חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג פעילות
חיפוש פעילות בטקסט חופשי

ציפורים מתות ברשת

24/10/2013

כתב וצילם: גלעד בן צבי - סטודנט לתואר שני בזאולוגיה באוניברסיטת ת"א

 
מה הבעיה?
מאז ראשית שנות ה-90, בעקבות העלייה במספרי הקורמורנים הגדולים החורפיים וגידול נזקיהם למדגה, התפתחו אמצעי מיגון שונים כנגד טריפת דגים, וביניהם גם רישות של הבריכות כדי למנוע מעופות אוכלי דגים לחדור. אחת מתוצאות הלוואי של הרישות היא לכידת ציפורים ברשתות. הציפורים נלכדות ברשתות בכמה דרכים: לעתים הן עומדות עליהן לשם תצפית או בתור עמדת מארב לדיג ואז רגליהן מסתבכות בחוטים, והן נתלות מרגליהן; לעתים הן מנסות לעבור בשולי הבריכה ונלכדות ברשתות הפרושות בצידי הבריכה; ולעתים הן מצליחות לחדור אל תוך הבריכה, ומשהו מבהיל אותן ובניסיונן לצאת החוצה הן נלכדות. בשני המקרים האחרונים מוצאים את הציפורים לכודות בצוואר או בכנף. אם הציפור לא הצליחה להשתחרר בניסיונות הראשונים היא רק מסתבכת עוד ועוד, והרשת קורעת בעורה ובבשרה. לעתים היא נתלית מרגליה ולא מסוגלת להתרומם, לעתים היא נתלית מצווארה ונחנקת. בכל מקרה מדובר במוות אכזרי, ממושך ומלא ייסורים.


בנוסף, הקמת הרשתות יקרה ותחזוקתן יקרה, והן דורשות תחלופה מתמדת. הן נקרעות בקלות ובדרך כלל הציפורים, אם לא משגיחים, מצליחות לחדור דרכן לבריכה. מה גם שהפחת העיקרי ביבולי הדגים נגרם לא בגלל טריפה, אלא בשל קור ומחלות. מסיבה זו יש היום ויכוח בקרב אנשי המדגה על יעילותן האמיתית של הרשתות ועל ההצדקה הכלכלית בשימוש בהן.

איפה אני נכנס לתמונה?
אני סטודנט לתואר שני במחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת ת"א, ועושה את המחקר שלי בהנחיית פרופסור יורם יום-טוב ופרופסור יוסי לשם. מטרת העל היישומית של המחקר שלי היא להפחית עד כמה שאפשר את הפגיעה בציפורים. עם זאת, כל הרעיון הוא לא לצאת כנגד המדגים, אלא לעבוד בשיתוף פעולה; מכיוון שרוב גופי המים הטבעיים בארץ יובשו או זוהמו יש חשיבות אדירה לבריכות הדגים כבית גידול לציפורים הללו. אם כן, צריך להפחית את הפגיעה בלי לפגוע כלכלית במדגה (כלומר לא להציע אמצעי מיגון יקרים יותר מצד אחד, כי המדגים לא יעמדו בזה, ומצד שני לא להציע סתם כך להסיר את הרשתות, כי יתכן שהרשתות מונעות טריפה משמעותית ובכך חוסכות כסף רב למדגים).

 

אנפה אפורה לכודה ברשת

המטרות המחקריות הן להבין כמה ציפורים מתות ומכמה מינים, לבדוק זאת במדגים באזורים שונים בארץ ובעונות השנה השונות, להבין אילו תכונות ברשתות ובבריכות הן המביאות ללכידה של הציפורים, וכן לערוך כמה בדיקות של יעילות הרשתות ביחס לאמצעי מיגון אלטרנטיביים שלא פוגעים בציפורים וביחס לבריכות לא מרושתות כלל.

