חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג פעילות
חיפוש פעילות בטקסט חופשי
 

יפו-אתרי העיר העתיקה

סוג פעילות: סיורים עירוניים, טיולי משפחות
מתאים לגיל: לכל הגילאים
אזור: מרכז->גוש דן ומישור החוף
יפו-אתרי העיר העתיקה

יפו, עיר-הנמל בעלת עבר היסטורי רב עלילות נוסדה, לפי האגדה, לפני המבול על-ידי יפת בן נח. מקורו של השם "יפו" בלשון הצידונית ופרושו "יפה" או "מצפה ששון" ואכן - תאורי יופיה של העיר נשזרים בכתובים לאורך כל התקופות.

ידוע כי יפו היא אחת מערי הנמל העתיקות בעולם, ומוזכרת במקורות כתובים (פפירוסים), אגדות (המיתולוגיה היונית) ובמסורות יהודיות (יונה הנביא) ונוצריות. על-פי ממצא ארכיאולוגי היתה התישבות קבע בסביבתה כ-7,500 לפני הספירה. דווח שוטף על המתרחש בעיר נמצא בפפירוסים המצריים החל מהמאה ה-16 לפני הספירה. מתוך שפע הידע שנלקט, מצטיירת תמונת עיר שעברה תקופות הרס ומלחמות וכן שיגשוג ובניה. מסתבר, שלאחר כל תקופת הרס, שיקום העיר ובנייתה מחדש בוצעו במקום האתר הראשוני, משום יתרונותיו.

מיקומה של יפו על גבעת טרשים תלולה כלפי הים, ומשתפלת באיטיות כלפי היבשה - נוחה להגנה מפני תוקפים ומוגנת מהצפות. ליד העיר מצויים מקורות מים ואדמה חקלאית וכן נמל טבעי וחבור נוח עם פנים הארץ. מצבה הגיאוגרפי-טופוגרפי, שנתן לה תוקף צבאי והעניק לה שפע מוצרי חקלאות ומסחר הפכוה לנתח תאווה לכל כובש. כמעט אין עיר בארץ שכה הרבו לצור עליה ולכבוש אותה, לבזזה, להרסה ולבנותה מחדש.

קורותיה של יפו משקפים את ההיסטוריה של הארץ, עליה נלחמו מהתקופה הכנענית ועד ימינו. לקפאון כמעט מוחלט של חיי העיר נכנסה יפו עם גרוש הצלבנים מהארץ. התאוששותה כמרכז עירוני החלה בתחילת המאה ה-18. זרמי העליות היהודיות, בסוף המאה ה-19, הכניסו ביפו רוח חיים ושינו את צורתה. לקראת סוף התקופה העותומנית הפכה יפו לעיר דינמית ומפותחת, בירה אירגונית ומרכז לישוב היהודי המתחדש בארץ-ישראל.

