חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג טיול
חיפוש טיול בטקסט חופשי
 

מתחת לאדמה

23/07/2014

יש חיים מתחת לפני האדמה. מעניין איך הם מתנהלים שם, מה אוכלים, איך נושמים, איך רואים שם משהו, ישנים ביום או בלילה? נציגי האדמה, חופרים ותת אדמתיים, הם בני משפחת היונקים החיים מתחת לאדמה, בסדקים, מנהרות ומחילות מתחת לפני הקרקע. מעניין מבין כולם בעיקר החולד הארצישראלי, שאת תלוליות העפר שלו אפשר לראות בהמון מקומות בארץ.

 

 

 תלוליות עפר של חולד ארצישראלי. צילום: ריק ג'. פלג (ויקיפדיה)

 

משפחת היונקים, אליה אנחנו שייכים, היא משפחה גדולה וענפה. נציגי המשפחה תפסו ותופסים גומחות אקולוגיות בים, במים מתוקים, באוויר, באדמה ומעליה על עצים, בסבכים, ביערות עד ובמדבריות, ומתקרבים לקוטב הצפוני. השוכנים רוב חייהם באדמה הסתגלו לסביבת חיים זו בכך שהרגל (הקדמית בעיקר) התפתחה למכשיר חפירה משוכלל, הגוף נהפך לגלילי ומוארך, הפרווה רכה ושערותיה אינן מופנות לכיוון מסוים, וכן נוונו העיניים, אפרכסות האוזניים והזנב. רובם שייכים לסדרת המכרסמים, כמו החולדים למשל. החולד חופר באדמה קשה בעזרת השיניים החותכות. החדפים חופרים רק באדמה תחוחה, בעזרת חרטומם. לחפרפרות הזהובות יש מעין שקעים בצדי הגוף שניתן לכנס אליהן את הרגליים.

 

דרך חיים
מכרסמים רבים שוכנים בקרקע בעת מנוחה ויוצאים ממחילותיהם לאיסוף מזון. משכנם התת קרקעי מאפשר להם לאגור מזון במחילה, ואפשרות לגדל את צאצאיהם יחסית בביטחון. יש בין השוכנים בקרקע כאלה שאינם כורים את מחילותיהם בעצמם אלא נחבאים בסדקי קרקע, או בערמת אבנים, או במחילות עזובות של בע"ח אחרים. גם השפנים נחבאים במערות ובנקיקי סלעים, וזאת עושים גם מינים קטנים ובינוניים רבים מסדרות שונות. שוכני מחילות למיניהם זקוקים לחוש מישוש מפותח להתמצאות במחילה, חוש המסתייע בשערות תחושה ארוכות, בעיקר בשפם.

 

 

 חולד. צילום: עמיר בלבן

 

בהתאמה אישית
החולד שייך למשפחת העכבריים- המשפחה הגדולה בקרב המכרסמים ובקרב היונקים בכלל. מדובר בבעל חיים שגופו גלילי ומותאם לחפירה ולחיים מתחת לפני הקרקע. קיים אצלו שריד זעיר של הזנב, ואין לו אפרכסות אוזניים. העיניים מנוונות ומכוסות בעור. מתחת לעור מצוי שריר עין שאינו עולה בגודלו על ראש סיכה. הראש פחוס מלפנים ודמוי כף של מחפר. האף מוגן בקצהו במעטה קרני. גוף החולד גמיש ביותר, הוא יכול להסתובב בקלות בתוך מחילותיו הצרות. השיניים החותכות, החזקות, משמשות בשעת חפירה לחיתוך שורשים ולסילוק אבנים. שערות פרוות החולד אינן מוטות לאחור, כמו אצל רוב היונקים, אלא ניתנות בנקל להטיב לכל כיוון, מה שמאפשר הסתגלות לתנועה קדימה ואחורה בתוך המחילות.
 

 

חולד טבעוני
החולד אוכל ירק, ובעיקר בצלים, פקעות, שורשים מעובים ועוד. הוא אוגר לקיץ מזון בחדרים מסוימים. לעיתים המזון נובט ויוצר ריכוז צמחים הבוקע מעל למחילה. משקל כמות מזון, הנאגר במחילה, יכול להגיע לכמה קילוגרמים. לעיתים הוא גם אוכל עשב שנמשך בשורשיו אל המחילה או שהוא יוצא החוצה וגורר את הצמח, עם השיניים, למחילה.

 

עיוור בלב האדמה
חושי המישוש, הריח והשמיעה שלו מפותחים. החולד עיוור, אך בכל זאת מסוגל להבחין בין חושך לאור. הוא מנהל אורח תת קרקעי כמעט מוחלט, כשהוא חי במחילות אופקיות ארוכות. הוא פעיל במשך היום ובשעות הראשונות של הלילה. המחילה נעשית על ידי חפירה ברגליים הקדמיות ובשיניים החותכות, המשמשות לחיתוך שורשים ולפירור גושי אדמה קשים. העפר נדחף פנימה על ידי תנועות הראש, השטוח בחלקו הקדמי, כלפי מעלה וקדימה. לצורך העברת עפר לאחור מסתייע החולד גם ברגליו. עודף העפר נדחף כלפי מעלה, כשהחולד חופר מדי פעם כלפי מעלה, ודוחף בראשו את עודף העפר דרך המחילה הזו אל פני הקרקע. כך נוצרות התלוליות האופייניות לו, הבולטות על פני הקרקע.

 

חופר עמוק
עומק המחילות תלוי בטיב הקרקע ובעונת השנה. המחילות עמוקות יותר בקיץ מאשר בחורף, כנראה כהתגוננות מפני החום והיובש, וכהתאמה לתנאי הגשם: בעונת הגשמים חדירות הקרקע הרוויה מים לחמצן נמוכה מאשר בקיץ. כשמחילה נפתחת ואויר חודר לתוכה, החולד ממהר לסתום את החור על ידי דחיפת עפר בראשו כלפי מעלה. בכל מערכת מחילות מצויים חדרים מיוחדים לאגירת מזון ולהפרשה. תא שהתמלא בהפרשה נסתם על ידי החולד ותא אחר נחפר במקומו. החולד מתאים לחיים תת קרקעיים גם משום שהוא מסוגל להיות פעיל בריכוזי חמצן נמוכים ביותר.

 

מעניין לדעת!
רבים מבלבלים בין החולד לחפרפרת. בארץ אין חפרפרות אלא חולדים בלבד. הסיבה להחלפה ביניהם נעוצה כנראה בעובדה ששניהם חיים בתוך הקרקע, במחילות צרות.

 

למידע ופרטים נוספים: החי והצומח של ארץ-ישראל. עורך: עזריה אלון. משרד הביטחון- ההוצאה לאור (כרך 7, יונקים, מחברים ועורכים: היינריך מנדלסון, יורם יום טוב).