חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג פעילות
חיפוש פעילות בטקסט חופשי
 

"מחאת האוהלים - פוטנציאל לשינוי אמיתי"

27/07/2011

תמר זנדברג, חברת מועצת העיר תל אביב, בטור אישי מיוחד לאתר החברה להגנת הטבע מהאוהל שלה ברוטשילד פינת נחמני. על יושבי האוהלים שמסרבים לקבל פתרונות לא אמיתיים, על קשיי הדיור ואיך כל אלה דווקא מעניקים לה תקווה ליצירה של מרחב עירוני חי וירוק.

______

עמוק בתוך השבוע השני של מחאת האוהלים, ברור כבר שמדובר באחד הרגעים החשובים והמרגשים בתולדות ישראל. עיר אוהלים קמה בשדרות רוטשילד בתל אביב, ורחובות המדינה בוערים – מהפגנות, צעדות מחאה וחסימות כבישים.

השבוע הראשון למאבק עמד בסימן "מחאת המפונקים". תומכי ממשלת נתניהו ושאר ציניקנים לא הבינו למה הצעירים בשדרה חושבים שמגיע להם לגור ברוטשילד. מעבר לעובדה שהמחירים עלו מעבר להישג יד (כ-30% מההכנסה הפנויה למשפחה) בכל המדינה, ומעבר לעובדה שהפרטת השירותים הציבוריים וחוסר הוודאות התעסוקתי מקשים גם הם, צריך לומר באופן ברור: אמנם לא לכל אחד מגיע לגור ברוטשילד, אבל לרוטשילד מגיע שיגורו בה כל אחד ואחת.

עיר חיה ומתפקדת היא עיר שעונה לכמה קריטריונים: עירוב שימושים (קופת החולים ליד הקפה בדרך לבית הספר); תמהיל אוכלוסיה (הסטודנט בשכנות לשוטרת שביתה לומדת פסנתר אצל המנצח); ומאפיין חשוב ומרכזי הוא צפיפות.


תמר זנדברג

אמנם, שטחים פתוחים וירוקים הם חשובים לנפש ולגוף, אבל כפי שלימד אותנו אדריכל הלל שוקן מעמותת מרחב, שטח ציבורי טוב הוא שטח שבני אדם נקלעים אליו במקרה. ובשביל להיקלע למקום במקרה, הוא צריך להיות בדרך מ- ובדרך אל מקומות שהרבה אנשים רוצים להגיע אליהם. רק בצפיפות גבוהה ניתן להפעיל מערכת הסעת המונים יעילה, רק בצפיפות גבוהה ניתן לשמור על נגישות טובה למוסדות ציבור ותרבות, רק בצפיפות גבוהה ניתן לקיים קהילה הטרוגנית ומקיימת.

כאשר שר השיכון ופובליציסטים שולחים אותנו לפריפריה, הם לא רק מבקשים לכלות את השטחים הפתוחים שנותרו עבור הדורות הבאים, ולא רק יוצרים מוקדי מגורים ללא תעסוקה וללא עתיד, הם גם פוגעים בנשמת אפו של מטרופולין עירוני חי.

כמובן, הכל שאלה של תכנון טוב. דוגמאות מן העולם לא חסר. השנה מספר תושבי מדינת ישראל הגיע לראשונה למספר תושבי האי מנהטן, שמוכיח שבשטח קטן ניתן לצופף הרבה, ומתקבלת העיר הסקסית בעולם. נכון שהמחירים בה אינם זולים, אבל שנת 2011 תיזכר גם כשנה שבה מחירי השכירות בתל אביב עלו על אלה שבמנהטן, מה גם שבמנהטן מונהג מנגנון פיקוח על שכר דירה ודיור בר השגה.

אם השבוע הראשון עמד בסימן הפינוק והפריפריה, השבוע השני למחאת האוהלים עומד בסימן ביבי והסופרטנקר. ראש הממשלה חשב שיוכל להתחמק מהמשבר על ידי תכנית הוד"לים המפורסמת, שנושאת בחובה שני עקרונות הרסניים הן מבחינה חברתית והן מבחינה סביבתית: האחד הוא עקיפת הליכי התכנון, שמשמעותם כניעה נוספת ליזמים שמערכת הרגולציה התכנונית מתקשה גם כך לעמוד מולם; והשני הוא הפשרה מואצת של קרקעות לבניה, בעיקר בפריפריה.

למרות מצוקת הדיור, יש לזכור כי הפיתרון אינו בהצפת ההיצע תוך חיסול השטחים הפתוחים וביטול האיזונים והבלמים בתכנון.

מערכת הרגולציה בתכנון היא שמבטיחה לנו את קיומם של מבני ציבור ראויים ואיכותיים, שבילי אופניים, תחבורה ציבורית ושטחים פתוחים, והיא שמחלקת את המשאב הציבורי היקר מכל – שימושי קרקע וזכויות בניה. הקלה נוספת בתחום זה תהיה בגדר הפקרות, מה גם שהתכנית המוצעת אינה כוללת שום קריטריונים לבניה למגורים עצמה, כגון גודל הדירות או דיור בר השגה.

נקודת האור משמעותית היא סירובם של מוחי האוהלים לקנות את הספין. מחאת האוהלים מסתמנת כפוטנציאל לשינוי מהותי ואמיתי של סדר העדיפויות ושל השיח הפוליטי. יש לקוות ולהאמין ששינוי זה יהיה גם לכיוון של אימוץ שיח חברתי-סביבתי חדש, ששם לנגד עיניו פיתוח עירוני צפוף ואיכותי, שמאפשר עירוניות בת קיימא תוך חיסכון במשאבי קרקע ואנרגיה בתוך העיר ומחוצה לה.

כתבות נוספות שיעניינו אותך