חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג טיול
חיפוש טיול בטקסט חופשי

עד-לא-ידע חייתי: פורים בטבע

17/02/2013

עבור המון בעלי חיים פורים הוא עניין יומיומי: יש חיות שמתחפשות כל יום, יש שמתחפשות לסביבתן הטבעית, אחרות מתחפשות לחיות אחרות.
ד"ר
בעז שחם, אקולוג וזאולוג, מומחה הזוחלים של החברה להגנת הטבע, מציג את העד-לא-ידע של הטבע!
וגם: בואו לחוות את כל זה בטבע  - הצטרפו לטיולי פורים

בשבילנו לא כל יום פורים, אבל זה רק בגלל שאנחנו בני אדם. יש המון בעלי חיים שבשבילם דווקא כן "כל יום פורים". טוב, הבנתי אתכם, אתם צמאים לדוגמאות קצת יותר מפורטות ואולי גם פיקנטיות. יוצאים לנשף תחפושות בטבע…

פורים בטבע

יש בעלי חיים שלובשים במשך כל השנה, למשך כל חייהם, תחפושת המאפשרת להם להתמזג עם הסביבה ולהפוך ל"דני דין" של עולם החי – רואים ואינם נראים. ממש כמו במבצע צבאי שבו הלוחמים מסתווים בכדי להיעלם מעיני האויב.
אז מי מתארח היום בכתבה? גמל שלמה, לטאות, טיגריס, חוגלה, נחשים, פרפרים, נדל ואפילו תמנון...

ויש גם צמחים שמתחפשים I מבין הפרחים "המתחפשים", או במילה פחות עדינה - "הרמאים", בולטים מספר מיני סחלבים הפורחים בר בארצנו. המשך כתבה

>> קחו, לדוגמה, גמל שלמה. בכל המינים של גמל שלמה (או כפי שאנשי השטח מכנים אותו בקיצור – גמ"ש), ויש בעולם מאות ואולי אלפי מינים, בארץ לפחות עשרות – לכולם יש צבעי הסוואה. לרוב נראה את הגמ"ש (או שלא נראה, בעצם) כשהוא עומד על צמח שמתאים לצבעי ההסוואה שלו – אם הוא ירוק, יעמוד על צמח ירוק, ואם הוא אפור או חום, אזי יעמוד על צמח יבש. (משמאל גמלי שלמה משובצים. צילום: דני סימון)

אצל גמ"ש משובץ המרשים בגודלו (אורכו עד 10 ס"מ), ההסוואה משתנה עם הגיל ותואמת את מחזור החיים של הצמחייה: הצעיר בצבע חום משובץ משבצות לבנות ומוצאים אותו בסתיו, כאשר הצמחייה יבשה בתום הקיץ, וכשהוא מתבגר כעבור חודש-חודשיים כבר יש לבלוב ירוק של הצמחייה והפלא ופלא… הגמ"ש המשובץ הבוגר הוא ירוק עם משבצות לבנות!