מה אני עושה בפועל?
אני עובר פעם בשבועיים, לאורך שנה שלמה, במרבית הבריכות המרושתות של מדגי מעגן מיכאל (חוף כרמל), גן שמואל (עמק חפר), לוחמי הגטאות (עמק עכו), כפר רופין וטירת צבי (עמק בית שאן), גשר (עמק הירדן) ולהבות הבשן (עמק החולה), שם נערך ניסוי גידול אמנונים במים חמים. בכך אני מכסה את עיקר אזורי המדגה בישראל. בכל תצפית אני רושם בכל הבריכות המרושתות את כל הציפורים המתות שנלכדו מאז הפעם הקודמת ומאילו מינים הן, וכמובן שאם יש ציפור בחיים אני משחרר אותה ולפי הצורך מעביר אותה לטיפול בבית החולים לחיות בר. כמו כן אני צופה ורושם את כל העופות החיים שנראו בשטח הבריכה ובשוליה.
מלבד זאת אני משווה יבולים של דגים בזוגות של בריכות. בכל זוג הבריכות דומות בגודל ובסוג הדג וגודלו, אבל אחת מרושתת והשנייה לא מרושתת. כך אני יכול להעריך את יעילות הרשתות במניעת טריפה. אני עורך השוואת דומות בזוגות של בריכות בהם האחת מרושתת והשנייה מוגנת ע"י כבלים. כבלים לא לוכדים ציפורים, הם זולים בהרבה מהרשתות וקלים יותר לתחזוקה, ואם אגלה שהם יעילים כמו הרשתות יהיה לנו פתרון מצוין לבעיה.

החלק השלישי של המחקר הוא השוואה בתנאי ניסוי בין בריכות מרושתות, בריכות עם כבלים ובריכות ללא אמצעי מיגון. אני מאכלס את כל הבריכות, שהן זהות לחלוטין בגודלן, במספר זהה של דגים מאותו סוג בגדלים דומים באותו יום בדיוק, מוציא אותם כעבור חודשיים ובודק כמה נשארו. אני עושה זאת פעם אחת במרץ-אפריל כדי לבדוק מה קורה כשהאנפות הן הטורף הראשי, ופעם שניה בנובמבר-דצמבר, כאשר הקורמורנים הופכים להיות האיום העיקרי. רציתי גם לבדוק בניסוי שני אמצעי מיגון אלטרנטיביים ולא פוגעניים נוספים – רשתות צל (רשתות צפופות) וכדורי פלסטיק צפים ממתני טמפרטורה. אמצעי מיגון אלה יקרים יותר, אך כנראה שהם גם יעילים מאוד בהגנה וגם בעלי יתרונות נוספים כגון מניעת אידוי, מיתון טמפרטורה ועוד, אלא שתקציב המחקר שעמד לרשותי לא אפשר לי לערוך ניסויים כאלה וזה מחכה לחוקרים עתידיים.

 

קיפוד מת

למעשה סיימתי את כל חלקי המחקר למעט ניסוי החורף. במהלך התצפיות נעזרתי לא מעט במדריכי ביס"ש חוף כרמל, מה גם שהמדריכים, בהסתובבם בתכיפות גדולה בבריכות, מצאו הרבה פעמים ציפורים לכודות חיות (ציפורים שאני, בביקורי הדו-שבועי, ודאי הייתי מוצא אותן כבר מתות) ושיחררו אותן. תודה ממני ומהציפורים על כל הסיוע!

התוצאות המסתמנות מעניינות מאוד: קודם כל, מתברר שבבריכה בלי רישות בצדדים (רק למעלה), עם רשת שמתוחה טוב וגודל העין שלה קטן – הסיכוי ללכידת ציפורים ברשת יורדים משמעותית. כלומר, אפשר לרשת בצורה שתגרום פגיעה קטנה יותר בציפורים. שנית, מהניסויים ומההשוואות בין זוגות הבריכות מסתמן שאין הבדלים גדולים בפחת הדגים בין בריכות מרושתות לבריכות לא מרושתות או לבריכות עם כבלים. נראה, אם כן, שלחץ הטריפה של רוב הציפורים קטן יותר מהמשוער, ויתכן שאמצעי הגנה אחרים כגון שמירה, גירוש והאכלה אלטרנטיבית עושים את העבודה. אם כך, הרשתות לא ממש מועילות, ונראה שלמעט במקרים מיוחדים אפשר להסיר את הרשתות, ובמקרים אלה אפשר לרשת ברשת צפופה שסיכויי הלכידה של ציפורים בה אפסיים.
כולי תקווה שנצליח ביחד להביא להפסקה או לפחות לצמצום של תמותת הציפורים ברשתות!