליות-חורף המחזיקות מים עד לאמצע הקיץ.

גם בית-הגידול היבשתי רגיש לשינויים, במיוחד במינים הנוטים לחזור לאותו אתר על מנת לבלות בו את העונה היבשה. השמירה על בית-הגידול היבשתי בעייתית ושונה ממין למין, שהרי – בניגוד לקשר ההדוק בין הרֹאשָׁנִים לבית-הגידול האקוואטי – מידת הקשר של הבוגרים למקווי-המים מחוץ לעונת הרביה שונה ממין למין. גם עצם המידע על המיקום והאופי בית-הגידול היבשתי של מיני הדו-חיים בארץ מוגבל. ידוע כי הבוגרים של צפרדע הנחלים מראים קשר הדוק למקווי-המים, ונשארים בסביבתם גם במשך העונה היבשה. לעומתם הקשר בין הבוגרים של הסלמנדרה המצויה לבין מקווה-המים שונה באוכלוסיות שונות. האוכלוסיה בתל דן פעילה בסביבות פלגי המים כמעט במשך כל השנה, ואילו הבוגרים באוכלוסיות של הגליל והכרמל מתרחקים ממקווי-המים, נכנסים למערות ונקיקים בקרקע ומבלים שם את העונה היבשה (Degani & Warburg 1978). קשר עוד פחות הדוק למקווי-המים מראים הבוגרים של שאר מיני הדו-חיים. אצל האילנית המצויה מתרחקים הבוגרים ממקווי-המים בתום עונת הרביה, נכנסים לסבך צומח, עולים על שיחים ועצים נמוכים וממשיכים במשך הקיץ בפעילות ביום ובלילה. הבוגרים של הקרפדה הירוקה ממשיכים בפעילות בקיץ, אך מגבילים את פעילותם ללילות קרירים ולחים. המידע על אתרי הקיץ של בוגרי החפרית המצויה וטריטון הפסים מצומצם עוד יותר. ככל הידוע הם מסתתרים בקיץ במעמקי האדמה ושוהים בתרדמת קיץ עד לתחילת עונת הגשמים הבאה.

להתנתקות ממקווי-המים בעונה היבשה יש חשיבות בשמירה על מינים רבים של דו-חיים בארץ ובעולם, מאחר ובתחילת עונת הגשמים אנו עדים לנדידה מסיבית של בוגרים אל אתרי הרביה (למשל: Ewert 1969 Harison et al. 1983; Sinsch, 1987;). חלק מהמינים (למשל החפרית המצויה) נודדים מידי שנה לאתרי רביה קבועים, ואילו מינים אחרים (למשל קרפדה ירוקה) מתקבצים ככל הנראה סביב אתרי רביה מזדמנים. מחקרים באירופה ובארה"ב מראים כי עיקר התמותה של בוגרים מתרחשת בנדידה זו (Honegger 1981 Endel 1987;), וכי צפיפות תנועה של 25–40 כלי רכב לשעה בדרך העוברת בנתיב הנדידה של דו-חיים (Bufo bufo) מספיקה כדי להרוג 50% מהפרטים הנודדים (Kuhn 1987). לתופעת הנאמנות לאתר רביה מסורתי יש משמעות רבה בשמירת טבע. מחקרים שנערכו במינים "נאמנים לאתר רביה" באירופה (Heusser 1969; Honegger 1981) הראו כי לאחר שנהרסו בתי-הגידול האקוואטיים שבו הבוגרים לבתי-הגידול ההרוסים במשך מספר שנים, ונמנעו מלאכלס בתי-גידול אלטרנטיביים בסביבה. לכן גרם הרס בתי-הגידול האקוואטיים להכחדת כל האוכלוסייה.