נקודת המוצא: כיכר השעון (רחוב יפת): כיכר השעון נקראת כך בשל ארבעת השעונים שעיטרו את המגדל המתנוסס במרכז הכיכר. כיכר זו הפכה מאז הריסת החומות והתרחבות העיר למרכז סואן. סביבה הוקמו בנייני השלטון, מרכזי מסחר, שווקים וחנויות. אחד מעשירי יפו, אלכסנדר הווארד העמיד בכיכר עגלות וכרכרות, רתומות לסוסים, שהובאו ממיצרים והיו "חלוצי התחבורה" ביפו. לכן יש הקוראים לכיכר גם "כיכר אסכנדר" על-שם בעל העגלות העשיר. כן נקראת הכיכר "סחנת אל-דולה" שפרושה "שכונת הממשלה" (פרטים על בית הסריה - במסלול ג' בהמשך).
מגדל השעון נבנה בשנת 1906, לרגל מלאת שלושים שנים לשלטונו של השולטאן הטורקי עבדול חמיד השני. המגדל נבנה על-ידי שני אדריכלים שהוזמנו מאירופה, הגישה השונה של כל אחד מהם למבצע מסבירה את השוני בסגנון שבין שתי הקומות התחתונות המרובעות, והקומה העליונה - בעלת גגונים משולשים ועליהם כיפה דמויית בצל. ארבעת השעונים הותקנו על-ידי השען היהודי מוריץ שנברג והראו את השעה בארץ ואת השעה באירופה. על הקיר המערבי של המגדל הוצב בפסח תשי"ג - לוח זכרון והנצחה לחיילי האצ"ל שנפלו בכבוש יפו. המגדל שופץ בשנת 1965, בחלונותיו שולבו עיטורים מברזל המתארים אירועים שונים בקורות יפו. העיטורים נעשו בידי האמן אריה קורן מקבוץ אשדות-יעקב.
כיון שמסלול הטיול יהיה בתוך החומות בלבד נייחד כמה מילים לחומת יפו: עוד בימים קדומים היתה יפו מוקפת חומה. החומה האחרונה שהקיפה את יפו היתה מימי הטורקים. בשנת 1799 החריב נפוליאון, בעת הסתערותו עליה, חלקים ממנה. בראשית המאה ה-19 חידשו הטורקים את החומה, הוסיפו עליה מצודות והציבו תותחים להגנתה. סביב החומה העמיקו חפיר להכביד על אויב מסתער. בחומה היו כמה שערים; החשוב בהם היה בצדו המזרחי (רח' יפת). השערים נסגרו עם שקיעת החמה. רעידת אדמה בשנת 1838 גרמה נזק רב לחומה ומאז לא תוקנה. המצודות התמוטטו לאט לאט ואבני החומה נלקחו לבניית בתים חדשים. מצידה המזרחי מקבילה החומה לרחוב יפת כיום, בתי הרחוב נבנו על החפיר שהיה לאורך החומה. בפינה המזרחית-דרומית של החומה היתה בנויה מצודה גדולה. החומה פנתה מערבה, מקביל לרחוב פסטר. ברחוב פסטר, בכוון מערב, ליד הקשת העולה צפונה כלפי רח' מפרץ שלמה, ניתן להבחין בשרידי החומה המקורית. נראה חלק מהפתחים המקוריים הקבורים עדין באדמה. בפינה הצפון-מזרחית נמצא חלק מהמצודה שמשמש כיום תחנת משטרה. את קו החומה הפונה לים היוו בתי העיר הבנויים ברציפות והיו חסרי חלונות, כך חסמו את הגישה לעיר. שער העיר הראשי היה דרומית-מערבית למגדל השעון, וממנו הסתעפו שלוש דרכים ראשיות:
(א) דרך ירושלים - העוברת כיום ליד "שוק הפשפשים".
(ב) דרך שכם - העוברת כיום ברחי רזיאל (בוסטרוס).
(ג) דרך עזה - העוברת כיום ברח' יפת.

 

