חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג פעילות
חיפוש פעילות בטקסט חופשי

עד-לא-ידע חייתי: פורים בטבע

20/03/2016

עבור המון בעלי חיים פורים הוא עניין יומיומי: יש חיות שמתחפשות כל יום, יש שמתחפשות לסביבתן הטבעית, אחרות מתחפשות לחיות אחרות. ד"ר בעז שחם, אקולוג וזואולוג, מומחה הזוחלים של החברה להגנת הטבע, מציג את העד-לא-ידע של הטבע!

 

אז מי מתארח היום בכתבה? גמל שלמה, לטאות, טיגריס, חוגלה, פרפרים, נדל ואפילו תמנון.

 

הקליקו כאן לכל טיולי פורים של החברה להגנת הטבע

 

זבוב ש"מתחפש" לדבורה, כמובן שאין לו שום עוקץ או ארס, נקרא בעברית "רקבן". צילום: בעז שחם


נשף פורים בטבע יוצא לדרך

קחו, לדוגמה, גמל שלמה. בכל המינים של גמל שלמה, ויש בעולם מאות ואולי אלפי מינים, בארץ לפחות עשרות – לכולם יש צבעי הסוואה. לרוב נראה את הגמל שלמה (או שלא נראה, בעצם) כשהוא עומד על צמח שמתאים לצבעי ההסוואה שלו – אם הוא ירוק, יעמוד על צמח ירוק, ואם הוא אפור או חום, אזי יעמוד על צמח יבש.
נעבור בהדרגה לחיות קצת יותר גדולות. אם נביט בלטאות ארצנו, ויש לנו עשרות מינים שונים, נגלה שבמרבית המקרים הן מוסוות היטב לסביבתן הטבעית. שממית העצים היא לטאה קטנה, קרובה לשממית הבתים המוכרת, אבל כפי ששמה מרמז – חיה על גזעי עצים. מה שמדהים בהסוואה של שממית עצים הוא העובדה שלא רק בצבעים היא נראית כקליפת עץ (כולל מעין סדקים עם צל כהה העוברים לרוחב הגב), אלא גם במרקם – על גבה ועל זנבה קשקשים דמויי קוצים, אשר משווים לה מראה מחוספס שמחקה את קליפת העץ בצורה תלת-ממדית!

 

לקריאה על ציפור הסבראש - אמן החיקוי "המתחפש" הקליקו כאן


למה אתה מסתווה עם הפרווה הזו, למועדון לילה?
רוצים משהו יותר גדול? אבל צריך לטוס לרגע להודו, כי אני מדבר על טיגריס. לא, זה לא נמר, זה טיגריס – בכלל לא אותה חיה. טיגריס הוא גדול וצבעו מעין בז'-כתום יפה, עם פסים לרוחב על פרוותו המרשימה. (הפרווה כל-כך מרשימה שהטיגריסים על סף הכחדה, עקב צייד פרוע וחסר אחריות של האדם במאתיים השנים האחרונות). רגע, אתם אומרים שהפרווה היפהפיה הזאת, הכתומה עם הפסים, זו הסוואה זו? למה הוא מסתווה, למועדון לילה?
תחשבו על זה כך: הטיגריס חי ביערות ובג'ונגלים סבוכים באסיה, יש שם המון משחקים של אור וצל. הפסים הכהים, יחד עם המרווחים הג'ינג'ים שביניהם, מחקים בצורה מושלמת את משחק האור והצל הנ"ל. אתם יכולים להיות מטר וחצי ממנו, ולא תראו אותו… אולי תספיקו לחוש את הבל פיו לפני שהוא זולל אתכם לארוחת שחרית. תשאלו את ההודים, אם אתה רואה את הטיגריס, כנראה כבר מאוחר מדי.