טבלה 1: בית-הגידול היבשתי והאקוואטי של הדו-חיים בישראל

  בית הגידול היבשתי בית הגידול האקוואטי
סלמנדרה מצויה קיץ: נקיקים עמוקים בקרקע
חורף: סביב מקווי מים
מעיינות, שלוליות חורף, נחלים זורמים
טריטון הפסים קיץ: סדקים באדמה
חורף: מתחת לאבנים באזור אתר הרבייה

שלוליות חורף, ברכות-מעין, יובלי נחלים שזרימתם איטית
צפרדע הנחלים הצעירים (לפני בגרות מינית) נודדים לשלוליות חורף הבוגרים בשולי ובתוך גופי מים קבועים, ברכות, מאגרים, מעיינות ונחלים, הראשנים בתוך המים של גופי מים אלו.
קרפדה ירוקה קיץ: שדות מושקים וגינות
חורף: מחילות רדודות מתחת לאבנים באזור אתר הרביה

שלוליות חורף, מאגרים ובריכות קבועות
חפרית מצויה קיץ: מחופרת בעומק האדמה
חורף: מחילות רדודות יחסית באזור אתר הרביה

שלוליות חורף
אילנית מצויה קיץ: על גבי עצים ושיחים ובכלל זה במקומות רחוקים ממקוי-מים
חורף: בסבך צומח ומתחת לאבנים באזור מקוה המים.
שלוליות חורף, מאגרים, ברכות ומעיינות

בארץ-ישראל, המתאפיינת בגראדיינט אקלימי הנע בין אקלים מדברי יובשני בדרום לאקלים ים-תיכוני לח בצפון, נודעת משמעות רבה למיקום הגיאוגרפי של בית-הגידול. משמעות זו מודגשת עוד יותר לאור העובדה שארץ-ישראל מהווה גבול תפוצה דרומי לארבעה ממיני הדו-חיים הנמצאים בה. בשל הגראדיינט האקלימי נפוצים מקווי-מים בצפונה של הארץ יותר מאשר בדרומה. גם משך הקיום של שלוליות החורף בצפון ארוך יותר מאשר במישור החוף או בדרום. מצד שני, בשל הטמפרטורות הנמוכות יותר בצפון הארץ, מתחילה עונת הרביה באוכלוסיות צפוניות מאוחר יותר במהלך השנה מאשר באוכלוסיות דרומיות של אותו המין ולכן, משך הזמן שעל הצעירים לעבור בתנאי יובש מסיום הגלגול ועד לתחילת עונת הגשמים הבאה, קצר באופן משמעותי. למשל, במישור החוף המרכזי, משך התקופה היבשה שעל צעירים פוסט-מטמורפיים של חפרית מצויה לעבור מהגלגול (בסוף מרץ) ועד לגשם הראשון של החורף הבא (בסוף אוקטובר) הוא כ7- חודשים לעומת חודשיים שלושה בגליל העליון (מאוגוסט ספטמבר עד סוף אוקטובר;  Gafny 1986 Geffen et al. 1987;). מחקרים הראו כי העונה היבשה הראשונה לאחר הגלגול קריטית ביותר להישרדות הצעירים והגעתם לבגרות מינית, וכי תמותת הצעירים בשלב זה גבוהה ביותר (Blair 1953; Scorgie 1980). לכן הסיכוי של מינים שמשך התפתחות הרֹאשָׁנִים שלהם ארוך (חפרית מצויה, צפרדע הנחלים) להשלים את הגלגול בהצלחה בצפון הארץ גדולים יותר. כמו כן, בשל משך ההתפתחות הארוך, גופם של הצעירים בסיום הגלגול בצפון הארץ גדול יותר (למשל בחפרית, משקל ממוצע של צעירים פוסט-מטמורפיים מסאסא 7.5 גרם לעומת 3-2 גרם במישור החוף המרכזי (Gafny 1986), דבר המעלה את סיכוייהם לשרוד בעונה היבשה הראשונה בחייהם (Newman 1992).

ג. מצב הדו-חיים בישראל
בעשור האחרון התרבו הדיווחים על ירידה חדה באוכלוסיות הדו-חיים בעולם (למשל  Phillips 1990 Bishop & Pettit 1991; Wake 1991;). ירידה זו יוחסה לגורמים מגוונים כגון, שינויים באקלים כדור הארץ (Herman & Scott 1991), עליה בקרינה האולטרה סגולה (Blaustein et al. 1995), מחלות (Worthylake & Hovingh 1989 Blaustein et al. 1994; Halliday 1998;) הרס פיזי של בתי-גידול (למשל,  Young 1990 Johnson 1991;) וזיהום בתי-גידול (Beebee et al., 1990). חוקרים רבים הצביעו על האפשרות שלא גורם אחד גורם לירידה העולמית באוכלוסיות הדו-חיים אלא השפעה משולבת (סינרגיזם) של גורמים רבים (למשל, Wake 1991).

