חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג טיול
חיפוש טיול בטקסט חופשי

שדמית אדומת-כנף

יואב פרלמן, מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע

ציידת החרקים המעופפת, שדמית אדומת כנף. צילום: יואב פרלמן, החברה להגנת הטבעאחת היפות והנדירות מבין העופות הדוגרים בישראל היא השדמית אדומת-הכנף (Glareola pratincola).

חלוצי הזואולוגיה העבריים קראו בעבר לציפור מיוחדת זו סנונית השדות, בשל דמיונה לסנונית ענקית – חגה באוויר בעזרת כנפיה הארוכות, ולוכדת חרקים במעופם. אך למעשה היא רחוקה מאד מן הסנוניות. היא שייכת לסדרת החופמאים, שרובם חובבי מים ובוץ, אך היא מעדיפה דווקא לבלות את ימיה בשדות יבשים ובמישורי עשב.

לבושה היפה הופך אותה לאחת החביבות על צלמי הציפורים בישראל – סינר עדין שחור מקיף את הגרון, ליפסטיק אדום בביס המקור, וכולה משדרת חינניות ועדינות. צילום משמאל: יואב פרלמן, החברה להגנת הטבע.

השדמית היא ציפור מתלהקת, הדוגרת במושבות המונות לעתים עשרות זוגות, צדה את מזונה בלהקות, וגם נודדת בקבוצות גדולות. אוכלוסיה לא קטנה של שדמיות נודדת דרך ישראל, בין אזורי הקינון בדרום אירופה לבין אזורי החריפה במרכז אפריקה ובמזרחה. גם האוכלוסיה הדוגרת בישראל מבלה את החורף באפריקה, ושבה אלינו באביב, לרוב בתחילת אפריל.

עונת הדגירה מתרחשת בתקופה בה מזג האוויר מזעזע במיוחד בעמקי הצפון – חום ולחות שבוחנים את סבלנותם והתמדתם של צפרים וחוקרים, אך לאוכלי חרקים כמו השדמית מזג אוויר כזה פירושו סיבה למסיבה.


בשנותיה הראשונות של המדינה עוד הייתה נפוצה השדמית בעונת הדגירה בישראל, בכל עמקי הצפון, מישור החוף ושפלת יהודה – בשולי הביצות, בשדות הקטנים, במישורי העשב. אך משנות השישים של המאה הקודמת חלה ירידה דרמטית במספר הזוגות הדוגרים בישראל, ובמשך שנים רבות השדמיות כמעט ולא דגרו כלל אצלנו. אוכלוסיית השדמיות נפגעה קשות מתהליך אחד מרכזי – תיעוש החקלאות בישראל, והפיכתה לתעשייה אינטנסיבית. החקלאות שינתה את פניה, בישראל כמו בשאר העולם, מחקלאות מסורתית, המתבססת על חלקות קטנות ומגוונות, לחקלאות מונוטיפית מתועשת ונחרבת, המשתמשת בכלים כבדים, בחומרי הדברה רבים, ולא מניחה במקרים רבים לקרקע לנוח אלא יש ניצול של החלקות למספר גידולים במהלך השנה.

בשנים האחרונות נראה שיש התאוששות כלשהי בגודל האוכלוסיה הדוגרת בישראל. באגמון החולה החלו לדגור בשנים האחרונות כמה עשרות זוגות, וכנראה שגם בעמק בית שאן ובשפלת יהודה. כיום השדמיות מעדיפות לדגור בשדות בוטנים או תפוחי אדמה. באגמון החולה, שיתוף הפעולה הפורה עם חקלאי העמק מאפשר לשדמיות להשלים את מחזור הקינון לפני חריש השדות שעשוי לקטול את הקינים ואת האפרוחים, והחקלאים מגינים על השדמיות המקננות בשדותיהם. אך בעמק בית שאן ובשפלת יהודה עוד לא נמצאו קיני השדמיות החבויים היטב, וכנראה שקינונים אלה אינם מצליחים להביא צאצאים חדשים לעולם.

כולנו תקווה כי נצליח להחזיר את השדמיות לאזורים נוספים בארץ, נשמע את קריאותיהן הרמות ונצפה בחינניותן כאשר הן ממלאות את האוויר בחיפושיהן אחר החרקים.

* הכתבה פורסמה כחלק משיתוף פעולה בין החברה להגנת הטבע ובין וואלה! ירוק.

לחצו לצפייה בספר האדום על ממשק המפות של גוגל

רוצים שגם ילדיכם יזכו לראות שדמית אדומת כנף? הצטרפו אלינו!