חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג פעילות
חיפוש פעילות בטקסט חופשי

מאז ועד היום - שמורת עין גדי

30/01/2017

מאז ועד היום 

 שמורת עין גדי 

מאז: מסע מחקר אל הירדן וים המלח/ ויליאם פרנסוס לינטש 

פרק י"ד מסע סביב החלק הדרומי של הים 

"... הגענו לעין-ג'ידי: הנה לפנינו אוהלי המחנה הלבנים, כר הירק והמעין המרוח, עצמים שכמו מדברים אלינו על צל, מזון ומנוחה. הגמל היחיד שלנו רבץ על החוף, ושני ערבים היו מעט מעבר לו. כשראו אותנו הערבים קמו ומיהרו אל מקום הנחיתה. צועקים, שרים, ומחווים תנועות פראיות, ואחד מהם התכופף לארץ, הרים חפן עפר ופיזר אותו על ראשו. השריף בא ופגש אותנו בשמחה שביתה גלויה ותמימה מכדי שתהיה מלאכותית. הזקן היה מודאג מאוד באשר לגורלנו, ביחוד בשל הסערה של אתמול, ונראה שמח ביותר לראותנו בריאים ושלמים. גם לי נעם לשמוע שאיש לא הטריד אותו במחנה.  

אחד הערבים שאותם שלחנו לשוב מסדום, התעלף כשהגיע וכמעט גווע מצמא. חבריו, שסבלו אף הם מצמא, נאלצו להניחו על החף היבש והצחיח ולמהר הלאה כדי להציל את עצמם. לטוב המזל, היה במחנה שליח, שהגיע רכוב על סוס מירושלים, והשריף שלח איתו מים לאיש המסכן ואמר לו  להחזירו אל המחנה.  

...בערב הלכנו אל הערוץ להתרחץ. ההליכה על הפסולת המחוספסת, שסחפו איתם הנה גשמי החורף, הייתה קשה לנו, למרחק מה למעלה הופתענו לראות סימנם של מגורי אדם במערות. כבר ראינו קודם מערות שנחצבו חציבה גסה לצד חפירות טבעיות, אבל עדיין לא ראינו מעשי אומנות כמו הפעם. אחדים מהפתחים היו מקומרים ומצופים לוחות גיר שדמו לסוג נחות של שיש. לא ידענו כיצד להגיע לכניסות של המערות, משום שאלו נחצבו בפני הסלע הזקופים, והנמוכה שבכניסות הייתה בגובה חמישים רגל מעל לאפיק הערוץ. עצרנו אפוא כדי לתכנן כניסה לאחת המערות, אבל שכשוך מי המעיין והצל הצונן של הערוץ היו מפתים מידי. לכן התקדמנו דרך אשלים, הרדופים וקנים, והגענו אל מעין יפיפה. הוא היה חבוי עמוק בתוך הקנים, מוסתר בצל הסלעים הארגמניים, ובתוך הירוק הרך, העדין, של צמחייה שופעת, מפכה, מפכפך ומבעבע, כמו מחבק את הסלעים בזרועות הבדולח שלו. על הספה למעלה גדלו עץ נבק הקוצני ועץ עושר הגמיש (פתילת המדבר); נמוך מהם, ההרדוף והאשל; ואילו על שפת הזרם גדלו הקנים הנישאים, כפופים מעומס עליהם, ויצרו סוכות נאות מעל לפלג. דיאנה עצמה לא הייתה יכולה להתפלל לאמבט מושלם מזה שנטלנו אנו, כל אחד בתוך שקע משלו.  

מעין זה, יותר מאשר מעין עין ג'ידי הנמצא גבוה במעלה ההר, יכול להיחשב להגשמת חלומו של המשורר- 'יהלום המדבר' האמיתי, ובאחת המערות המקומרות למעלה יכול הדמיון להעביר לנגד עינינו את תהלוכת הלילה.  

...הערבים שלנו אומרים כי מערות אלו נמצאות כאן 'מאז ומתמיד', וכי לפני שנים רבות הצליחו כמה מאנשי השבט לחדור לאחת מהן ומצאו בה תאים גדולים חפורים בסלע. יתכן שהיו אלה התאים שבהם 'מלמל ונאבק' הנזיר מעין עין גדי.  

...מקום זה, שבמבט ראשון נראה שומם ועגום, הפך עתה בעינינו לכמעט גן-עדן. 

...פעם אחת היום לבש הים פנים קודרים במיוחד... ההתאדות הגדולה עטפה אותו באדים דקיקים... ובכל מקום שאדים אלה התערבבו במראה הים, במרחק, נראו כעשן העולה מגופרית בוערת. הכל נראה כיורה ענקית מכילה מתכת נוזלית שאינה זזה בכלל. 

...נוכחנו שגבר שרירי עשוי לצוף במים כמעט עד גובה חזהו ללא כל מאמץ. פליניוס כתב שכמה שותים מעשירי רומא עשו הסדרים שיובאו אליהם מים מים זה, כדי לרחוץ בהם, משום שנאמר להם שיש למים אלה תכונות מרפא. 

...אספנו היום על החוף גוש ביטומן גדול. הוא היה חם מאוד למגע. מחצב דליק זה מיטיב כל כך לקלוט את קרני השמש, שאין לי ספק כי הוא מתרכך בחום הקיץ הרב. אספנו גם כמה מהניצנים והפירות היבשים של עץ העושר.  