מהלך סיור מודרך ביפו העתיקה. צילום: דב גרינבלט, החברה להגנת הטבע 

סיורנו יתחיל ברחוב יפת; פינת רחוב העליה. בפינה הצפון-מזרחית של חומת יפו התנשאה בעבר מצודה. לפי סיפורי תיירים שסיירו ביפו בשנת 1815 היו במצודה 5-4 תותחים. בתקופה התורכית ובהמשך, בתקופת המנדט הבריטי, שימשה המצודה כבית-סוהר - "קישלה". כיום ממוקמת בה תחנת המשטרה. מעל פתח הכניסה נבחין בכתובת - שיר הלל לסולטאן עבדול חמיד השני. מעל לכתובת חותמת הסולטאן הנכבד - "הטגרא".
נלך לאורך החומה ונבחין בשער מעוטר, עליו כתובת וציון שנת בנייתו .השער חדש, יחסית לגיל החומה, ונפרץ על-ידי המושל הטורקי על-מנת לקצר את דרכו מבית הסריה למיסגד. דגם השער הועתק מסיביל הירושלמי.
בהגיענו לרח' רוסאלן נפנה ימינה. הרחוב נקרא על שם האניה "רוסאלן". אניה ראשונה שהגיעה מרוסיה לאחר מלחמת העולם הראשונה וסימלה בבואה את ראשית העליה השלישית. האניה הגיעה בחנוכה 1919 וההתרגשות בקרב הישוב היהודי היתה עצומה. אלפים באו לנמל, להשלטת סדר גיסו את תלמידי גימנסיה "הרצליה". ברח' רוסאלן, על קיר המיסגד הדרומי נמצא הסביל. (נקודה מס' 3 במפה) - מקור השם סביל הנו רהט, - שוקת - מקום שתיה. הסביל הוקם בשנת 1809 בידי סולימאן פחה ו"הודבק" על גבי מגדל בחומת העיר. הסביל גדול, מקושט בעיטורים וכתובות בערבית. יש בו שלושה פתחי צינור בהם עברו המים. בחלקו העליון נראה את "טגרא", החותמת של סולמיאן פחה, ומעליה את ה"טגרא" של עבדול חמיד ה- 2, כנראה שבתקופתו שופץ הסביל ושוכלל. הקמת סביל לצרכי הציבור היא מצווה חשובה לפי הקוראן המבטיח לבוניו מקום נכבד בגן-העדן.


בהמשך רח' רוסלאן, לפני שנעלה על הגבעה, נפנה ימינה לכיכר קטנה. בככר מצויים שרידי סביל נוסף סביל זה, הנמצא מול הכניסה למיסגד, נבנה על-ידי המושל אגא מחמוד הידוע בכינוי "אבו נבוט" (אבי האלה). בכיכר קטנה זו היה בעבר מרכז החיים המסחריים והציבוריים, ובמיסגד הסמוך - מרכז החיים הדתיים. עם הריסת החומות הועתק המרכז המסחרי לכיכר השעון. בימינו נשאר מהסביל רק חלקו התחתון; מבנה מצולע ששימש בסיס למבנה מפואר. סביבו ניצבו 6 עמודים נושאי כותרות חטובות שהובאו כנראה מקיסריה ואשקלון. על לוחות השיש שנותרו עד היום מופיעים עיטורים. לפי ציורים של עולי-רגל היתה כיפה גדולה על עמודי הסביל. הכניסה הנוכחית למסגד אל מחמודיה (בנקודה מס' 5 - במפה), היא מצד מערב מבעד לשער בעל דלתות עץ, ישר לחצר המסגד. המסגד משתרע בגבול השטח שעליו היתה בנויה המצודה המזרחית בחומת יפו.
סביב החצר, קשתות נישאות על גבי עמודים בעלי כותרות קורינתיות. במרכז החצר קבוע עמוד אבן ועליו שעון שמש. צריח המסגד נמצא בחזיתו הדרומית ברחוב רוסלאן. הצריח הגבוה מראה על מספר המתפללים הרב שבאו בשעריו. (גובה הצריח של מיסגד הוא ביחס ישר למספר המתפללים). המיסגד הוא רכוש ה"ווקף" (הקדש), וכן חנויות המושכרות ליהודים, אשר ההכנסות מהשכרתן נועדו לכסות את הוצאות החזקת המסגד. המסגד הוקם בראשית המאה ה- 19 על-ידי המושל מחמוד, מכאן שמו, "מחמודיה". מחמוד הידוע יותר בכינוי "אבו נבוט" הטביע את חותמו על יפו, ועשה רבות לשיקומה, בנייתה והרחבתה. כינויו "אבו נבוט" - "אבי האלה" בא לו בשל עריצותו ונוקשתו הרבה וכן העונשים החמורים שהטיל על הכפופים למרותו. לפי האגדה נהג להלך בעיר מצוייד באלה, נבוט, ולהלקות את אלו שהימרו את מוצא פיו.
המושל "אבו נבוט" הצטיין בכושר אירגון מעולה, השליט מרותו באכזריות, אך נודע במפעלי הבנייה המרשימים שלו.
בשנת 1809 "הדביק" סולמיאן פחה את הרהט לחזיתו הדרומית של המסגד והיסווה על-ידי כך את המגדל המבוצר, שהיה בקרבת שער העיר. לפי עדות כתובה מול שער הכניסה הדרומי-מערבי שופץ וחודש המיסגד בשנת 1812. בשנת 1814 נתרם למיסגד שעון השמש, כנראה - תרומה לקיום נדר.

