החצר האחורית של חדרה

פארק השרון הוא אתר פופולרי לטיול ולבילוי, עם נוף מוכר ואהוב של עצי אלון תבור ורכסי כורכר, ועם עושר רב של דו-חיים, שחלקם נדירים ובסכנת הכחדה, כמו החפרית המצויה וטריטון הפסים. בנובמבר 2024 הוכרזו הפארק ובריכת היער הסמוכה (בירכת עתא) כשמורת טבע. בכך הובטח כי השטח הפתוח הגדול ביותר שנותר במרכז הארץ יהיה מוגן מבנייה או מסלילת כבישים. השבוע, נערך טקס לציון ההכרזה על ידי עיריית חדרה ובשיתוף רשות הטבע והגנים.

הקמת שמורת הטבע החשובה הזו הגיעה אחרי תהליך ממושך ומאבק ציבורי ארוך שנים, שהתאפשר רק בזכות פעילי הסביבה בקהילות הסמוכות לפארק השרון – ועל כך נספר כאן.

בסוף שנות ה-80 היה פארק השרון חלק מ"החצר האחורית״ של חדרה. השטח היה מוזנח, איש לא דאג למתרחש בפארק ביום-יום. לא היה גידור או שילוט ולא היה פיקוח.

הפארק היה מלוכלך, כתוצאה מההתפתחות של העיר חדרה, ופסולת בנייה רבה הושלכה בכל פינה. היו מקרים רבים של גניבת אדמת חמרה וחול מהדיונות. עצים נכרתו ושריפות גזם לא מבוקרות התפשטו בסביבתם.

בשל כך אנשים מעטים בלבד הגיעו לבקר וליהנות מהפארק.

באותם ימים עמד הפארק בפני מהלכי תכנון של כבישים ובנייה שאיימו על ייחודו ויופיו. כביש רוחב חדש, היום כביש 9, אמור היה לחצות את הפארק ולהתחבר במחלפי ענק לכביש 2 ולכביש 4 – עם גשרים בגובה האיקליפטוסים שליד ביצת עטה. בנוסף, הייתה כוונה לחצות תחת מסילת הרכבת עם מנהרה. ויש עוד: קודמה גם תוכנית לבנייה לגובה באזור שמצפון למכמורת.

רק נסו לדמיין מה היה נשאר מהפארק אם כל זה היה קורה: פגיעה עצומה בצומח ובחי, איש לא היה בא לנפוש ולבלות במקום כזה.

סיורי חשיפה לציבור - מדי חורף

בשנת 1991, פעילי סניף חדרה של החברה להגנת הטבע הבינו את הצורך החיוני בחשיפה של הפארק בפני הציבור הרחב. לשם כך, הם יזמו פעילויות במטרה להביא תושבים מקרוב ומרחוק, שיכירו את המקום, יבינו את מהות המאבק שלנו – ובסופו של דבר יצאו כ"שגרירים" של המפעל להצלת הפארק. כך נולד פרויקט הסל"תים, כלומר סיורים ללא תשלום.

הפעילים יזמו את הסיורים בעונה הנעימה ביותר לטייל בפארק, בימי החורף ותחילת האביב – עם מזג אוויר נוח ובתקופה בה הפארק פורח בשפע של פריחה המשתנה מדי שבוע (כך גם לא משעמם למדריכים). הסיור הראשון נערך בנובמבר 1991, ומאז ועד היום מקפידים פעילי הסניף לדורותיהם לקיים את הסיורים מדי חורף, כמסורת שלא ניתן להפסיקה.

במהלך השנים, כתלות במידת הפרסום ובמזג האוויר, היו שבתות בהן הגיעו מאות מטיילים מכל הגילאים. קיבלנו אותם בשמחה והם יצאו מהסיור נפעמים. בהזדמנות זו החתמנו את המטיילים על עצומה לשמירה על הפארק ולפעולה להכרזתו כגן לאומי.

