חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג פעילות
חיפוש פעילות בטקסט חופשי

אהבה בטבע

25/07/2012

אהבה בטבע - בואו נציץ לכמה רגעים אל חיי האהבה של היצורים שחיים בטבע של ארצנו:
גם חסרי החוליות וגם דו מיניים
נתחיל ביצורים הקטנים בארץ – חסרי החוליות. רבים מכם בוודאי יופתעו לגלות שאצל מרבית רכיכות ארצנו – להלן, השבלולים והחשופיות (חלזון חסר קונכיה) – כל פרט הוא בעצם דו-מיני. כלומר, כל אחד הוא גם זכר וגם נקבה. כאשר שני שבלולי שדה, למשל, נפגשים על-מנת להזדווג, האחד מעביר אל השני "חבילה" של זרעים לטובת הפריית הביצים של האחר ולהיפך. כך שניהם מפרים ומופרים בעת ובעונה אחת... ואין להם לעולם צורך בניתוחים לשינוי המין. אצל שבלולים רבים, קיים איבר מיוחד המכונה "חץ אהבה" אשר ננעץ בגוף הפרטנר בעת ההזדווגות וממש מזריק בכך את הזרעים לתוכו. נשמע אלים, אבל הכל נעשה בהסכמה...

אהבה אכזרית
בעכבישים רבים הנקבה גדולה מן הזכר, ויש בכך היגיון – היא צריכה לשאת את הביצים, שהן גדולות וכבדות יותר מתאי זרע; הוא בסך-הכל מעין "בנק זרע" נייד. בטבע בדרך-כלל משקיעים אנרגיה רק בדברים פונקציונאליים, אין בזבוז אנרגיה. מפורסמים הם המקרים שבהם הנקבה טורפת את הזכר מיד לאחר ההזדווגות, כמו במקרה שהוא אולי המפורסם מכולם – עכביש האלמנה השחורה. מדוע זה קורה? הזכר במינים הללו לכאורה מקריב את עצמו, בכדי להזין את הנקבה, אשר נושאת ביצים שהופרו על-ידי זרעו – תרומתו ה"צנועה" לדור הבא. כמובן שאם יברח הזכר בזמן, בטרם תטרוף אותו זוגתו-שתחיה, הוא יוכל אולי למצוא נקבה נוספת ולהפרות גם אותה.
אהבה אכזרית 2
גם בקרב החרקים, הקבוצה הגדולה ביותר של חסרי החוליות, יש מינים עם חיי אהבה סוערים יותר וכאלה שפחות. לגמלי שלמה, למשל, ישנה התנהגות דומה לזו של עכבישי אלמנה שחורה – הנקבה טורפת את הזכר בעת ההזדווגות. "בעת" ההזדווגות, אמרת? לא "בתום" האקט? כן, היא מולקת את ראש הזכר תוך כדי מעשה האהבה, בעודם מחוברים. לפני שנים רבות תופעה זו נחקרה במעבדה, והחוקרים גילו שכשהראש מנותק מן הגוף, הזכר מאבד שליטה על בלוטות הזרע והנקבה שמזדווגת עמו מקבלת מנה עודפת של זרע – מה שמבטיח הפריה מלאה של הביצים שלה. זאת, בנוסף לארוחה דשנה המסייעת להתפתחות הביצים והעוברים בהמשך. ואם תרצו, אולי היא מקנאה לו ומבטיחה בכך שלא ירוץ לחפש לו מישהי נוספת להפרות.
אצל חרקים חברתיים, כלומר, כאלה שחיים בקן או כוורת, כגון נמלים, טרמיטים ודבורים, ניתן לומר שהזכרים הם על תקן של "אובייקט מיני". הזכרים היחידים בקן נמלים או בכוורת דבורים הם אלה המזדווגים עם המלכה, או "נסיכים" שייעודם לצאת מהמושבה ולנסות לייסד קינים או כוורות חדשים יחד עם "נסיכות" שייעודן להפוך למלכות.

מעשה אהבה בחיבוק
כעת הגיע תורם של בעלי חוליות. הנה דוגמה מחיי האהבה של דו-חיים. דו-חיים הם צפרדעים, קרפדות, סלמנדרות – ובקיצור, כאלה שמתחילים בתור ראשנים במים ועוברים גלגול לצורת בוגרים. אצל קרפדות, למשל, הזכר חובק את הנקבה ב"חיבוק אהבה" שכזה, בזמן שהיא מטילה את שרוכי הביצים שלה, וממש סוחט ממנה עוד ועוד ביצים, תוך שהוא מפריש את זרעו עליהן ובכך מפרה אותן... לא נשמע מי יודע מה כיף, ההפריה אצלם חיצונית, כלומר לזכר אין איבר חיצוני. אבל זה מה שיש, ועושה רושם שהקרפד מאוד שמח כשזה קורה.

