חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג טיול
חיפוש טיול בטקסט חופשי

חַרְגּוֹלָן זְמִירִי

תפוצה: זוגות בודדים מקננים ככל הנראה בעמק החולה

תפוצה בעבר: עד לשנות השישים של המאה ה-20 היה מקנן מצוי באזורי בִּצה בחבל הים-תיכוני צפונה לנחל חדרה. עשרות עד מאות זוגות קיננו בחוף הכרמל, עמק זבולון, עמק בית-שאן ובעמקים הצפוניים. בעקבות יבוש שטחי הבִּצה ירד מספר הזוגות המקננים בכל אחד מהאזורים ובשנות השמונים הוערכה האוכלוסיה על-ידי Shirihai (1996): 5–15 זוגות במעגן-מיכאל, 30 בעמק החולה, 15 בצפון הכינרת, 1–5 בעמק יזרעאל. במהלך שנות ה-90 נעלמו החרגולנים ממרבית האזורים הנ"ל, ויתכן שהמין נכחד כמקנן: אוכלוסיית מעגן-מיכאל חדלה לקנן בסוף שנות השמונים, כנראה בעקבות יבוש ביצת הדיפלה (יוסי אשבול, הדורם שיריחי, בע"פ). אוכלוסיית החולה התמעטה מאד, מסיבה לא ידועה, וככל-הנראה נכחדה האוכלוסיה גם בעמק יזרעאל חסר מידע עדכני מחופי צפון הכינרת.

מקום-חיוּת אופייני: חישות קנה נרחבות וסבוכות וצומח גדה מגוון ליד בִּצה באקלים ים-תיכוני או ערבתי.

גורמי סיכון והפרעה: שינוי מקומות החיוּת – הֵעלמות מקומות חיוּת לחים עם סבך גדה מגוון.

גודל האוכלוסיה: 3-1 זוגות בעמק החולה.

שינוי בגודל האוכלוסיה: אוכלוסיית המין כמקנן, שמנתה מאות זוגות, הצטמצמה בקצב מהיר במהלך המחצית השניה של המאה ה-20, עד הגיעה לסף הכחדה כיום.

בידוד בין תת-אוכלוסיות: האוכלוסיה שקיננה בארץ היוותה גבול תפוצה דרומי של המין. האוכלוסיה הקרובה ביותר מקננת בתורכיה (Cramp & Simons 1992).