 
מהמסגד נחזור לרח' רוסלאן ונעלה במעלה הגבעה ברחוב מפרץ שלמה. נעצור בבית מספר 10 "בית הסריה הישן" המשמש כיום למוזיאון לעתיקות יפו.
הבנין הוקם במאה ה- 18 והוא שימש כ"בית הסריה" - "מרכז השלטון הטורקי". בקומת הקרקע היה בית-כלא. בשנת 1890, עם הקמת "הסריה החדשה", נעזב המיבנה והפך לבית-מגורים. בספרו "פרשת חיי" מספר יוסף אליהו שלוש שמשפחתו גרה בבנין והוא אף נולד בו. בבנין גרו עוד כמה משפחות יהודיות, והיה בו גם בית-כנסת. במשך השנים שימש גם כבית-חרושת לסבון של משפחת דמאיני. אחת המשפחות הנוצריות הותיקות ביפו.
ברחוב מפרץ שלמה 8, ניתן עדין לראות, מעל הפתח הרחב והיפה, כתובת בערבית: "חנה דמיאני ובנו, ביח"ר לסבון". לאחר מלחמת-השחרור שימש המקום כמחסן לבוטנים.
משנת 1959 משמש כמוזיאון עירוני ארכיאולוגי לתולדות יפו. במוזיאון מוצגים מימצאים שנחשפו בחפירות יפו העתיקה, ובאתרים שונים בתל-אביב וסביבותיה. בכניסה לבנין נמצא סרקופג עשוי אבן, שנחשף על-ידי קלרמון גאנו בשנת 1873 בבית העלמין היהודי באבו-כביר. עמודי השיש והגרניט, על כותרותיהם, המונחים בכניסה הובאו במאה ה-19 מקיסריה ואשקלון. המימצאים ערוכים לפי סדר כרונולוגי מהתקופה הפרהיסטורית. בצדו המערבי של המוזיאון נמצא מיסגד קטן ששימש את תושבי בית המושל. מאחוריו - בית-מרחץ טורקי שהפך למועדון בדור בשם "החמאם".

נעלה ברחוב מפרץ שלמה ונעצור ליד בית קפה הנושא את השם "אלדין" - נקודת תצפית לעבר חוף ימה של העיר תל-אביב (נקודה מס' 7 במפה). לפנינו רצועה ירוקה - גן צ'רלס קלור שהוקם על חורבות השכונה הערבית "מנשיה". בין שרידי החורבות שנשארו מהשכונה בולט מסגד חסן-בק. מצריחו הגבוה (שהתמוטט לפני כשנה) צלפו הערבים בתושבי תל-אביב בקרבות תש"ח. נישאים אל-על בניני המשרדים רבי הקומות המהווים את מוקד העסקים החדש של העיר. כמו-כן בולטים לאורך החוף בתי-המלון, עד תחנת הכוח רידניג. בחוף ימה של תל-אביב נבנו שוברי גלים, ואילו בחוף ימה של יפו נבחין בשורת שוניות - קטע מרכס הכורכר ששקע - זיזי סלעים מזדקרים ומהווים סכנה לכל סירה בים. בין סלעים אלו נולדה אגדת אנדרומדה. הסלע המפורסם אליו נקשרה בתו היפהפיה של מושל יפו. האגדה מספרת שכל שנה הקריבו תושבי העיר קרבן, את היפה בבנות יפו, לדרקון שגרם לסערות בים ומרר את חיי דיגי יפו. אנדרומדה היפה נצלה אודות לעינו החדה של פרסאוס האמיץ, אשר חזר משליחותו במצרים רכוב על גבי פגסוס, הסוס המעופף.

