חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג טיול
בחר דרגת קושי
חיפוש טיול בטקסט חופשי
 
פייסבוק
ניוזלטר

הנקבה הצנועה והזכר המתבלט

אין אולי פרח נפוץ, המסמל טוב יותר מהכלניות את תחילת האביב בטבע ארצנו. בחודשים פברואר-מרץ עוטים המדרונות מרבדי כלניות – אדומות, לבנות, כחולות וסגולות. הכלניות האדומות הן הנפוצות ביותר, והן מכסות שטחים נרחבים בכל חלקי הארץ, מהחרמון ועד הר הנגב. זה הזמן בו אנו מתנערים משמיכות החורף, ניחוח האביב בפתח, ועם ישראל יוצא אל הטבע בשקיקה. כולנו מטיילים בין אלפי פרחי כלניות, משתדלים שלא לקטוף ונהנים מהמראה הנהדר, אולם בדרך-כלל איננו כורעים ברך כדי להתבונן בעולם המופלא המתקיים בתוך פרח כלנית.  

 

צפו בפריחת הכלניות אמש, יום שבת, בבתרונות רוחמה שבדרום. צילמה: פזית שביד

 

 

   

על מסלול חייה של הכלנית 

פרח הכלנית מעלה הרבה שאלות מעניינות ובלתי פתורות, ואל אחת מהן רצינו להפנות את תשומת לבכם – הטבעת הלבנה המתפתחת בבסיס הכותרת בכלניות מבוגרות.
המיוחד בכלניות הוא צבען האדום, העמוק והאחיד. בתחילת הפריחה לכלנית כותרת קטיפתית, שכולה צבע ארגמן נהדר, וכתם שחור במרכזה. הכתם השחור מורכב מאברי המין: השחלה במרכז, ומסביבה עשרות אבקנים שחורים. והנה, לאחר מספר ימים מופיעה בבסיס הכותרת טבעת לבנה, הגדלה ככל שהפרח "מזדקן". טבעת לבנה זו הטרידה אותנו מזה שנים, שכן כל המאמין בתהליך הדרוויניסטי ישאל: לשם מה לכלנית להודיע ולהכריז על בלותה בפרסומת צבעונית, "רועשת"?
דגם זה נראה לנו, ממבט ראשון, מנוגד להגיון, ובסיפור המובא להלן נביא הסבר לתופעה.

במהלך חייו של פרח בודד מתרחשות בו נפלאות ונצורות. ביומיים הראשונים מאז פתיחתו, הפרח קטן, כותרתו אדומה וקטיפתית, ואין בה שמץ של צבע לבן. אורה הורביץ, חוקרת הכלניות, מספרת לנו, כי זהו השלב הנקבי של הפרח. בשלב זה הצלקות, הממוקמות בראשי השחלות, זמינות לקלוט את גרגרי האבקה – "שליחי הזכר".
רק עם תום השלב הנקבי, כשהצלקות כבר אינן מתפקדות והשחלה מתחילה להתקשות ולהפוך לפרי, הפרח הופך לזכרי. בשלב זה האבקנים בשלים, וגרגרי האבקה הסגולים זמינים להינשא ברוח או להיאסף על-ידי החרקים. חובב הטבע יוכל לזהות שלב זה אם ימולל את האבקנים ויראה צבע סגול על אצבעותיו. במקרים רבים נופלת האבקה על הכותרת, ואפשר להבחין בה היטב על רקע הצבע האדום.
במשך כל זמן הפריחה מתארכים עלי הכותרת, עקב צמיחה של רקמה חדשה בבסיס העלה, ולכן הפרח בשלב הזכרי גדול יותר מאשר בשלב הנקבי. עם המעבר לשלב הזכרי, נפסקת בבת-אחת יצירת פיגמנט אדום בצד הפנימי של עלה הכותרת, והרקמה החדשה שנוצרת היא לבנה. כתוצאה מכך נוצרת טבעת לבנה בעלת גבולות חדים במרכז הפרח, מסביב לאבקנים.
ברצוננו להפנות את תשומת הלב לשלוש תופעות הדורשות הסבר:

 הבשלת האברים הנקביים לפני האיברים הזכריים נקראת פרוטוגיניה. והיא נדירה בעולם הצמחים. פחות מ-3% מכלל הצמחים הם פרוטוגיניים, והשאר הם ברובם פרוטאנדריים, כלומר, פרחים שאיבריהם הזכריים מבשילים לפני הנקביים. בין המקרים הפרוטוגיניים הספורים שכיחים מינים המאובקים על-ידי חיפושיות, כמו הכלנית שלנו.
 פרח הכלנית נסגר עם רדת החשכה ונפתח עם שחר. התארכות הכותרת היא המנגנון שמאפשר את סגירת הפרח. אבל, כפי שנראה להלן, ייתכן שיש להתארכות הכותרת תפקיד נוסף.
 עם התארכות עלי הכותרת נפסק ייצור הפיגמנט האדום, ובמרכז הפרח נוצרת טבעת בצבע לבן. לכאורה, מדוע "לשבור את הראש" ולחפש הסבר להפסקת הייצור של פיגמנט אדום? הספקנים יטענו שהתופעה היא תוצאה של הזדקנות הפרח, והיא תכונה ניטרלית, כלומר - שאינה מעניקה לכלנית יתרון או חיסרון כלשהם באבולוציה. אבל בידנו עדויות עקיפות לכך, שהטבעת הלבנה אינה סתם תוצאה של הזדקנות: ראשית, הטבעת הלבנה נוצרת רק בצדו העליון היא פתאומית, ואינה נראית כנסיגה טבעית בתפקוד. לאור זאת יש טעם לחפש סיבות לקיום הטבעת הלבנה.

 כלניות באדום בנגב. צילום: אפי פרי 

איך נקשור את התופעות האלה זו לזו?
ההסבר שאנו מציעים הוא בגדר השערה בלבד, ורק מחקר מפורט בעתיד יאשש או יפריך אותו. ההסבר קשור להבדל היסודי שבין זכרים לנקבות בטבע. בעוד לזכר יש תאי זרע או גרגרי אבקה קטנטנים, הנקבה משקיעה אנרגיה בייצור ביציות גדולות יחסית, ולאחר ההפריה היא מזינה את העוברים הנוצרים בתוכה. פרח זכרי יכול, אם כן, לייצר מספר עצום של גרגרי אבקה "זולים", אבל פרח נקבי מוגבל לייצר מספר קטן של ביציות "יקרות" מאחר שמספר הפרחים הנקביים קטן (מסיבות הראויות למאמר נפרד), מספר גרגרי האבקה בשדה גדול בהרבה ממספר הביציות המוכנות לקלוט אותם. ואכן רק גרגרי אבקה מעטים יצליחו להפרות ביציות. לכן נמצא כל פרח זכרי בתחרות קשה עם שאר הפרחים הזכריים על "ליבן" של הנקבות. פרח זכרי שיאביק יותר נקבות יזכה למספר צאצאים גדול יותר.
התחרות בין הנקבות שונה: גרגרי אבקה אינם נמצאים בחסר, ולכן אין תחרות עליהם. התחרות בין הנקבות היא על משאבים בלבד. הצלחת הנקבה אינה מתבטאת במספר ההפריות שתשיג, אלא במספר הזרעים שתייצר, שיהיו באיכות טובה – ושסיכוייהם לנבוט ולהצליח יהיו גבוהים.
הבדל זה בין זכרים לנקבות אינו מוגבל רק לצמחים, אלא הוא תופעה כללית בטבע. באופן כללי מאוד אפשר לומר, כי בעוד שלנקבת האדם מספיקה הזדווגות אחת בתשעה חודשים, הזכר מעוניין בכמה שיותר הזדווגויות – הצלחתו נמדדת במספר ההפריות שיעשה, יחסית לזכרים אחרים.

אך מה לכל זה ולכלנית?
אם נעקוב אחרי ההבדל בין השלב הזכרי לשלב הנקבי בפרח הכלנית, ניווכח כי בשלב הנקבי הכלנית "מצטנעת" – הפרח קטן יחסית ואין בו טבעת לבנה. לעומת זאת בשלב הזכרי הכלנית "משקיעה" במשיכת חרקים – הכותרת גדלה כמעט פי שניים, והטבעת הלבנה מהווה שלט פרסומת בולט למרחוק. זאת ועוד – החלק האדום של הכותרת והאבקנים השחורים אינם מחזירים אור בתחום האולטרה סגול, ואילו הטבעת הלבנה בוהקת גם בתחום האולטרא-סגול, לפיכך היא בולטת במיוחד לעיני החיפושיות והדבורים, הרואות בתחום אורך גל זה. כלומר, בשלב הזכרי הכלנית מגדילה את שלט הפרסומת והופכת אותו לכרזה צבעונית, כדגל " אדום-לבן-שחור".
נוסף על כך, הפרח הזכרי הוא בעל גמול לחרק המבקר – כמות גדולה של גרגרי אבקה, הנאכלים על-ידי החרקים (מעט מהאבקה נדבק לגוף החרק ועובר אתו לפרחים הבאים שיבקר בהם). ניסיונות במיני צמחים אחרים הראו, כי פרחים גדולים מקבלים יותר ביקורי מאביקים מפרחים קטנים, וכי חרקים נוטים לחזור ולבקר במקומות שבהם קיבלו גמול. סביר להניח, אם כן, שהשלב הזכרי של הכלנית מותאם למשיכת חרקים יותר מהשלב הנקבי. ביקורי מאביקים רבים בשלב הזכרי, פירושם – עבור הפרח – גרגרי אבקה רבים, שיועברו לפרחים אחרים ויוכלו להפרות בהם ביציות.