על מנת להגיע גם למטיילים נוספים, הדפסנו וחילקנו "דף למטייל העצמאי", בו הופיעה מפה של הפארק ותיאור של האיומים שעומדים לפתחו. הדגשנו שיש לשמור על הניקיון ואת האשפה יש לקחת הביתה, כי אין איסוף אשפה בפארק.

מגייסים אנשי ציבור ועיתונאים

כדי לקדם את הצלת הפארק יצרנו קשר גם עם עיתונים מקומיים ומוסדות. הזמנו לסיורים אישי ציבור, בכירים בעירייה ועיתונאים. ערכנו סימפוזיון בהשתתפות ראש העיר, בו נשא הרצאה פרופ' אמוץ זהבי ז"ל, שדיבר על החזון שלו לגבי פארק השרון. באותו אירוע, שמחנו לשמוע את ראש העיר, דאז, נחמיה להב, מצהיר כי יקדם את הכרזת פארק השרון לגן לאומי!

לפעילותנו גייסנו גם את חיליק מדור חיים מהמרכז להכרת הסביבה של עיריית חדרה, את עמנואל קאופשטין מהקק"ל, את בתי הספר התיכונים בחדרה, מתנ"סים ופעילי סביבה נוספים באזור.

על מנת להציג את הסיבות להתנגדותנו לסלילת הכבישים והבניה, נסענו להופיע בפני ועדת משנה לאיכות הסביבה של ועדת הפנים של הכנסת ובפני ועדות התכנון הארציות, הות"ל והול"ל, שהוקמו באותם ימים לזירוז האישור של תוכניות בנייה. ערכנו הפגנות, החתמנו עצומות, ונפגשנו עם אנשי מע"צ ועוד.

בעקבות ההד הרב שיצרה פעילותנו, הגיע בשנת 1994 לפארק השרון ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל יחד עם יוסי שריד ז"ל, שהיה השר לאיכות הסביבה (כשם המשרד דאז). רבין הכריז כי הממשלה תפעל לקדם את הכרזת פארק השרון כגן לאומי.

במהלך השנים נערכו דיונים בבג"ץ, אשר בסופו של דבר ביטל את התוכנית לסלילת הכביש המחבר בין כביש 4 לכביש 2, וקרא למתכננים לחזור לשולחן השרטוט על מנת למצוא חלופות טובות יותר.

30 שנה של מאבק סביבתי

מבלי לפגוע בתרומתם של כל הגופים האחרים להכרזת פארק השרון כשמורת טבע, חשוב לציין כי פעילי הסניף היו החלוצים. בזכות מרצם והתמדתם במשך יותר מ-30 שנה, בזכות ההתעקשות לקיים את סיורי החשיפה באדיקות, מדי חורף – ערכיו הייחודיים של הפארק נחשפו בפני ציבור רב, מה שהשפיע גם על מקבלי ההחלטות.

אנחנו קוראים לגופים הרלוונטיים לא להסתפק בהכרזה בלבד: יש לשוב לגייס ולהפעיל קבוצות של פעילים שיהיו בשטח, יכירו, ישמרו ויספרו את סיפור הפארק לציבור שיוכל לבוא להינפש, אך ידע שחייבים לשמור ולהגן על הטבע.

לאורך השנים השתתפו במאבק פעילים רבים, כמעט כולם בהתנדבות מלאה. נזכיר את עדה הוידה, רכזת הסניף, שהייתה יוצאת עם זהר אריכא ז"ל ומתנדבים נוספים לנקות את הפארק לפני בוא המטיילים, נזכיר המדריכים: שמעון כהנוביץ, יוכי משל, נועם פרנק ונעם דוננפלד, ספי פרנק, שרה בן יצחק, מימי אריה, גיא סגל, אברהם יעקובי, אודי גולדשטיין, אלון הורוביץ, אלי גרטנר, חיליק מדור חיים, טובה פורמן, יגאל יופיטר, מאיה רותם, עמירה קופלוביץ ושלו אמיר. נזכיר גם את הפעילים שהלכו לעולמם: זהר אריכא, לאה גרונדמן, לאה תמרי, פניה רזניצקי, צילה סטרוצקי, רפי טפליץ ושרה רבינוביץ'.