 

כיכר השעון ביפו. צילום: דב גרינלבט, החברה להגנת הטבע

 

שורת השוניות מהווה שובר גלים טבעי וזהו מקומו של הנמל הקדום (פרטים על נמל יפו ראה במסלול ב'). נמשיך לעלות ברחוב מפרץ שלמה ולפנינו מזדקר מיבנה רחב ידים, הצופה לים, ותופס שטח נרחב ממרומי הגבעה. זוהי הכנסיה הפרנציסקנית על שם פטרוס הקדוש לפי המסורת הוקמה הכנסיה לזכר שהותו של פטרוס ביפו, והמופת שעשה ומוזכר בברית החדשה: נס החיאתה של הצדקת טביתא. ביפו פעלה קהילה נוצרית כבר בתקופה הביזנטית, שהתקיימה ברציפות עד לתקופה הצלבנית. במאה ה- 17 ניסו הפרנציסקנים להאחז ביפו, כדי להקל על סבל הצליינים, שנאלצו לשהות כמה ימים בעיר הנמל, בדרך עליתם לרגל למקומות הקדושים. הטורקים סרבו להתיר בניית מנזרים, כנסיות ובתי-כנסת. וכן רכישת קרקעות על-ידי שאינו מוסלמי. בשנת 1654 הצליחו הפרנציסקנים להשיג רשות מטעם השלטונות הטורקיים להקים אכסניה לעולי הרגל, "הוספיס" – מלון אורחים. הכנסיה, כפי שנראית היום, הוקמה בשנת 1888. בחצר הכנסיה ניצב פסלו של לואי ה- 9 שהתקדש במסורת הנוצרית בשל חלקו במסע הצלב. הכנסיה גדולה במידותיה ומצטיינת בפאר רב. ראוי לציון מיוחד דוכן הדרשות המעוטר בגלופי עץ נאים. הכנסיה בנויה על שרידי המצודה שנצבה במרומי גבעת יפו. באחד מקירות מרתפיה ניתן לזהות חלק מהמצודה הפונה לים והשתמרו בו יפה פתחי ירי. מספורי נזירים אנו למדים שבאחד ממרתפי הכנסיה שהה נפוליון ואנשי פמלייתו הבכירים, כאשר כבשו את יפו והחריבוה באכזריות בשנת 1799.
נצא מהכנסיה ונטייל בסמטאות העיר המשוחזרת.
קיימות שתי אפשרויות:

א. נפנה שמאלה לעבר רחוב מפרץ שלמה ובסמטא הראשונה נפנה שוב שמאלה, ונכנס לרח' נתיב המזלות.
ב. נפנה ימינה לכיוון כיכר קדומים ובסמטת מזל בתולה נרד במדרגות ונכנס לרחוב נתיב המזלות.
בשנות החמישים הפכה העיר העתיקה (המשתרעת על פני שטח של 120 דונם) למרכז פשע וזנות. האזור היה ידוע לשימצה בכינויו "השטח הגדול". בשנות השישים הוחלט לפנות את התושבים ולהפוך את המקום לרובע אמנים ומרכז תיירות. תוך שילוב שכונת מגורים, גלריות לאמנות וסדנאות עבודה. הוקמה חברה שנקראה "החברה לפתוח יפו העתיקה בע"מ" וצוות אדריכלים עסק בעבודת השיקום בה, תוך שמירת אופיה המקורי של העיר הטורקית. קרית האמנים שוכנת בסמטאות, בה בנויים הבתים במדרון, וגג של בית אחד מהווה את רצפת מרפסתו של הבית מעליו. הרחובות מתחברים אחד אל השני במדרגות כלפי מעלה וכלפי מטה. חלק מהרחובות מקורים בקמרונות ועליהם בתי מגורים. האופי הים תיכוני של עיטורי המשקופים, המעקות והסורגים נשמר בצורה כמעט אותנטית.
הסמטאות כונו בשמות 12 המזלות. שם המזל וסמלו צוירו על לוחות קרמיקה. הפרט היחיד החסר בשחזור זה הוא הנוף האנושי - ההמולה, החמורים, הרוכלים, הילדים המשחקים בסמטאות והריחות והצבעים שמלאו את האויר. בדרכנו דרומה בסמטאות נתיב-המזלות נעבור ליד שער נמוך - המנזר היוני האורטודוכסי. השלט על דלתו מספר לנו שהוא הוקדש למלאך גבריאל ולמלאך מיכאל; כנראה, שגם מנזר זה הוקם במאה ה-17. הוא תופס שטח ניכר בסימטאות נתיב-המזלות, דרומית לכנסיה הפרנציסקנית. בחצר המנזר היווני הוקמה אכסניה לצליינים רוסיים שהגיעו בשלהי המאה ה- 19. מסתבר שהקף הצליינות הרוסית היה רב מאד. בשנים 1899-1900 עברו דרך נמל יפו בדרכם לירושלים כ- 11,000 צלינים. הכנסיה שפעלה במנזר נשרפה לפני 17 שנה, ועתה מתחילים בשיפוץ הכנסיה והאכסניה. נמשיך בדרכנו בסמטאות נתיב-המזלות עד לסמטת שמעון הבורסקאי אתר זה מקודש לנוצרים ולמוסלמים. קשור לאירוע שמוזכר בברית החדשה - ההתגלות של פטרוס הקדוש בבית שמעון הבורסקאי, המסמל את פתיחת הדרך לגויים להצטרף לנצרות. בחצר הבית מצוייה שוקת אבן גדולה, ששימשה על-פי המסורת את שמעון הבורסקאי, לידה באר מים. חלק מהבניין הפך במרוצת השנים למיסגד - לכן התקדש המקום גם למוסלמים. בחצר הבית נמצא גם המגדלור הישן. מפעילי המגדלור ושומריו, מזה כמה דורות, הם בני משפחת זקריאן הארמנית.


נעלה במדרגות ונגיע לרחבה גדולה ופתוחה. מעבר לכביש - המשך הסימטאות המשוחזרות, נעים להסתובב ולהתבונן בחנויות, בתערוכות ולספוג את האווירה היפואית. משמאל לרחבה נעלה על מדרגות רחבות לעבר כיכר קדומים. אזור פיתוח נרחב המוקף מסעדות, בתי-קפה ומועדונים.
במרכזו מרכז המבקרים החדש של ככר קדומים.
מאז ומתמיד עוררה יפו את רצון החוקרים לחפור בה. נערכו בדיקות בכמה מקומות ברחבי הגבעה ושיפוליה ונמצאו מימצאים מענינים ביותר. החל מהתקופה הכנענית. חלק מהמימצאים שנחפרו ע"י דר' י. קפלן נמצאים במוזיאון. בחפירה במרכז כיכר קדומים, השאירו בתצוגה כי כאן הגיעו בחפירה עד מפלס של ישוב מתקופת החשמונאים. יפו נחשבה בכל התקופות כעיר של גויים. להיסטוריה הישראלית מתקשרת יפו בשתי תקופות בלבד: (א) בחלוקת ארץ-ישראל בתקופת יהושע עלתה יפו בנחלת שבט דן, אך אנשי השבט נאלצו לנטשה בלחץ הפלישתים. (ב) שמעון החשמונאי כבש את יפו, ובמשך מאתיים שנה היתה תחת שלטון בית חשמונאי.

 

כיכר קדומים. צילום: דב גרינלבט, החברה להגנת הטבע 


מהכיכר נעלה במדרגות
(ליד המזנון). נעבור גשר עץ נאה ונגיע לתל יפו רחבה עגולה ובמרכזה שער אומנותי. בצד הדרומי-מערבי של התל נראה מגרש עזוב ומגודר. פה נערכו החפירות הארכיאולוגיות הראשונות ביפו בשנת 1950 על-ידי פרופ' גאי. בשנת 1951 המשיכה לחפור במקום משלחת מטעם אונ' לידס באנגליה.