גם לגבי חלק ממיני הדו-חיים של ארץ-ישראל אפשר להצביע על ירידה חדה באוכלוסיות בעשרים השנים האחרונות. בדומה למקובל במקומות אחרים בעולם אין הערכת מצב האוכלוסיות מתבססת על הערכת גודל אוכלוסיות הבוגרים, כי זה משתנה קשה למדידה: למינים שונים יש "לכידוּת" (catchability) שונה (מינים נחבאים, "secretive" species, לעומת מינים הנלכדים בקלות); ואופי פעילותם (פעילות המוגבלת ללילות מסוימים בלבד) אינו משקף בהכרח באופן אובייקטיבי את המצב האמיתי של האוכלוסיות (Honegger 1981 Holmen & Wederkinch 1988;). לפיכך מקובל להעריך את מצב מיני הדו-חיים על פי אוכלוסיות הרֹאשָׁנִים, וזה גם המדד שנבחר להערכת מצב אוכלוסיות הדו-חיים בארץ. עם זאת ראוי לציין כי במינים שהתטולה שלהם גדולה במיוחד (למשל עד 20,000 ביצים לתטולה בחפרית המצויה בישראל –Gafny 1986 ), והצלחת הבקיעה שלהם גבוהה (למעלה מ-95% בחפרית המצויה –Gafny 1986 ), אין אוכלוסיות גדולות של רֹאשָׁנִים מבטאות בהכרח אוכלוסיות גדולות ובריאות של בוגרים. במקרים רבים לא מצליחות אוכלוסיות הרֹאשָׁנִים להשלים את הגלגול עקב התיבשות מוקדמת של מקווה-המים, וגם אם שלב הרֹאשָׁן מסתיים בהצלחה, עדיין מתרחשת תמותה רבה בעונה היבשה הראשונה של חיי הצעירים הפוסט-מטמורפיים. מאידך יש לזכור שהמצב ההפוך אינו אפשרי, ואוכלוסיות קטנות ומוגבלות של רֹאשָׁנִים יבטאו תמיד אוכלוסיות קטנות של בוגרים (Wassersug 1991). לפיכך תהיה הערכת מצב אוכלוסיות הדו-חיים על פי אוכלוסיות הרֹאשָׁנִים תמיד הערכה שמרנית (מוטה לחומרה).

סקרים שנעשו בחמש השנים האחרונות (1996–2001) בבתי-גידול אקוואטיים בישראל מצביעים על ירידה חדה במספר האוכלוסיות של מרבית מיני הדו-חיים, ובכלל זה מינים שנחשבו בעבר נפוצים ביותר (למשל, קרפדה ירוקה ואילנית מצויה). מעמדם הנוכחי של מיני הדו-חיים בישראל מוצג בטבלה הבאה. מין אחד, עגולשון שחור-גחון, שהיה אנדמי לישראל, נכחד בעקבות יבוש החוּלה בשנות החמישים של המאה העשרים, אם כי המספר הקטן של פרטים שנמצאו ממין זה מעיד על כך שגם לפני יבוש החוּלה היו כנראה אוכלוסיות העגולשון שרידיות. אוכלוסיותיהם של שני מינים, חפרית מצויה וטריטון הפסים נמצאות בסכנה קריטית להכחדה. אוכלוסיות שני מינים, סלמנדרה כתומה וקרפדה ירוקה, נמצאות בסכנת הכחדה. מין אחד, אילנית מצויה, מוגדר כפגיע – עתידו בסכנה. רק מין אחד, צפרדע הנחלים, המראה הסתגלות רבה למקווי-מים מלאכותיים (מאגרים, בריכות דגים ואפילו בריכות חימצון), נמצא בסכנה פחותה יחסית.  

