חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג פעילות
חיפוש פעילות בטקסט חופשי

צבי ארץ ישראלי - נעים להכיר

 

צילום: מרדכי ארליך

 

אנחנו נמצאים כמעט בכל רחבי הארץ, מבאר שבע וצפונה. אנחנו אוהבים להיות בשטחים פתוחים שהם לא סבוכים מדי בצמחייה ולא תלולים מדי.
אם תטיילו למשל בהרי ירושלים, בשטחים הפתוחים ליד ראש העין, אלעד או מודיעין, ביהודה ושומרון, בדרום הכרמל,  בין שפיים לארסוף, בחבל עדולם או מצפון לבאר שבע, עצרו והסתכלו מסביב. אתם לא תראו אותנו מיד, כי צבעי ההסוואה שלנו פשוט מושלמים, אבל אם יעבור מספיק זמן יכול מאוד להיות שסוף סוף תבחינו בנו.

 
אל תיפגעו, אבל אנחנו לא מכירים אתכם אז זה לא שניגש אליכם או משהו כזה. אנחנו נעמוד ולא נזוז, נחכה בנימוס שתבינו את הרמז ותתרחקו ואם זה לא יקרה, ניתן לכם רמזים עבים – ננפנף בזנב שלנו, נתחיל לנתר באוויר, ובסוף נתייאש מכם ונברח.
אם לא ראיתם אותנו, תחזרו בפעם אחרת. אבל תחפשו "מזכרות" כדי שתדעו שהיינו כאן: גללים, גומה באדמה שחפרנו, עלי חצב אכולים וכאלה...


עונה בשנה שאנחנו אוהבים:  בגדול, ברור שהכי נעים לנו באביב ובסתיו, איזה אוויר טוב יש בארץ בזמנים האלה, נכון? אבל אין לנו בעיה גם עם חום ויובש של הקיץ הישראלי, אפילו ב-50 מעלות בבקעת למרות שבימים ממש חמים גם אנחנו נשברים וישנים כל היום, ובלילה יוצאים להסתובב. אנחנו בסדר גם עם קור כמו בחורף. רק מה, שלג זה פחות הקטע שלנו, קשה לנו עם קור קיצוני ושלג עמוק כמו בחרמון זה ממש לא בשבילנו.


אנחנו מאוד חברתיים. זאת אומרת, פחות עם בני אדם, אבל הצביות אצלנו אוהבות להסתובב יחד, עם העופרים. גם הזכרים הרווקים שבינינו מסתדרים טוב יחד ומסתובבים בחבורות, וממש כמוכם גם אוהבים לפעמים להישאר לבד. לפעמים תראו אותנו בזוגות, ויש גם זכרים שמצטרפים ללהקות של הצביות. בקיצור, אנחנו אוהבים לגוון.


מה אנחנו הכי אוהבים לאכול:  המון צמחים – עשב, עלים של שיחים ועצים, ענפים – אפילו שיש עליהם קוצים, בצלים ופקעות וגם פרחים, ואפילו צמחים רעילים – כשאנחנו קטנים, אמא שלנו מלמדת אותנו מה בצמח הזה כן מותר לאכול.


עם עניין השתייה אנחנו לגמרי זורמים: אנחנו לא צריכים מקורות מים לידנו כל הזמן, מספיק לנו העשב והטל. אבל אם ניתקל במעיין או נחל, או אפילו במים בשטחים חקלאיים, כל כך נתלהב שאנחנו מסוגלים לא להפסיק לשתות.....

 

איך אנחנו מבלים את היום שלנו?


אנחנו אוהבים מקום קבוע לחזור אליו, אבל במשך היום אנחנו מטיילים למרחקים של קילומטרים ספורים, כדי להכיר עדרים אחרים. כמו אצל בני האדם, אם אנחנו מתרבים רק במשפחה שלנו, זה גורם לבעיות גנטיות. לכן ממש לא טוב לנו להיות "כלואים" בשטח קטן, זה משפיע על הבריאות שלנו ובסוף גם על אורך החיים שלנו. שלא לדבר על מקרים שיש שריפה, טריפות או כל אירוע בעייתי אחר שמחייב אותנו להימלט למקומות רחוקים יותר. 

 

איך אנחנו עוברים בין מקומות?


למרות שיש לנו כושר קפיצה מעולה, נחפש תמיד שבילים מתונים שחיה אחרת כמו חזיר בר פילסה עבורנו, כדי לא להסתבך בצמחייה צפופה או להידקר. אנחנו יודעים להשתחל או לזחול מתחת לגדרות אם יש בהן פירצה, וגם לעבור כבישים, למרות שזה מסוכן לנו ולכן טוב שבנו לנו בחלק מהמקומות מעברים מיוחדים מעל הכביש, הלוואי שיהיו עוד הרבה כאלה. מעברים תת קרקעיים מפחידים אותנו, זה מקומות חשוכים וסגורים, אנחנו ניכנס אליהם רק אם רודפים אחרינו ואין לנו ברירה, או אם אנחנו מכירים ממש טוב מה יש בצד השני שלהם.  

 

מה מלחיץ אותנו?

 

וואו, כשרודפים אחרינו. כלבים, אנשים.... זה גורם לנו להתבלבל ולרוץ באטרף, אנחנו לא רואים בעיניים, אנחנו מסוגלים להיכנס בגדר ולמות או לא לראות מכונית שבדיוק עוברת בכביש ולהידרס.
יש לנו חברים שגרים במקומות ששם ידוע שאנשים אוהבים לצוד, הם ממש מסכנים עם הפחד התמידי הזה שהם חיים בו, הם רוב היום צריכים להסתתר, ורק בלילה הם יוצאים. או שהם עוברים לגור כבר ממש בגבול של יישובים בטוחים ומתחבאים שם בכל מיני מקומות. 


עושים ילדים. טוב, עופרים זה שמחה. אנחנו ממש מתכננים את הלידה שלהם לאביב, שיהיה להם הרבה אוכל. לקראת ההמלטה הצבייה מחפשת שקט. היא הולכת להתבודד במקום נסתר, שם היא ממליטה בדרך כלל עופר אחד. ואז, בכוונה, כדי להגן על העופר שלה מטורפים, היא משאירה אותו במחסה, ליד שיח למשל, הולכת וחוזרת מדי פעם כדי להניק אותו. בימים הראשונים הוא שוכב שם מכורבל ובקושי זז, כדי לא למשוך תשומת לב. אז אל תדאגו אם תיתקלו בעופר שלנו, אין צורך להתלונן לרווחה ובטח לא לקחת אותו אתכם. טוב לו, אמא שלו תחזור עוד מעט. אחרי כמה ימים הוא מתחזק, מפתח כישורי תנועה ומצטרף לאמא שלו ולעדר. 


 

זה לא אנחנו, זה בני הדודים שלנו. מלבד צבי ארץ ישראלי יש בארץ גם צבי המדבר (צבי הנגב) באזור באר שבע ודרומה,  וצבי השיטים ליד חי-בר יטבתה.