לפרטים על טיולי פורים בטבע

פורים בטבע גמלי שלמה משובצים בהזדווגות. צילום: דני סימון

>> נעבור בהדרגה לחיות קצת יותר גדולות. אם נביט בלטאות ארצנו, ויש לנו עשרות מינים שונים, נגלה שבמרבית המקרים הן מוסוות היטב לסביבתן הטבעית. שממית העצים היא לטאה קטנה, קרובה לשממית הבתים המוכרת, אבל כפי ששמה מרמז – חיה על גזעי עצים. מה שמדהים בהסוואה של שממית עצים הוא העובדה שלא רק בצבעים היא נראית כקליפת עץ (כולל מעין סדקים עם צל כהה העוברים לרוחב הגב), אלא גם במרקם – על גבה ועל זנבה קשקשים דמויי קוצים, אשר משווים לה מראה מחוספס שמחקה את קליפת העץ בצורה תלת-ממדית!
>> רוצים משהו יותר גדול? הנה...
אבל צריך לטוס לרגע להודו, כי אני מדבר על טיגריס. לא, זה לא נמר, זה טיגריס – בכלל לא אותה חיה. טיגריס הוא גדול וצבעו מעין בז'-כתום יפה, עם פסים לרוחב על פרוותו המרשימה. (הפרווה כל-כך מרשימה שהטיגריסים על סף הכחדה, עקב צייד פרוע וחסר אחריות של האדם במאתיים השנים האחרונות). רגע, אתם אומרים, הפרווה היפהפיה הזאת, הכתומה עם הפסים, זה הסוואה זה? למה הוא מסתווה, למועדון לילה?
תחשבו על זה כך: הטיגריס חי ביערות ובג'ונגלים סבוכים באסיה, יש שם המון משחקים של אור וצל. הפסים הכהים, יחד עם המרווחים הג'ינג'ים שביניהם, מחקים בצורה מושלמת את משחק האור והצל הנ"ל. אתם יכולים להיות מטר וחצי ממנו, ולא תראו אותו… אולי תספיקו לחוש את הבל פיו לפני שהוא זולל אתכם לארוחת שחרית. תשאלו את ההודים – אם אתה רואה את הטיגריס, כנראה כבר מאוחר מדי.

>> אפרוח של חוגלה בעמק הצבאים. צילום: עמיר בלבן, החברה להגנת הטביש מצבים שבהם עדיף לאמא לא להתנהג כמו פולנייה ולא להשוויץ בשום פנים ואופן בילדים. מתי זה קורה? למשל, אם את אמא חוגלה, ויש לך קן מלא אפרוחים שזה עתה בקעו. הזאטוטים, לעתים 15 במספר, אצים רצים איתך ללקט זרעים וגרגרים ושאר אוכל טעים לחוגלות. בגיל הרך האפרוחים הם טרף קל ביותר לחבורה שלמה של טורפים – שועלים, בזים, נחשים, חתולים – ממש סכנת נפשות. (משמאל: אפרוח חוגלה בעמק הצבאים. צילום: עמיר בלבן, החברה להגנת הטבע).

לאמא ולאבא חוגלה יש צבעים בולטים בגרון, בלחיים, מעין "דגלים" בכנפיים, ורגליהן אדומות. השאר בצבע אדמה, אבל בסך הכל אי אפשר להגיד שהיא בלתי נראית. לא כך אצל האפרוחים הרכים – הם מפוספסים ומקושקשים בצבעי הסוואה של סיירת מובחרת, כצבע העשבים והגבעולים החומים-צהובים. כאשר מישהו מהמבוגרים משמיע קול אזהרה, צוללים כל האפרוחים ארצה ומתכווצים, וכמו שה"גששים" אמרו – "עושים קולות של שטיח" (או בעצם קולות של אדמה). המצב דומה במינים רבים של עופות שיש להם אפרוחים, מה שקרוי "עוזבי קן" – המסוגלים ללכת ולאכול בכוחות עצמם מרגע בקיעתם; בניגוד למיני עופות שיש להם גוזלים, מה שנקרא "חובשי קן" – נולדים חסרי אונים, ללא נוצות ולרוב עיניהם עצומות בהתחלה, חייבים טיפול צמוד של ההורים בהאכלה, שמירה וניקיונות. אצל גוזלים, אם כן, אין למעשה משמעות להסוואה; מלבד, אולי, הסוואה של הקן עצמו על-ידי ההורים.

>> במינים רבים של נחשים ולטאות, הצבע והדגם המופיע בצעירים שונה מהותית מזה של הבוגרים, ותמיד יש קשר בין ההופעה החיצונית של הצעיר לצרכי ההסוואה שלו בשלבי חייו המוקדמים. לדוגמה, בנחש זעמן שחור, רק הבוגר הוא באמת שחור. זהו נחש לא ארסי, המגיע בארץ עד לאורך של 280 ס"מ, והוא נחשב ידידו הטוב של החקלאי – שכן הוא אוכל גם מזיקים, כגון חולדות ויונים, וגם נחשים אחרים (כולל את הצפע הארסי והמסוכן). זעמן שחור בוקע מהביצה בצבע חום בהיר או בז'-אפור. 
(בתמונה משמאל: זוג זעמנים שחורים בהזדווגות)

