חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג פעילות
חיפוש פעילות בטקסט חופשי

בורח לנו, כמו חול בין האצבעות

2/12/2013

ברק ביכלר, שעושה שנת שירות בבית ספר שדה חוף הכרמל, מדליק נורה אדומה: פחות מ1% משטחי החמרה והכורכר המקוריים במדינה, נותרו כשטחים פתוחים שאינם מעובדים! 

 

רכס הכורכר נעלם. אותה "שדרה" של כורכר שבעבר הלא כל כך רחוק אפיינה חלקים רחבים ממישור החוף שלנו, הולכת ומתמעטת.
אז מה קרה?
כידוע לכולנו, מדינת ישראל היא מהמדינות המפותחות-הצפופות ביותר בעולם. כך, מנסים להכשיר כל שטח פנוי לבניה ולקבלנות. הבניה היא לא רק לצרכי מגורים, אלא בחלק גדול לפנאי ונופש. אנחנו הרי היינו רוצים לנפוש תמיד קרוב קרוב לקו הים, דקה מהחוף! מקום כל כך טוב לשרקרק, לחבצלת החוף ולאירוס הארגמן לא יכול לאכזב.
סיבה נוספת היא שהכורכר, לאורך השנים, היווה אבן בניה זולה, נגישה ודי מצויה, ומכאן ברור שהשתמשו בו רבות לבניה עצמה! אותה בניה שהפרה את האיזון האקולוגי ומנעה את התגבשות הרכסים העתידיים. עד היום יש מבנים מכורכר שעומדים איתנים כבר מעל מאה שנה ומהווים מוקד היסטורי למבקרים רבים (בניין המזגגה לדוגמא).
הכורכר, יושב לאורך מישור החוף, אך לא רק, הוא נוצר במרחק של 100 מטרים מזרחה לקו הים, ולכן, הימצאותן של גבעות כורכר בנס ציונה לדוגמא, מהווים אינדיקציה למיקום קו החוף באותה התקופה.


אז באמת, למה לשמור על הכורכר?
רכסי הכורכר מהווים גורם משמעותי לחיים של מינים רבים ואפילו לנו.
בראש ובראשונה, הכורכר מהווה מסננת טבעית ומצוינת למים הניגרים למי התהום ולאקוויפר החוף העומד בעצמו בפני סכנה חמורה. הוא גם מהווה ניקוז להצפות ומקטין את הנגר העילי העומד יותר בפני סכנות זיהום. דבר נוסף וחשוב לא פחות הוא היות הכורכר מוקד לחרקים ומיני מאביקים שונים המשמשים אותנו בחקלאות, ואם זה לא מספיק, הכורכר מהווה מוקד טבע ושטח פתוח לרבות באזורים מתועשים .
חוץ מזה, היות ורוב אוכלוסיית ישראל יושבת באזור המרכז בכלל ובאזור גוש דן בפרט, בעלי החיים באזור מרבים להשתמש בכורכר כמקום מסתור אליו בורחים מהאורבניות בערים. הכורכר מהווה גם בית גידול מיוחד במינו, המונה מאות של מינים, מתוכם, כמה עשרות טובות של מינים הנחשבים ל"מינים אדומים" כמו התורמוס הצהוב, שמשונית הטיפים ועוד. מהם קיימים מינים אנדמיים ייחודיים לישראל, שיכולים להתפתח רק בבית הגידול של הכורכר והחמרה. מינים אלו נמצאים באחריותנו הבלעדית והם מונים, בין היתר, את אירוס הארגמן, שום תל אביב, זהבית שרונית ועוד..
כולנו שמחנו לשמוע על חזרתו של העגולשון שחור גחון בעמק החולה, אך מה בדבר התלתן הדגול שחזר באורך פלא לאחר 50 שנות "הכחדה" הישר לרכסים בנתניה??

 

התמונה מתוך: חוברת בתי הגידול של הכורכר והחמרה, פורסמה באיזור מגוון ביולוגי באתר החברה להגנת הטבע

 

 

בדוח האיומים של החברה להגנת הטבע, מופיעים איומים רבים על הכורכר בישראל: נחל פולג, כביש ווינגייט, פרויקט המרינה בהרצליה ועוד רבים, המאיימים על רכסי הכורכר המעטים שנותרו לנו.
בראשם, עומדת תכנית "מתחם הרכס" בעתלית המאיימת באופן ישיר, גורף ותוקפני על רכס הכורכר הייחודי באזור. התכנית כוללת את התרחבות ההתיישבות גם במידה של "טיפוס" על הרכס ההולך ונעלם; הבניה מצד אחד תהיה על גבו של רכס, אך שאריותיו הטבעיות יוותרו מוסתרות לעיני כל. למעשה, הרצון של עתלית לגדול, עומד כנגד לעמדת החברה להגנת הטבע שטוענת שהתיישבות הישוב חייבת להיות בהתאם ובהתחשבות בערכי הנוף, הטבע וההיסטוריה המיוחדים בה, ובכך גם למנוע את בניית השכונה החדשה בקו שיחצה את הקו הצפוני של מתחם הרכס.
כאמור, בארץ קיימים איומים רבים על רכסי הכורכר' ולי נותר רק לקוות שבעוד כמה שנים, שאהיה סבא, אשלח את נכדיי לנס ציונה, ראשון לציון או סתם לאזור החוף, ואבקש מהם להביא, לצלם אולי סתם לראות קצת את הכורכר - אחד המאפיינים המיתולוגיים של הנוף הארצישראלי.

 

לקריאה נוספת: בתי הגידול של הכורכר והחמרה