״זו עבודה של אחד על אחד, שדורשת סבלנות אין קץ בערבות העשב האינסופיות״, מסבירה אליונה קפטיונקינה מהמכון הזואולוגי של קזחסטן. ״צריך לחכות לתנועה של עיט, לשמור מרחק, אבל לא להרפות עד שמוצאים את הקן. במקרה הטוב, זו גומחה על הקרקע. לפעמים היא מסתתרת מתחת ל׳פגר׳ של רכב או מאחורי אבן גדולה. פעם היו כאן המון עיטים, אבל עכשיו צריך לנסוע עשרות קילומטרים עד לאיתור העיט הבא. עם כל עיט שמוצאים מתחילה שוב העבודה הקשה״. ומדוע לעשות זאת? ״כדי שנדע מה הורג אותם. הדרך הכי טובה לשמור עליהם היא סימון והרכבת משדרים״.

קפטיונקינה ביקרה אותנו במרכז הצפרות באילת באביב האחרון, כשהשמיים מלאו אלפי עיטי ערבות נודדים. הבוגרים מגיעים בפברואר, והצעירים במרץ ובאפריל. "אף פעם לא ראיתי כל כך הרבה עיטי ערבות ביחד", היא אמרה כשעיניה הכחולות מנצנצות. כל אחד מכ-2,000 העיטים שראתה באותו היום הוא חידה לא פתורה, שכנראה תידרש לה בקיץ, בבית.

סקר העופות הדורסים הנודדים בהרי אילת השלים את שנתו השנייה – והנתונים מבשרים רע. עיטי הערבות מתמעטים, ועוד יותר מכך, האוכלוסייה שלהם מזדקנת. אם בשנות ה-70 של המאה שעברה כ-60% מהעיטים היו בוגרים, כלומר בני לפחות ארבע שנים, השנה שיעורם זינק ל-80%. המשדרים על גבי עיטים צעירים מלמדים שחלקם עוברים במסלולים אחרים, אבל אין ספק ששיעור העיטים הבוגרים משקף גם את המציאות הקשה באזורי הקינון.

הבעיות של העיטים - הן כולן מעשי ידינו

העבודה של מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע באילת רחבה יותר מהספירה, שהסתכמה באביב ב-16,403 עיטי ערבות. אנחנו אחראים ל"חתיכה" שלנו במסלול, כשעיקר הנדידה מתרחשת על פני עשרה קילומטרים מצפון לאילת, בכיוון מזרח. בטווח הזה מנענו בשנים שעברו הקמת חוות טורבינת רוח גדולה, והתאמנו עבור העיטים אתרי שתייה בטוחים עם נקודות עמידה גבוהות ובטוחות, שמחליפות את עמודי החשמל או את גדרות התיל של הגבול עם ירדן. בפארק הצפרות יש לעיטים אתר שתייה נוח ומוגן, אבל רובם מעדיפים לשתות במאגר המים המושבים של העיר, אתר שזה עתה הושלם בו פרויקט גדול של שיפור בית הגידול עבור עופות נודדים.

הנתונים מאילת מראים שבאפריקה מצבם של העיטים עוד סביר, אבל גם אלה שזכו אצלנו למנוחה קלה, מתמודדים עם סכנות ואיומים לאורך דרכם ובאתרי הקינון והחריפה – מערבות אסיה אל הודו, פקיסטן, חצי האי ערב ואפריקה. והבעיות שלהם הן כולן מעשי ידינו.

באתרי הקינון הנרחבים, שנמתחים בין מונגוליה לטורקיה, הם נפגעים מהתחשמלות, שריפות שמכלות את קיניהם, כלבים משוטטים שטורפים גוזלים ובני אדם שגונבים את הגוזלים מהקן ומגדלים אותם להנאתם. עם הגידול במספר התושבים, הערבות הופכות לשדות – והמזון של העיטים מתמעט ונעלם.

בתת-היבשת ההודית, שם מבלים כנראה מחצית מהעיטים את החורף. הם נפגעים מתרופות וטרינריות ששאריות שלהן נמצאות בפגרי פרות מתות. פרות רבות בהודו מקבלות תשומת לב מיוחדת בהודו וזוכות לטיפול בימיהן האחרונים – אך התוצאה לעיטים קטלנית.

לאורך מסלול הנדידה סובלים העיטים מציד חוקי או לא חוקי, מטורבינות רוח מסוכנות ומהרעלות שלא כוונו אליהם, אבל הביאו למותם. בשנים האחרונות החלה תופעה מדאיגה נוספת. במזבלות ענק בסעודיה ובמקומות אחרים מתרכזים אלפי עיטי ערבות. הם אוכלים שאריות של פגרי תרנגולות מתעשיית הלולים ומי יודע מה עוד. אנחנו עוד לא יודעים מה ההשפעה של המזון הזה על העיטים, על הישרדותם, בריאותם, פוריותם, אבל טוב זה בטוח לא.

תוכנית בינלאומית להצלת עיטי הערבות

אז מה עושים כדי להציל את עיטי הערבות?

בערבות העשב של קזחסטן, בעיר הבירה החדשה אסטנה, התאספנו 15 מומחים לעיטי ערבות מכול אזורי התפוצה שלהם במטרה לכתוב תוכנית פעולה להצלה של המין הזה מהכחדה צפויה. כולם הגיעו כמו בצו 8: אנשי אזורי הקינון ממונגוליה, קזחסטן, רוסיה, טורקיה והונגריה; אנשי נתיבי הנדידה מנפאל, מצרים, ירדן וישראל; ואנשי אזורי החריפה מקניה, סעודיה והודו.

במשך ארבעה ימים ישבנו וכתבנו תוכנית שמתמודדת עם האיומים על עיטי הערבות, בעיה אחר בעיה. האורחים ממדינות ערב לא לוחצים לי את היד, אבל אין לי בעיה, לא באתי לאירוע חברתי – והעבודה ביחד זורמת. המצרים סופרים את העיטים בגלאלה, הר מעל סואץ, ובשנה הבאה נבדוק בזמן אמת האם יש חפיפה בספירה, אף שדי ברור מהנתונים כי הם ואנחנו לא צופים באותם עיטים. והעיקר: יצאנו מהמפגש הבינלאומי עם תוכנית איך להציל את עיטי הערבות, וזהו כנראה הצוות הבינלאומי שיבצע את המשימה.

ולסיום, חשוב לציין את האנשים שבלעדיהם סקר העופות הדורסים הנודדים בהרי אילת לא יכול היה להתקיים: צוות הסוקרות – מי כנרת קורמן, אליונה קפטיונקינה ובקי בראון, עוזריהן אדם רוזנפלד, שי הלוי, שמואל בראון וצוות מרכז הצפרות אילת שהחליף מדי פעם. צוות מרכז הצפרות אילת שבנה ותחזק את תחנות הספירה, הסיע ודאג למתנדבים. החברה להגנת הטבע ועיריית אילת שתמכו לאורך הדרך, והקרן להגנה על השטחים הפתוחים שמימנה. מוזמנים להצטרף אלינו בסקר העופות הנודדים בשנה הבאה.