...הפרי היבש, מיבול השנה הקודמת, היה שביר מאוד והתפורר תחת הלחץ הקל ביותר. הפרי הירוק, הבשל-למחצה של השנה הנוכחית, היה רך וגמיש ככדור משחק, וכמו העלים והגזע, הפיק גם הוא נוזל דביק, חלבי, כאשר נחתך בסכין. ד"ר רובינסון השווה נוזל זה לנוזל של הצמחים ממשפחת האסקלפיים, והשוואתו קולעת. הערבים מכנים נוזל זה "לבן-עושר" (חלב העושר), והם סבורים שהוא תרופה לעקרות.

...אחר הצהריים רכבתי על סוסתו האצילה של השריף ועליתי למעין עין-ג'ידי. זהו זרם צלול, יפהפה הנובע מתוך הסלע. מקומו ארבע מאות רגל במעלה ההר, והוא מכותר קנים ושוכן בצלו של נבק. המראה ממנו נהדר, ובייחוד לעבר סדום וחלקו הדרומי של הים..."

 

היום: על החיים בעין גדי/ נעמה שלם, בית ספר שדה עין גדי

 

גם אנחנו הגענו לעין גדי. לפנינו, במקום אוהלים לבנים, מבני הביס"ש ומעליהם בניין המפלצת הנראה היטב למרחוק. אנחנו לא הגענו על גמל או סוסה אצילית, אלא על קו 486, ואולי חבל שכך שכן הוא היה סוחב אותנו עד למעלה, ואילו קו אוטובוס זה הוריד אותנו למרגלות המעלה ומשם עלינו לטפס בעצמנו.  

לאחר כמה רגעים של רחמים עצמיים, שוכחים את עניין העלייה, וכל תשומת הלב מופנית לנוף הנשקף ממנה, ממזרח ים המלח והרי מואב המשתקפים במימיו, וממערב נחל דוד הזורם, והמפל שחציו חבוי בין צמחי הנחל. 

כעבור מספר שעות יורדים שוב לנחל לפגוש את הכיתה. יורדת מהאוטובוס חבורה מקטרת, שסוקרת בעיניה את הנוף הצהוב במבטים מודאגים. האמיץ יפתח את פיו וישאל תוך שמבטו גולש על המצוק, אם עולים את כל זה. וכולם ירגישו קצת יותר טוב כשננענע ראשנו לשלילה. עוברים את המבואה, ומסבירים על חוקי השמורה וכללי התנהגות. עוקבים אחר סימון השבילים, מצביעים על המערות ומספרים שלפי התנ"ך שם דויד המלך התחבא, ותכף מחכים לשאלה "איך הוא הגיע לשם?". נראה שסוגיה זו העסיקה ותעסיק עוד רבים. מסבירים לחניכים על הצמחים. בעודנו עוברים שפופים במערת הקנים הכפופים, מספרים על הקנה הגדל סמוך למים, וכשמתרחקים מעט מן המים, ומגיעים לאשלים, נותנים לילדים לטעום ומסבירים שהאשל מפריש מלחים כי הקרקע פה מלוחה. ואז פוגשים את פתילת המדבר, ושם בכלל מתיישבים להדרכה ארוכה כי על זה יש הרבה מה להגיד.  

אבל זה כנראה פחות מעניין את הכיתה, ומבטם נודד לעבר המים, קול הזרימה והפכפוך קורא להם יותר מהסברינו המלומדים, וגם אנחנו יודעים שקסמו האמיתי של המקום, זה המים האלו, הנובעים בלב מדבר, ומתוך הבנה, הזדהות, ואולי גם רצון שלנו להגיע כבר למים, עוזבים את העץ והולכים למעיין.  

זה עובד כמו קסם. אותם ילדים מקטרים, עתה צוחקים מאושרים וטובלים במעיין. דווקא בגלל שהמקום צחיח ומאיים, לראות את המים מעורר התרגשות כה רבה. יש תחושה של הקלה באוויר, ופליאה. אפילו הוקרת תודה למקום עצמו. 

מסופקים ומרוצים יוצאים מן הנחל, אלא שאז נדלקת שוב הנורה כשהם רואים את הים הרוגע. אלא שזה כבר לא בתוכנית, וגם רובם כלל לא יודעים שהכניסה לים זה אינה דומה לכניסה לים אליו הם רגילים. חניך אחד שכבר היה סיפר, והדימוי מצא חן בעיני, שדומה הדבר לקניידלך במרק. תיאור זה מסביר טוב את התחושה שבכניסה לים המלח. וחוץ מזה יש להוסיף בהסבר, כיום החוף מלא בולענים, וכבר אי אפשר להיכנס.  

לאחר שהקבוצה נוסעת חזרה למקום ממנו הגיעה בבוקר, עולים אנו שוב אל עבר הביס"ש.
בסוף העלייה מסתכלים על הים, וגווני השקיעה המשתקפים במים, ואז על המפל. אם מתבוננים טוב, רואים גם גוש ירוק על מצלעותיו של הר מצפה עין גדי. ושם, נובע המעיין. הוא קטן, אך רבים הם האנשים הנשבים בקסמיו. אנחנו מחליטים שמחר בבוקר עולים שוב אל המעיין, אבל הפעם בלי כיתה. כי גם אנחנו רוצים זמן איכות איתו.  

 

קראו עוד כתבות בעמוד הביס"ש>>