חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג פעילות
חיפוש פעילות בטקסט חופשי

צוֹלֵל בִּצּוֹת

תפוצה: כמקנן הוא נדיר ביותר, על סף הכחדה. חורף וחולף נדיר למדי, כמה מאות פרטים בבריכות ובמאגרים בחבל הים-תיכוני (מספר שיא בחורף 1973/74, בו נספרו  800 פרטים במפקד עופות המים, רשות שמורות הטבע).

תפוצה בעבר: היה מקנן מצוי למדי (עשרות ואולי אף מאות זוגות) בצפון הארץ, בעיקר בעמק החולה, עד לאמצע המאה ה-20 (Luke & Roach 1934 אצל: Shirihai 1996). הקינון פסק לאחר יבוש בִּצות החולה ובִּצות נוספות בצפון. בשנות השבעים נתגלה שוב כמקנן, במספרים קטנים ולא מדי שנה. האוכלוסיה המקייצת מנתה בשנות השבעים והשמונים 100–200 פרטים, מתוכם עד 27 זוגות מקננים, בעיקר בחולה ובעמקים הצפוניים, אך גם במעגן מיכאל ובאגני השפכים ב"שפדן" (ליד ראשון-לציון) ובאשדוד (פז 1986, Shirihai 1996).

מקום-חיוּת אופייני: בִּצות ומקווי מים מתוקים עם סבך צומח בחבל הים-תיכוני.

גורמי סיכון והפרעה: שינוי מקומות החיוּת – עם יבוש הבִּצות בעמקים הצפוניים ובמישור החוף נפגע מקום החיוּת של צולל הבִּצות. מקווי המים המלאכותיים שנוצרו מאוחר יותר, בעיקר בריכות הדגים, חסרים סבך גדה ההכרחי לקינון הצוללים.

גודל האוכלוסיה: 3-1 זוגות.