חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג פעילות
חיפוש פעילות בטקסט חופשי

חוֹפָמִי אָלֶכְּסַנְדְּרִי

צילום: אסף מירוז

תפוצה: שינוי יציב, מקייץ ומקנן נדיר, חולף וחורף מצוי. האוכלוסיה המקננת מונה ככל הנראה כ-100 זוגות (Shirihai 1996), בעיקר לאורך חופי צפון ים-המלח. מידע עדכני מאזור זה חסר. כ-20 זוגות מקננים בבריכות מלח בדרום הערבה (הדורם שיריחי, ניר ספיר, בע"פ). מרבית הפרטים המקננים מקייצים בארץ, מיעוטם יציבים.

תפוצה בעבר: עד לאמצע שנות השישים של המאה ה-20 היה מקנן מצוי לאורך חופי הים-התיכון, בבקעת הירדן ובעמקים הצפוניים (פז 1986, Shirihai 1996). אוכלוסיית החוף נעלמה כמעט לחלוטין במהלך שנות השבעים (פז 1986). בשנות השמונים מנתה האוכלוסיה המקייצת במרכז הארץ ובצפונה עשרות פרטים לא-מקננים וכ-35 זוגות מקננים, מהם 20 במישור החוף בין עמק זבולון למעגן-מיכאל (עם ריכוז בבריכות המלח בעתלית), 10 זוגות בבקעת בית-צידה ו-5 זוגות בחולה (Shirihai 1996). בניגוד לירידה החדה בשאר חלקי הארץ, ניכרת יציבות בגודל האוכלוסיה המקננת סביב ים-המלח (בעיקר בצפון-מערבו ובדרומו), שמנתה בשנות השמונים כ-100 זוגות. זוגות מעטים (עד 7) קיננו בבריכות המלח באילת (Shirihai 1996).

מקום-חיוּת אופייני: חופים חוליים או עם חלוקי-נחל לאורך נחלים, בריכות, אגמים וימים, ומישורי בוץ. בחורף גם בשדות לחים ובשלוליות.

גורמי סיכון והפרעה:
1. זהום – בעיקר זהום חופים ונחלים בשמנים ובזפת.
2. הפרעה ישירה – עומס אנשים ותנועת כלי רכב בחופי הים, ליד בריכות מלח ולאורך נחלים.
3. שאיבת מי מעיינות – לחופי ים המלח מקננים החופמים ליד בריכות מים מתוקים. שאיבה של מים ממעיינות אלה עלולה לצמצם את שטח הבריכות.

גודל האוכלוסיה: כ-100 זוגות דוגרים לאורך בקעת הירדן וחופי ים המלח, כ-20 זוגות בבריכות מלח בערבה. יתכן שזוגות בודדים מקננים במישור החוף – חסר מידע עדכני.

שינוי בגודל האוכלוסיה: אוכלוסיית מישור החוף נכחדה במהלך שנות השבעים והשמונים. אוכלוסיית חופי ים המלח יציבה ככל הנראה, אך חסר מידע עדכני מהאזור. ניכרת עליה במספר הזוגות המקננים בבריכות מלח בערבה, ככל הנראה בעקבות גידול בשטח הבריכות.