ממרכז התל נשקיף לכל עבר ונווכח שאנו עומדים בראש גבעה החודרת לים ויוצרת בליטה המכונה "ברך יפו". יתרונות מיקומה של העיר הקדומה בולטים ביותר מנקודת תצפית זו. מצפון - יוצר הים מפרץ קטן, במקביל לחוף שורת סלעים המהווה מעין שובר גלים. לצד מזרח מתמשכת בקעה רחבה ופוריה - בקעת אונו, שהיוותה את העורף החקלאי של העיר. כמו כן עברה בה דרך רוחב חשובה העולה לירושלים. כפי שאמרנו - מיקומה העניק לה חשיבות אסטרטגית. מלכים ומושלים בכל התקופות ביקשו למשל בה. תל יפו מהווה גרעין ממנו יצאו והתרחבו מעגלי ישוב שהפכו ברבות הימים לאגד הערים של גוש דן.

מרחבת התל נבחין יפה בשכונות היהודיות הראשונות שנבנו בסוף המאה ה-19: שכונת נוה-צדק ונוה-שלום. נזהה אותן לפי הבנייה הנמוכה והגגות האדומים. מקומה של השכונה "אחוזת בית" בולט למרחקים... "מגדל שלום" רב הקומות, הוקם במקומה של גמנסיה "הרצליה".

תל אביב הוקמה בשנת 1909 כשכונת גנים, ופרבר מגורים יפואי. במרוצת השנים, בשל תנאים חברתיים ופוליטיים, הפכה לעיר עצמאית אשר "בלעה" את אמה הורתה יפו, והיתה למוקד המפתח של ערי-לויין סביבו.
מתל יפו נרד במורד הדשא רחב הידיים - חלק מ"גן הפסגה" הכולל את גבעת יפו ומגיע עד הים. (בבמה הניצבת על הדשא נערכים מופעי קיץ). "גן הפסגה" היה ידוע עד שנות החמישים בשם "השטח הגדול" המפורסם לשמצה. השטח היה בנוי בצפיפות רבה. בדו"ח שנכתב עוד בשנות החמישים נאמר: "העיר העתיקה היא לבירינט של סמטאות המתפתלות בין המוני בתים עתיקים... אין בהם צינורות מים, תיעול וכד'... מרבית הרחובות צרים ומזוהמים ומצויים במצב של הזנחה".

כדי לחוש במקצת את אווירת יפו דאז, נרד במדרגות הצמודות לבנין מועדון "החמאם" ונסתובב בסמטאות הלא משוחזרות בהן מצויות מסעדות דגים ובתי-מלאכה לנעלים. נעבור את רח'"הצורפים" ונכנס לרחוב "החלפנים" - רחוב הכניסה לעיר, בו ישבו "הבנקאים" והחליפו מעות או סחורות לכל דורש. נצא מרחוב החלפנים דרך שרידי שער יפו, שהמשכה הוא רחוב עולי ציון ההופך לדרך יצחק בן-צבי - היא דרך ירושלים מדורי דורות.

דרגת הקושי אינה מצביעה על רמת הבטיחות

 

הדרכה באזור: בי"ס שדה שקמים

 

עורכת מגזין "ירוק" של החברה להגנת הטבע, סיוון ארבל, ממליצה ברשת ב' על הטיול

* * *
המלצת החברה להגנת הטבע (ע"ר) נוגעת לערכי הטבע והנוף במסלולים המומלצים בלבד, ואין בה כדי להטיל עליה אחריות לכל פגיעה ו/או נזק ו/או אובדן שעלולים להגרם למטיילים ו/או לרכושם במהלך הטיול ו/או בקשר אליו, והיא אינה פוטרת את המטיילים מהחובה למלא אחר הוראות כל דין בקשר לטיול במסלולים המומלצים ולנקוט בכל אמצעי הזהירות הדרושים לפני הטיול ובמהלכו.