אולם מדוע מצטנע כל-כך הפרח בשלב הנקבי? הצענו הסבר כללי, שאינו קשור דווקא לכלנית, והוא – כי בשלב הנקבי הצמח אינו זקוק להרבה ביקורים. ואכן מחקרים בצמחים אחרים מראים, כי בשלב הנקבי הצמח מייצר פחות גמול למאביקים מאשר בשלב הזכרי, ובהתאם לכך הוא מקבל פחות ביקורים. אולם בכלנית קיים, לדעתנו, גורם נוסף להצנעת השלב הנקבי, והוא קשור להסתברות הפגיעה באיברים הנקביים.

כל המטייל בשדה כלניות יראה, כי פרחי כלנית רבים מכורסמים על-ידי חרקים. חגבים וחיפושיות (ובכללם חיפושיות הפרחים, שהן המאביקות העיקריות של הכלניות) נוגסים בעלי הכותרת, וגם בשחלות ובאבקנים. באזור בית שמש ספרנו בחודש פברואר עשרות פרחים צעירים עם סימני אכילה בבסיס הכותרת בשחלה, ובשדות רבים, במקומות אחרים, שיעור הפרחים האכולים מגיע ל-30-70 אחוזים. הפרחים פגיעים במיוחד עד תום השלב הנקבי, כל עוד השחלה רכה. אכילת איברי הפרח על-ידי חרקים שכיחה במיוחד במיני צמחים המאובקים על-ידי חיפושיות. ראינו חרגולים רבים האוכלים את עלי הכותרת ואת השחלות הצעירות. מן התיאור שלעיל עולה, כי הכלנית נמצאת בקונפליקט מתמיד לגבי גודל ההשקעה במשיכת חרקים. מחד – ביקורי חרקים חיוניים להצלחת האבקה, ומאידך – החרקים גורמים נזקים חמורים לשחלה ולביציות שבתוכה. הפרסומת הגדולה בשלב הזכרי מרמזת לדעתנו על כך, שבשלב זה התועלת ממשיכת חרקים מרובה על הנזק. בשלב הנקבי, לעומת זאת, דרוש לפרח מספר קטן של ביקורים כדי להגיע להצלחה מרבית, והנזק העלול להיגרם מביקורים נוספים הוא גדול. לכן לא יהיה כנראה יתרון לכלנית הנושאת כותרת גדולה ובולטת בשלב הנקבי של הפריחה.
התופעה האחרונה שביקשנו להסביר היא הפרוטוגיניה – הבשלת הביציות לפני האבקנים. כאמור, תופעה זו היא נדירה בעולם הצומח ושכיחה יחסית בצמחים מאובקי חיפושיות, שבהם נזקי אכילה בפרח הם תופעה נפוצה. הפורטוגיניה מאפשרת לכלנית להתגונן מפני הפגיעה שבאכילתה בשתי דרכים:

1. בפרח פורטוגיני השחלה נמצאת במצב פגיע במשך זמן מזערי, מפני שבתום השלב הנקבי השחלה יכולה להתחיל להתקשות ולהפוך לפחות טעימה וכך – לפחות אכילה. בפרח פרוטאנדרי השחלה פגיעה לכל אורך השלב הזכרי, ומתקשה רק בסוף הפריחה.
2. הפרוטוגיניה מאפשרת לכלנית לגדל את הפרח לקראת השלב הזכרי, וכך לקבל בשלב הזכרי פרח גדול ובולט יותר מאשר בשלב הנקבי.

רצינו להסביר רק מדוע לכלנית טבעת לבנה, ויצאנו מסובכים בעולם של תיאוריות והשערות על קונפליקטים ועל מיניות. אולם אנו מקווים שפתחנו צוהר להבנת תופעות, המתגלות תוך כדי הסתכלות בפרחי ארצנו הנהדרים. ועל תופעות נוספות בכלניות – כתם שחור, זמן פריחה וחיפושיות מול דבורים – בפעם אחרת.

תגובות
מס. התגובהתוכן התגובה
1. 
בוקר טוב, למה בדרום יש רק כלניות אדומות?
אתי מעוז (1/03/2017 08:59:43)