LC
לא בסיכון
NT
בסיכון עולמי
VU
עתידו בסכנה
EN
בסכנת הכחדה
CR
בסכנת
הכחדה חמורה
Extinct
נכחד
סה"כ
0 1 1 2 2 1 7

ד. גורמי הפרעה וסיכון בישראל
1. הרס בתי-גידול
אובדן והרס בתי-גידול הוא ללא ספק הגורם העיקרי לירידה באוכלוסיות הדו-חיים בארץ (גפני וגזית, נתונים שלא פורסמו) ובעולם (למשל Honegger 1981 Johnson 1991;). במקרים רבים גרם אובדן זה לפגיעה כה חמורה בגודל אוכלוסיות עד שגודלן ירד אל מתחת לסף ההתאוששות, ופעולות לעצירת הפגיעה בבתי-הגידול לא הועילו לעצירת מגמת הירידה בגודל האוכלוסיות (Johnson 1991; Orchard 1991). מסיבות שפורטו לעיל קשה המעקב אחר הרס בית-הגידול היבשתי יותר מן המעקב אחר הרס בית-הגידול האקוואטי (Dodd & Cade 1997).

2. בידוד גנטי של אוכלוסיות כתוצאה מקיטוע של בתי-גידול
שימושי קרקע לצורך פעילות-אדם, כגון דרכים, כבישים, מסילות ברזל, אזורים עירוניים ושדות מעובדים באינטנסיביות, יכולים להיות בלתי עבירים לדו-חיים ולגרום לקיטוע של בתי-גידול. במיני דו-חיים באירופה נמצא כי דרכים ומסילות ברזל הקטינו את המרחק המינימאלי, הדרוש על מנת לקיים חילוף גנים בין אוכלוסיות דו-חיים, מ-10 ק"מ בשטח פתוח ללא דרכים ל- 3–4 ק"מ בשטח פתוח הכולל דרכים (Reh & Seitz 1990). זאת ועוד: מרבית מיני הדו-חיים מראים רגישות רבה לקיטוע של בתי-גידול, והם יכולים לפתח אוכלוסיות מבודדות גנטית תוך זמן קצר מאשר בקבוצות טקסונומיות אחרות (12 דורות –;Reh & Seits 1990  עד 20 דורות – Driscoll 1998, 1999). למרות משך זמן קצר זה עלולה הפגיעה הישירה הקשה באוכלוסיות כתוצאה מפעילות האדם להביא לידי כך שבמקרים מסוימים נכחדות אוכלוסיות הדו-חיים מקומית עוד לפני שמתפתחים הבדלים גנטיים בין אוכלוסיות מקוטעות (Gibbs 1998).

 מיני דו-חיים שאוכלוסיותיהם המקומיות קטנות (פחות מ-100 בוגרים לאתר רביה) רגישים יותר לבידוד גנטי ממינים שאוכלוסיותיהם המקומיות גדולות (Reh & Seitz 1990; Driscoll 1999). אוכלוסיות קטנות מראות רמה גבוהה של סחיפה גנטית המובילה לאובדן השונוּת, אובדן הטרוזיגוטיות וקיבוע של מוטציות אקראיות (Driscoll 1999). תהליך כזה צפוי להביא לניוון והכחדה (Lynch et al. 1995). מבין הדו-חיים של הארץ מתאפיינות חפרית מצויה (Gafny 1986) וסלמנדרה מצויה (Degani & Warburg 1978) באוכלוסיות מקומיות קטנות, ואילו קרפדה ירוקה ואילנית מצויה מתאפיינות באוכלוסיות מקומיות גדולות יחסית. לפיכך צפוי כי החפרית והסלמנדרה יהיו רגישות יותר לבידוד גנטי של אוכלוסיות. תפוצת שני מינים אלה בישראל היא אכן מקוטעת.

 לחפרית המצויה יש שלושה ריכוזי אוכלוסיה אזוריים מנותקים זה מזה: במישור החוף המרכזי, בגליל העליון ובגולן (Gafny 1986). עד היום לא נערך מחקר לבדיקת ההבדלים הגנטיים בין תת-האוכלוסיות בתוך אזור ביחס להבדלים הגנטיים בין תת-אוכלוסיות מאזורים שונים של תפוצת החפרית, אולם בגליל ובגולן סמוכים יחסית בתי-הגידול האקוואטיים זה לזה (מרחק אווירי ממוצע 2.5 ק"מ בגליל ו-5.2 ק"מ בגולן), באופן שמאפשר קרוב לודאי חילוף גנים בין תת-אוכלוסיות מקומיות (בתוך האזור). במישור החוף המרכזי, לעומת זאת, גורמים הרס בתי-גידול וריבוי דרכים ושטחים עירוניים ליצירת מרחק גדול בין אוכלוסיות מקומיות (מרחק אווירי ממוצע של כ-20 ק"מ). כתוצאה מכך כבר לא אפשרי כיום ככל הנראה חילוף גנים בין האוכלוסיות המקומיות של אזור זה. להיבט זה חשיבות רבה בנסיונות לשקם את המין, והוא דורש ביצוע מחקר גנטי מקדים.