חיזור אלים
וכאן אנו מגיעים אל הזוחלים, המספקים לנו כמה סיפורים עסיסיים במיוחד
. אצל מרבית הלטאות, הזכר נוהג לנשוך את הנקבה תוך כדי חיזור ואף בזמן ההזדווגות, בעורף או באגן (תלוי באיזה שלב של האקשן), וניתן בעונת הרבייה לזהות נקבות שעברו חיזור ואולי הזדווגות לפי סימני הנגיסה בבטן, בעורף ובאגן.
אצל חלק ממיני הנחשים יש מאבקים בין הזכרים, בנוכחות הנקבה במה שנראה כהורדת ידיים – בלי ידיים, עד שהמנצח דוחף את האחר ארצה. בהזדווגות עצמה, שאצל נחשים ארסיים כגון צפע נמשכת לעתים שעות, הזכר והנקבה נכרכים זה על גבי זו אבל אינם מתרוממים אלא עושים זאת על הקרקע, בשונה ממאבקי הזכרים.
בכלל, בלטאות ובנחשים לזכר יש שני איברי זכרות, האמינו או לא! למה הם צריכים שניים? ככה! המדע עדיין לא מצא תשובה מספקת לקושיה הזאת. יתכן שמדובר בסוג של "מערכת גיבוי" – למקרה של מחלה או פציעה באחד האיברים, השני עדיין מסוגל להפיק את דור ההמשך. תצפיות בשדה ובמעבדה מראות שהזכר איננו מסוגל להשתמש בשני איבריו בו-זמנית, לא עם פרטנרית אחת ולא עם שתיים, נו..., אי אפשר לקבל הכל.

אין עונה לאהבה
אצל צבי היבשה אין עונת רבייה מסודרת, הצבים מזדווגים בכל הזדמנות אפילו באמצע החורף כשיש מזג אוויר נאה ורק הטלת הביצים מוגבלת לאביב, כשהתנאים מתאימים להתפתחות הביצים. צבים נחשבים בשל כך לזוחלים מיניים במיוחד, ויש להם מנהג חיזור רועש – הזכר מנגח בקדמת שריונו את אחורי שריון הנקבה, היא בינתיים מנסה לברוח ממנו ומשחקת "קשה להשגה" עד שלבסוף ואחרי המון רעש של דפיקות, הנשמעות בשדה למרחקים של עד 2 קילומטרים, היא נכנעת לרוב ואז הם מזדווגים באמת.

לאהבה יש כנפיים
ומה עם בעלי הכנף? יש מינים של עופות בהם הזכר צריך להביא אוכל, או הפתעות כולל חפצים נוצצים, ו/או לבנות קן עבור הנקבה לפני שהוא זוכה לחסדיה... ממש סוג של פמיניזם, לאמור: "תוכיח שאתה מפרנס טוב לפני שאני בכלל מסתכלת עליך". מגדיל לעשות הזכר של חנקן גדול, אשר משפד חיפושיות, לטאות ושאר מטעמים על גבי קוצים של שיחים ועצים, ומציג את "המזווה" שהכין בפני הכלה המיועדת. בטח נשמע מוכר לכל הגברים שהולכים לעשות קניות בשוק.

הגודל כן קובע
בחייך..., אתם בטח מסננים כעת, כל הדיבורים הללו על שבלולים, עכבישים, קרפדות ונחשים – כבר הוצאת לנו את החשק עם הרמשים שלך. אין לך חיות שנוכל קצת יותר להזדהות איתן?
משהו הולך על ארבע עם פרווה? אל תדאגו, יש לי גם כמה דוגמאות לכאלה.
לדוגמה, אם חיפשתם גבר-גבר, תסתכלו על הדורבן. לזכר הדורבן יש את איבר המין הארוך ביותר יחסית לאורך גופו מבין כל חיות ארצנו. המומחים מדווחים שדורבנים חיים בזוג, נאמנים זה לזו לכל החיים ושהם עושים סקס גם בשביל הכיף ולא רק בשביל פרו ורבו, ככל הנראה בשביל חיזוק הקשר ביניהם. ואיך, עם כל הקוצים שלהם, הם עושים את זה בלי להידקר? כמו בבדיחה: מאד בזהירות!

אהבה זה כואב
כדוגמה אחרונה חביבה נביא את הנמר – חיה מאד סקסית בלי קשר ליום האהבה. אצל נמרים החיזור וההזדווגות נמשכים מספר ימים ברציפות, במהלכם הם מזדווגים עשרות פעמים – ככל הנראה בשל בעיה של ספירות זרע נמוכות, אז אין ברירה, צריך לשפר את סיכויי ההתעברות בכמות ולא באיכות. בכלל, אצל כל החתולים – חתול חצר, נמר, קרקל וחתול ביצות – הזיווג מכאיב לנקבה והיא בדרך כלל מרביצה לזכר כהוגן מיד לאחר המעשה.

אז מה היה לנו?
דו-מיניות, סאדו-מאזו, שוביניזם, פמיניזם, ניצול מיני של שני הצדדים, קניבליזם, בעונה וגם מחוץ לעונה – וכל זה בפרהסיה, בחוץ, לעיני כל העולם (שיקנאו). מה שזה עושה לכם מבחינה אסוציאטיבית זה ממש לא באחריותי. אבל אתם חייבים להודות, האהבה – לפחות ברמה הפיזית – היא ממש בטבע שלנו. אל תגידו שלא הזהרנו אתכם.... מהטבע, באהבה!


צילומים: יוסי אשבול, עמיר בלבן, אסף מירוז, בועז שחם, החברה להגנת הטבע.