זוג זעמנים שחורים בהזדווגות. צילום: עמיר בלבן

בעולם החי שבטבע קיימת תופעה של חקיינות. לרוב מדובר בבעל חיים בלתי מזיק שמתחפש לבעל חיים ארסי או רעיל או מסוכן בדרך כלשהי אחרת. החקיינות יכולה להיות בצורה ובצבע, בהתנהגות, או בשני המרכיבים הללו יחדיו.
>>
והדוגמה הקלאסית אצל פרפרים… בצפון אמריקה חי פרפר העונה לשם דנאית מלכותית, Monarch butterfly, שזחליו אוכלים לתיאבון צמחים המכילים רעל. הזחל ובבגרותו הפרפר, חסינים לרעל הזה, אבל אם ציפור, למשל, תאכל כזה פרפר – היא תרגיש ממש, אבל ממש, רע עם עצמה למשך כמה שעות טובות. היא כבר תזכור שאסור לאכול את הפרפרים הכתומים עם השרטוטים השחורים והנקודות הלבנות על כנפיהם.
מה שהציפור לא אמורה לדעת, זה שישנם גם פרפר חקיין – ששמו Viceroy butterfly, והוא דומה שתי טיפות צוף לדנאית. אבל זחליו אינם אוכלים רעל, והוא בעצם ראוי למאכל לחלוטין. ברור לאנשי הביולוגיה שביניכם מה קורה כאן: במקום להשקיע אנרגיה בפיתוח מנגנון חסינות מפני הרעל של הצמחים הרעילים, הפרפר מתחפש לפרפר אחר, והוא נהנה מהרתיעה של הטורפים. ויש כאן תרגיל מעניין, שימצא חן בעיני אנשי המתמטיקה: התנאי להצלחה של העסק הזה, הוא שהחקיין חייב להיות יותר נדיר מהמקור במקום שבו שניהם חיים.

למה? כי אם הציפור תפגוש למעלה מ-50% פרפרים טעימים, היא לא תצליח לקשר וללמוד שהצבעים מצביעים על משהו בלתי אכיל! חקיינות קיימת במינים רבים של נחשים, ובמקומות שונים בעולם ניתן לפגוש מקרים של נחש לא ארסי שדומה ביותר ולמעשה מחקה נחש ארסי ומסוכן שחי באותה הסביבה.

>> דוגמה יפה מהארץ היא צמד-החמד צפע מצוי (ארסי ומסוכן) וזעמן מטבעות (לא מסוכן, למרות שהוא לא נחמד – נושך כשמנסים ללכוד אותו). לצפע דגם עקלתון (זיגזג) חום על רקע בז'-אפור, ואילו אצל זעמן המטבעות כתמים חומים שאינם מחוברים ביניהם (לרוב) על רקע בז'-אפור. לשניהם יש מעין V מצויר על הראש. זעמן המטבעות מגדיל באמנות החיקוי ואף מתנהג כנחש ארסי, תוך תנועות של הכשה, ניפוח ושיטוח של גופו כדי להיראות יותר רחב, הפעלת שרירי לסת שגורמים לראשו להיראות "משולש" ונשיפות חזקות – כל זאת בכדי שנחשוב שהוא צפע ונעזבו במנוחה.

>> תחפושות ממש ביזאריות בטבע, על גבול פיצול אישיות, קיימות על מנת לבלבל את האויב. למשל, הפרפר הגדול שבתאי השקד, המצוי גם בארץ, מתהדר ב"כתמי עיניים" – כלומר, על כנפיו מצוירים שני זוגות עיניים (אחת על כל כנף, ויש לפרפרים ארבע כנפיים) שבמבט חטוף נראות ממש כמו עיניים של ינשוף. ככל הנראה ההיגיון העומד מאחורי זה הוא הטעיית טורפים פוטנציאליים – מי שמנסה לטרוף את השבתאי מגלה לפתע שהוא מתעמת עם זוג עיניים שאולי שייכות למישהו שעלול לטרוף אותו עצמו!
דוגמה נוספת משעשעת לתכסיס מבלבל אויבים קיימת אצל נדל ארסי – הראש והחלק האחורי של הגוף נראים קופי אחד של השני. ה"זנב" של הנדל למעשה איננו זנב כלל, זהו הזוג האחרון של רגליו (מתוך סה"כ 40-50 רגליים שיש לו). אצל מרבית הנדלים בארץ הגוף בהיר, בגווני אדמה, ואילו הראש ובעיקר המחושים בצבע בולט יותר – אדום או שחור, וכך גם הזוג האחרון של רגליו. כשהנדל נמלט על נפשו מפני טורף פוטנציאלי, הטורף מתבלבל ולא יודע באיזה צד הראש – אולי הנדל רץ אחורה? ואז הטורף מנסה בדרך-כלל לתקוף לסירוגין את שני הצדדים – אתם יודעים, ליתר בטחון, כן? זה נותן לנדל את הסיכוי הקטן (והחשוב) אולי להגיע למחסה לפני שהוא נטרף.