לסלמנדרה מצויה יש שלושה ריכוזי אוכלוסיה אזוריים: בכרמל, בגליל ובתל דן. נראה כי שלושה ריכוזים אזוריים אלו מבודדים זה מזה. אולם מפרסומים שונים של דגני וורבורג (Degani & Warburg 1978 Degani 1986; Degani et al. 1999;) אפשר להסיק כי בתוך אזורים אלה אין האוכלוסיות המקומיות של הסלמנדרה מבודדות. Degani  וחובריו (1999) מדווחים על הבדלים גנטיים בין האוכלוסיה של תל דן לבין האוכלוסיות של הסלמנדרה בכרמל ובגליל, אך מסבירים הבדלים אלו בהבדלים בין בתי-גידול ולא בבידוד אוכלוסיות.

3.  זיהום
צפרדע הנחלים היא המין היחיד מבין הדו-חיים בארץ העמיד יחסית לזיהום, ואפשר לצפות בה גם בבתי-גידול מזוהמים יחסית כנחלים ובריכות חמצון. שאר מיני הדו-חיים רגישים כנראה לזיהום, אם כי אין מחקרים שעסקו ספציפית בהשפעת הזיהום על מיני הדו-חיים בארץ. בעולם ידועות עבודות רבות המצביעות על ההשפעה השלילית שיש לזיהום בתי-גידול – ובכלל זה זיהום נקודתי, זיהום דיפוזי וריסוס בחומרי הדברה, בעיקר בשלב האקוואטי של מחזור החיים (למשל, Berrill et al. 1993). מנדלסון ודגני (1984) מדווחים על פגיעה קשה בטריטון הפסים בארץ כתוצאה מזיהום סביבתי וריסוס בחומרי הדברה, ומעריכים כי בשל הזיהום היה גודל אוכלוסיית הטריטונים בארץ בראשית שנות השמונים רק 5% מגודל האוכלוסיה בשנות החמישים.

4. איסוף ומסחר
אין דיווחים על איסוף מסיבי של דו-חיים בארץ למטרות מסחר, אך ידוע כי דו-חיים מקומיים (בעיקר קרפדה ירוקה וצפרדע הנחלים) עדין משמשים ללימוד אנטומיה של דו-חיים באוניברסיטאות ובבתי ספר בארץ. איסוף דו-חיים על-ידי חובבים אינו חוקי, ולמרות שבשנים האחרונות הוגברה האכיפה על-ידי רשות הטבע והגנים, עדיין מגיעים דיווחים רבים על חובבים האוספים דו-חיים למטרות גידול.

