הסיפור המלא על נחלי הצפון והכנרת

נחלי הצפון, מקורות הירדן והכנרת הם נופים אהובים ויעדים ייחודים ופופולריים שמושכים רבבות מטיילים מדי שנה. דווקא עכשיו, כשהציבור בישראל מצפה לחזור ולבקר בטבע בצפון אחרי שנות המלחמה, וכאשר במוקדי התיירות צמאים לשובם של המבקרים – מקודמת החלטה מסוכנת שעלולה להמיט הרס של ממש על עורקי החיים של נחלי הצפון.

כל זה קורה בעקבות שנת הבצורת הקיצונית ביותר שידענו אשר גרמה למצוקת מים אמיתית אצל החקלאים בצפון. השירות ההידרולוגי ברשות המים קבע בתחילת מאי, המועד הרשמי לסיום עונת המשקעים, כי זו השנה השחונה ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל, מאז שהחלו המדידות בשנות ה-20 של המאה הקודמת. מיעוט הגשמים בכל הארץ ובעיקר באגן היכנרת הוביל לשיאים שליליים בשפיעות המעיינות במקורות הירדן ובזרימות בנחלים, ובהתאם לכך גם במדדים של מפלסים וכמויות המים הזמינים באגם הכינרת.

גם עם המצב הקיצוני הזה אפשר היה להתמודד טוב יותר, אלא שתוכניות שנועדו לספק מענה במיוחד לשנות הבצורת תקועות במשך שנים – ושוב ברירת המחדל היא לשאוב ממקורות המים הטבעיים, מה שבאופן מיידי מוביל לפגיעה קשה בנחלים ועלול להגיע להתייבשותם.

לפני כחודש החליטה מועצת רשות המים לאשר להוריד בחדות את ערך המינימום לזרימת המים בירדן, בתחנת גשר הפקק (מדרום לאגמון החולה). החלטה זו, שללא ספק תפגע באופן קיצוני ביותר בנחלי הצפון היחודיים ובתיירות בצפון, התקבלה ללא שיתוף הציבור, ללא חוות דעת סביבתית של אנשי מקצוע, כמו למשל מרשות הטבע והגנים, ובאופן החורג מהתוכניות המאושרות כיום.

יש לנו הזדמנות לעצור את התייבשות הנחלים!
חותמים עכשיו על עצומה

ההצעה חסרת האחריות של רשות המים

לפי ההחלטה של מועצת רשות המים, זרימת המינימום בירדן בתחנת גשר הפקק הופחתה הרבה מתחת להגדרה הקבועה בתוכניות הרשמיות של רשות המים – מ-2.5 מ"ק\שניה שנקבע כקו אדום מבחינה אקולוגית ל-1.5 מ"ק\שניה. מעבר לכך, ניתן יהיה להפחית עוד יותר את הספיקה בגשר הפקק בשיא עונת ההשקיה, מיוני עד לספטמבר – ל-1 מ"ק\שניה בממוצע ול-0.8 מ"ק\שניה רגעי.

חשוב להדגיש, אין זו הפעם הראשונה שאנו חווים שנות בצורת, בשנים 2014 ועד 2018 היה רצף של שנים שחונות, ובעקבותיו, כבר ביוני 2018, התקבלה החלטת ממשלה (3866) להתמודדות עם תקופות בצורת ממושכות כאשר אחד המרכיבים העיקריים בה קובע כי יש לחבר את האזורים המנותקים (מעלה כינרת, רמת הגולן, העמקים המזרחיים והגליל המערבי) אשר נשענים בעיקר על מים טבעיים, אל מערכת המים הארצית. זאת כדי למנוע את התלות המוחלטת של היישובים והחקלאות האזורית במים בנחלים.

ואולם, לצערנו, החלטה זו לא מומשה באזור מעלה כנרת, התוכניות תקועות ולא הייתה כל התקדמות בשטח. וכך, כיום, כששוב אנו חווים בצורת קיצונית, אין לרשויות את הכלים והתשתיות לנהל את המשבר.

מה עלול לקרות לנחלי הצפון ולכינרת?

אם ההחלטה הקיצונית של רשות המים תעבור, הסכנה לנחלי הצפון ולכינרת היא מורכבת משורה של גורמים סביבתיים, כלכליים ותיירותיים:

📍סכנת התייבשות לעורקי המים של הגליל העליון: הירדן ההררי מגשר הפקק עד לכינרת, תעלת הירדן המזרחית ושלושת מקורות הירדן – דן, בניאס וחצבאני.

📍פגיעה מיידית וארוכת טווח בבתי הגידול של הנחלים והמעיינות:

ייבוש נישות אקולוגיות ייחודיות לאורך הנחלים.
פגיעה במגוון הביולוגי – בצומח, בבעלי החיים מאכלסי המים (חסרי חוליות, רכיכות), הדגים, העופות והיונקים הפועלים בתוך ובסביבת הנחלים.
פגיעה באיכות המים – ירידה בחמצן המומס, עלייה בטמפרטורה, עלייה בעכירות ועליה בריכוז המזהמים.
חדירת מינים פולשים העמידים יותר לעקות סביבתיות.
📍פגיעה ישירה במרחב הטבע הציבורי החשוב ביותר בצפון: הריאה הירוקה המשמעותית ביותר בקיץ לנופש ולטיולים של הציבור הישראלי. כולנו התגעגענו לחזור לטייל ולנפוש באזור הצפון לאחר המלחמה, אבל אנו עלולים למצוא שם נחלים יבשים ומזוהמים.  המקטעים המועטים שיישארו עם מים יסבלו מעומס מבקרים, מזיהומים ואיסורי כניסה נוספים.

📍פגיעה משמעותית בתיירות האזורית  שבשנים רגילות מייצרת תעסוקה והכנסה משמעותית וזאת במקביל למאמצים להתאושש מנקי המלחמה הממושכת ומפינוי התושבים באזור.

לקריאה נוספת