>> אם תשאלו אותי (ושאלו אותי, אז אני עונה), הדבר המרשים ביותר במסגרת הפורים של החיות הוא העניין של החלפת צבעים. כולנו מכירים הרי את הזיקית, ואנחנו יודעים שהיא מסוגלת להחליף צבעים. מה שרוב האנשים אינם יודעים זה שזיקית אינה מחליפה את גווניה רק ואפילו לא בעיקר לפי הרקע של סביבתה. מה שמשפיע עליה אלו בעיקר אינטראקציות שלה עם שאר העולם, ובעיקר עם זיקיות אחרות. בעור הזיקיות יש תאים מיוחדים הנמצאים בשליטה של מערכת העצבים, בתוכם הפיגמנטים (צבענים בעברית תקנית) "נודדים" מעומק העור אל קרוב לפני העור וחזרה, בהתאם לפיזור שלהם ולעומקם – הזיקית נצבעת בקשת מרשימה של גוונים, מבהיר כמעט צהוב, דרך גוונים הולכים וכהים של ירוק, חום לסוגיו ועד כהה כמעט שחור.

>>
אבל עם כל אהבתי ללטאות ולנחשים, אפילו אני חייב להודות שהיצור בעל היכולות המרשימות ביותר בתחום הזה הוא דווקא רכיכה… והוא חי בים. אני מתכוון לתמנון. מי שלא ראה מימיו תמנון חי, אמיתי, בפעולה בסביבתו הטבעית לא מסוגל לתפוש במה מדובר. המציאות עולה על כל דמיון.

תמנוניםמדובר ברב-אמן בענייני תחפושות, אשר מתאים את עצמו בצורה מושלמת לחלוטין לצבעים ולצורה התלת-ממדית של הרקע שלו. והוא עושה זאת תוך שבריר שנייה. כהרף עין. במובן הכי מילולי.
אפשר לעקוב אחר תמנון שוחה להנאתו, כשלפתע הוא מחליט להתיישב על סלע בקרקעית החוף, ואם מצמצתם – אין תמנון. היה, הלך, נעלם. כן, הוא עדיין שם, אבל אתם כבר לא רואים אותו, הוא הפך להיות בלתי נראה. ואם הלחצתם אותו, והוא חושש שהתגלה, יש לו עוד תכסיס שמסתתר בין שמונה זרועותיו: כתם הדיו. כשהתמנון מאוים, הוא מתיז סילון של דיו שחור מתוך בלוטה מיוחדת, ואז מסתלק כמה שיותר מהר בעוד הכתם מתפשט במים… זה עובד יופי, תשאלו את הדגים הגדולים שמנסים ולעתים נכשלים בצייד תמנונים.

אז מה היה לנו הפעם? חיות שמתחפשות לעצים, לאבנים, לעלים, לאדמה; חיות שהילדים שלהן תמיד מחופשים, כי אחרת נורא מסוכן; חיות שמתחפשות לחיות אחרות; חיות שמתחפשות לחלקים של חיות אחרות, או לחלקים של עצמן; וחיות שמסוגלות להחליף צבע ואפילו צורה. אם תשאלו את בעלי החיים, הם יגידו לכם: מי אמר לכם שלא כל יום פורים?

 

כתבות נוספות שיעניינו אותך