יחידת הסיירת של מאמא עוף
יש מצבים שבהם עדיף לאמא לא להתנהג כמו פולנייה ולא להשוויץ בשום פנים ואופן בילדים. מתי זה קורה? למשל, אם את אמא חוגלה, ויש לך קן מלא אפרוחים שזה עתה בקעו. הזאטוטים, לעתים 15 במספר, אצים רצים איתך ללקט זרעים וגרגרים ושאר אוכל טעים לחוגלות. בגיל הרך האפרוחים הם טרף קל ביותר לחבורה שלמה של טורפים – שועלים, בזים, נחשים, חתולים. ממש סכנת נפשות.
לאמא ולאבא חוגלה יש צבעים בולטים בגרון, בלחיים, מעין "דגלים" בכנפיים, ורגליהן אדומות. השאר בצבע אדמה, אבל בסך הכל אי אפשר להגיד שהיא בלתי נראית. הדבר שונה אצל האפרוחים הרכים – הם מפוספסים ומקושקשים בצבעי הסוואה של סיירת מובחרת, כצבע העשבים והגבעולים החומים-צהובים. כאשר מישהו מהמבוגרים משמיע קול אזהרה, צוללים כל האפרוחים ארצה ומתכווצים, וכמו שה"גששים" אמרו: "עושים קולות של שטיח" (או בעצם קולות של אדמה).

 

עכביש שנקרא בעברית "יפרוחית", ממשפחת סרטבישיים, הצבעים שלו מסווים אותו באפן די מושלם על פרחים, הוא יכול גם להחליף גוונים במידת מה. צילום: בעז שחם


זהירות, פרפר רעיל
בעולם החי שבטבע קיימת תופעה של חקיינות. לרוב מדובר בבעל חיים בלתי מזיק שמתחפש לבעל חיים ארסי או רעיל או מסוכן בדרך כלשהי אחרת. החקיינות יכולה להיות בצורה ובצבע, בהתנהגות, או בשני המרכיבים הללו יחדיו.
והדוגמה הקלאסית אצל פרפרים. בצפון אמריקה חי פרפר בשם דנאית מלכותית, Monarch butterfly, שזחליו אוכלים לתיאבון צמחים המכילים רעל. הזחל ובבגרותו הפרפר, חסינים לרעל הזה, שבחלקו נצבר ברקמותיהם. אבל אם ציפור, למשל, תאכל כזה פרפר – היא תרגיש ממש, אבל ממש, רע עם עצמה למשך כמה שעות טובות. היא כבר תזכור שאסור לאכול את הפרפרים הכתומים עם השרטוטים השחורים והנקודות הלבנות על כנפיהם.
מה שהציפור לא אמורה לדעת, זה שישנו גם פרפר חקיין – ששמו Viceroy butterfly, והוא דומה שתי טיפות צוף לדנאית. אבל זחליו אינם אוכלים רעל, והוא בעצם ראוי למאכל לחלוטין. ברור לאנשי הביולוגיה שביניכם מה קורה כאן: במקום להשקיע אנרגיה בפיתוח מנגנון חסינות מפני הרעל של הצמחים הרעילים, הפרפר מתחפש לפרפר אחר, והוא נהנה מהרתיעה של הטורפים. ויש כאן תרגיל מעניין, שימצא חן בעיני אנשי המתמטיקה: התנאי להצלחה של העסק הזה, הוא שהחקיין חייב להיות יותר נדיר מהמקור במקום שבו שניהם חיים.
למה? כי אם הציפור תפגוש למעלה מ-50% פרפרים טעימים, היא לא תצליח לקשר וללמוד שהצבעים מצביעים על משהו בלתי אכיל! חקיינות קיימת במינים רבים של נחשים, ובמקומות שונים בעולם ניתן לפגוש מקרים של נחש לא ארסי שדומה ביותר ולמעשה מחקה נחש ארסי ומסוכן שחי באותה הסביבה.
 
דוגמה יפה מהארץ היא צמד-החמד צפע מצוי, נחש ארסי ומסוכן וזעמן מטבעות שאינו מסוכן, אבל גם כלל אינו שש למגע בני אדם וינשך את מי שינסה ללכוד אותו.


אגף התחפושות הביזאריות
תחפושות ממש ביזאריות בטבע, על גבול פיצול אישיות, קיימות על מנת לבלבל את האויב. למשל, הפרפר הגדול שבתאי השקד, המצוי גם בארץ, מתהדר ב"כתמי עיניים". כלומר, על כנפיו מצוירים שני זוגות עיניים, (ויש לכל פרפר ארבע כנפיים), שבמבט חטוף נראות ממש כמו עיניים של ינשוף. מי שמנסה לטרוף את השבתאי מגלה לפתע שהוא מתעמת עם זוג עיניים שאולי שייכות למישהו שעלול לטרוף אותו עצמו!