5. אינטרודוקציה של מינים
אינטרודוקציה של מינים אקזוטיים מהווה סיכון ממשי לאוכלוסיות דו-חיים מקומיות. אפשר לחלק את מנגנוני האינטרודוקציה לשני טיפוסים:
א. אינטרודוקציה למטרות גידול מסחרי- בעבר התקבלו דיווחים על ניסיונות לגידול מסחרי בארץ של צפרדע השור Rana catesbeiana, צפרדע הנמר Rana pipiens והצפרדע הרפואית Xenopus laevis (גורביץ 1989). גידול מסחרי מתאפיין באחזקת כמויות גדולות מאד של פרטים בחממות או בסככות. הסיכויים להימלטות של פרטים וחדירתם לטבע גדולים, גם אם ננקטים אמצעי זהירות. כמו כן קיים חשש של נטישת חוות גידול על מאכלסיהן עקב כשלון כלכלי (למיטב ידיעתנו הסיכוי להצלחה כלכלית של גידול מסחרי בשביה של דו-חיים קטן ביותר).
צפרדע השור R.. catesbeiana היא טורף גדול ויעיל, הנזון גם ממכרסמים קטנים ומצפורי שיר. במקומות שמין זה הוכנס אליהם למטרות גידול, התבססו אוכלוסיות פליטי תרבות ודחקו מיני דו-חיים מקומיים (Moyle 1973 Orchard 1991; ). הצפרדע הרפואית X. Laevis ידועה כמין המאכלס בקלות בתי-גידול חדשים, גם באזורים הרחוקים מאזור התפוצה של מין זה (דרום אפריקה). כך למשל ידועות אוכלוסיות של הצפרדע הרפואית שאכלסו מקווי-מים טבעיים בקליפורניה, לאחר שנמלטו מחוות גידול. בתחום תפוצתה הטבעי ידועה הצפרדע הרפואית כמזיק ראשון במעלה לבריכות דגים, וכן כנושא מיני טפילים רבים (Tinsley & Sweetings 1974), ויש סכנה בהדבקה של אוכלוסיות דו חיים מקומיות. צפרדע הנמר R. pipien ידועה כמין היוצר בתחום תפוצתו הטבעי בני-כלאים עם מיני צפרדעיים (Ranidae) אחרים, ומכאן עולה סכנה לזיהום גנטי של אוכלוסיות צפרדע הנחלים בארץ.
ב. אינטרודוקציה של דו-חיים המובאים לארץ כחיות מחמד- לארץ מובאים בדרכים חוקיות ולא חוקיות מיני דו-חיים אקזוטיים כחיות מחמד הנמכרות לכל דורש בחנויות העוסקות במסחר מעין זה. מאחר ומינים אלו אינם מובאים בכמויות גדולות, קטנה יחסית הסכנה שבבריחה מסיבית של אוכלוסיה גדולה, ובהתאם לכך קטנה יחסית הסכנה שבאינטרודוקציה מהירה ממקור זה. יחד עם זאת עלולה הצטברות של פרטים ששוחררו לטבע להביא עם הזמן להתבססות מין אקזוטי זה או אחר, התבססות העלולה להשפיע לרעה על אוכלוסיות מינים מקומיים.

ה. המלצות לשימור
1. יש להגן על בתי-גידול טבעיים שעדיין קיימים (שלוליות, בריכות וכד') ולפעול להכרזתם כשמורות טבע.
2. אין להגביל את ההגנה על דו-חיים לתחומי בית-הגידול האקוואטי, אלא להגן גם על רצועת חיץ רחבה לשמירה על בית-הגידול היבשתי. רוחב הרצועה צריך להיקבע בהתאם לדרישות הביולוגיות של המינים הספציפיים. על מנת שרצועה כזו תהיה יעילה יש להעמיק את הידע על אתרי השהיה היבשתיים (Dodd & Cade 1997).
3.  יש לחפור בתי-גידול מלאכותיים חליפיים בתחומי שמורות טבע ולאכלסם בביצים או ברֹאשָׁנִים של מינים השרויים בסכנת הכחדה (חפרית מצויה, טריטון הפסים, סלמנדרה מצויה). רצוי לקחת רֹאשָׁנִים לאכלוס מבתי-גידול שברור כי יכחדו בעתיד הקרוב, ואין סיכוי להצילם, למרות שבגלל התמותה הטבעית הגדולה של רֹאשָׁנִים עד לגלגול, ובגלל שחלק מהתמותה היא תלויית-צפיפות לקיחת מספר מוגבל של רֹאשָׁנִים מאוכלוסיות קיימות אינה צפויה להשפיע באופן ניכר על אוכלוסיות אלו.
4.  יש להקים גרעיני רביה בשביה כדי שאפשר יהיה לאכלס בתי-גידול מלאכותיים ממקור זה.
5.  יש לבצע מחקר גנטי של אוכלוסיות של מינים בסכנת הכחדה, על מנת לברר את מידת בידוד האוכלוסיות והאם אפשר לאכלס בתי-גידול מלאכותיים גם מאוכלוסיות שמקורן באזור תפוצה אחר בלי לפגוע באוכלוסיה המקומית ולהקטין את המגוון הגנטי (למשל, האם אפשר לאכלס שלוליות מלאכותיות במישור החוף בראשני חפרית מהגולן יש למנוע לחלוטין הכנסה של מיני דו-חיים אקזוטיים, בין אם למטרות גידול מסחרי ובין אם כחיות מחמד.
6. יש להגביר את האכיפה למניעת איסוף של דו-חיים למטרות מסחר או לתחביב.

רשימת מקורות