חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג פעילות
חיפוש פעילות בטקסט חופשי

חוֹפָמִי גָּדוֹת

Charadrius dubius

Scopoli 1786

תפוצה: מקייץ ומקנן נדיר, חולף מצוי וחורף נדיר ביותר. גודל האוכלוסיה המקננת משתנה משנה לשנה ונע בין זוגות בודדים לבין כמה עשרות זוגות, בעיקר לאורך הירדן, הירמוך וחופי צפון ים-המלח. היקף הקינון לאורך הירדן והירמוך תלוי בהיווצרות גדות ואיים נקיים מצומח. תנאים אלה נוצרים בעיקר לאחר שטפונות. בקיץ שלאחר השטפונות העזים של  1992 קיננו עשרות זוגות באזור הנ"ל (עמיצור בולדו, בע"פ). חסר מידע עדכני, בעיקר מאזור נהר הירדן, בגלל היותו שטח סגור.

תפוצה בעבר: עד לשנות השישים של המאה ה-20 קיננו בארץ מאות זוגות, לאורך כל חוף הים התיכון, בנחלי החוף, בבקעת הירדן ובעמקים הצפוניים (פז 1986, Shirihai 1996). אוכלוסיית החוף נעלמה כמעט לחלוטין במהלך שנות השבעים, ובשנות השמונים קיננו בארץ 100–150 זוגות, רובם לאורך בקעת הירדן: 30 בצפון ים-המלח, 30 בין יריחו לבית-שאן, 17 בעמקי בית-שאן ויזרעאל ו- 5–10 זוגות במישור החוף הצפוני (Shirihai 1996).

מקום-חיוּת אופייני: גדות נחלים, בריכות ואגמים במישורים ובעמקים בפנים היבשת. בחוף הים – בעיקר ליד שפכי נחלים.

גורמי סיכון והפרעה:
1. זהום – בעיקר זהום חופים ונחלים בשמנים ובזפת.
2. הפרעה ישירה – עומס אנשים וכלי-רכב הנעים בחופי הים ולאורך נחלים.

גודל האוכלוסיה: 70–100 זוגות בעמקים המזרחיים.