 

שנהיה לראש ולא לזנב?
דוגמה נוספת משעשעת לתכסיס מבלבל אויבים קיימת אצל נדל ארסי, הראש והחלק האחורי של הגוף נראים קופי אחד של השני. ה"זנב" של הנדל למעשה איננו זנב כלל, זהו הזוג האחרון של רגליו (מתוך סה"כ 40-50 רגליים שיש לו). כשהנדל נמלט על נפשו מפני טורף פוטנציאלי, הטורף מתבלבל ולא יודע באיזה צד הראש. אולי הנדל רץ אחורה? ואז הטורף מנסה בדרך-כלל לתקוף לסירוגין את שני הצדדים. ככה ליתר בטחון. זה נותן לנדל את הסיכוי להגיע למחסה לפני שהוא נטרף.

 

שממית עצים מחופשת לקליפות עצים בצבעים בדגם ובמרקם. צילום: בעז שחם


מה שרוב האנשים אינם יודעים על הזיקית זה ש...
אם שואלים אותי (ושאלו אותי, אז אני עונה), הדבר המרשים ביותר במסגרת הפורים של החיות הוא העניין של החלפת צבעים. כולנו מכירים הרי את הזיקית ואנחנו יודעים שהיא מסוגלת להחליף צבעים. מה שרוב האנשים אינם יודעים זה שזיקית אינה מחליפה את גווניה רק ואפילו לא בעיקר לפי הרקע של סביבתה, אלא כתקשורת בינה לבין זיקיות אחרות. בעור הזיקיות יש תאים מיוחדים הנמצאים בשליטה של מערכת העצבים, בתוכם הפיגמנטים "נודדים" מעומק העור אל קרוב לפני העור וחזרה, בהתאם לפיזור שלהם ולעומקם: הזיקית נצבעת בקשת מרשימה של גוונים, מבהיר כמעט צהוב, דרך גוונים הולכים וכהים של ירוק, חום לסוגיו ועד כהה כמעט שחור.

 

מלך התחפושות בטבע הוא... היא... הוא...
אבל עם כל אהבתי ללטאות וזוחלים, אפילו אני חייב להודות שהיצור בעל היכולות המרשימות ביותר בתחום הזה הוא דווקא רכיכה… והוא חי בים. אני מתכוון לתמנון. מי שלא ראה מימיו תמנון חי, אמיתי, בפעולה בסביבתו הטבעית לא מסוגל לתפוס עד כמה המציאות עולה על כל דמיון. מדובר ברב-אמן בענייני תחפושות, אשר מתאים את עצמו בצורה מושלמת לחלוטין לצבעים ולצורה התלת-ממדית של הרקע שלו. והוא עושה זאת תוך שבריר שנייה. כהרף עין. במובן הכי מילולי.
אפשר לעקוב אחר תמנון שוחה להנאתו, כשלפתע הוא מחליט להתיישב על סלע בקרקעית החוף, ואם מצמצתם – אין תמנון. היה, הלך, נעלם. כן, הוא עדיין שם, אבל אתם כבר לא רואים אותו, הוא הפך להיות בלתי נראה. ואם הלחצתם אותו, והוא חושש שהתגלה, יש לו עוד תכסיס שמסתתר בין שמונה זרועותיו: כתם הדיו. כשהתמנון מאוים, הוא מתיז סילון של דיו שחור מתוך בלוטה מיוחדת, ואז מסתלק כמה שיותר מהר בעוד הכתם מתפשט במים… זה עובד יופי, תשאלו את הדגים הגדולים שמנסים ולעתים נכשלים בצייד תמנונים.

 

עכביש שנקרא בעברית "שעירון", ממשפחת סרטבישיים, הצבעים והמקרדם שלו מסווים אותו באפן די מושלם על שלל פרחים בהירים. צילום: בעז שחם

 

אז מה היה לנו הפעם? חיות שמתחפשות לעצים, לאבנים, לעלים, לאדמה; חיות שהילדים שלהן תמיד מחופשים, כי אחרת נורא מסוכן; חיות שמתחפשות לחיות אחרות; חיות שמתחפשות לחלקים של חיות אחרות, או לחלקים של עצמן; וחיות שמסוגלות להחליף צבע ואפילו צורה. אם תשאלו את בעלי החיים, הם יגידו לכם: מי אמר לכם שלא כל יום פורים?

 

 

רוצים לפגוש את בעז בטיול שכולו חקר של בע"ח בטבע? חפשו אותו בטיולי המשפחות שלנו.

 

הקליקו כאן