חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג פעילות
חיפוש פעילות בטקסט חופשי

מסמך מדיניות סביבתית למשק המים: פרק ט'


מאזן מים סביבתי ועלותו

1. כללי

פרק זה בא לסכם חלק מעקרונות המדיניות הקיימים שפורטו במסמך באמצעות מאזן מים לשנת 2030. שנת יעד זו נבחרה כמועד רחוק דיו כדי שאפשר יהיה ליישם את עקרונות המדיניות (עשרים שנים מהיום), ובה בשעה לא רחוק מדי אל זמנים שהחיזוי והתכנון לגביהם (שני דורות מהיום) מהווים יומרה שכמעט אי אפשר לממשה.

מאזן המים שיוצע מובא תוך השוואה למאזן הנובע מתפיסות תכנוניות מקובלות .כיוון שתכנית האב למשק המים עדיין בהכנה, הרי שכמעט אי אפשר להשוותה למסמכי מדינה פורמליים, אלא רק למסמכי עבודה, עבודות תכנון חלקיות של הרשות בנושאים שונים וההתנהגות בעבר. חשוב לציין כי בגישה המקובלת הכוונה לעקרונות תכנוניים שהיו רווחים עד לאחרונה, וכפי שמוצגים על ידי רשות המים במסמך העוסק בהערכת היקפי ההתפלה עד שנת 2050 וייתכן שאינם משקפים בהכרח את עמדת רשות המים ואגף התכנון נכון לימים אלה.

המאזן הסביבתי מתבסס על צריכה נמוכה יותר של מים שפירים, הן ביתית והן חקלאית.. בעקבות כך מתאפשרת הקטנת כמות ההתפלה וכן שאיבה מצומצמת יותר מהאוגר הטבעי, דבר שיאפשר שיקום מהיר יותר שלו. כל הנתונים הושוו לסיכומי 2007, לפני הקיצוצים שנבעו מהמשבר (לפי אתר רשות המים ונתוני אגף תכנון, לרבות מצגת מיום 3.8.2009 בנושא אומדן להיקף ופריסת היקף כושר ההתפלה המותקן במסגרת תמ"א 34 ב'2).

2. יעדים והנחות לשנת 2030

• גידול האוכלוסייה
נשתמש בפרמטרים המקובלים, גידול שנתי של 1.9% לאוכלוסייה הישראלית (ממוצע עשור אחרון), 2.4% לגדה המערבית ו-3.7% לרצועת עזה. המשמעויות מובאות בטבלה הבאה:

  ריבוי שנתי אוכלוסייה (מליוני נפש)
    2007 2030
ישראל 1.9% 7.3 11.0
עזה 3.7% 1.3 3.6
הגדה המערבית 2.4% 1.5 2.6

• צריכה ביתית
הנחת רשות המים גורסת כי הצריכה הביתית תעלה מ-107 מ"ק לנפש, לפני המשבר, ל-115 מ"ק לנפש בעתיד, גם כביטוי לעלייה ברמת החיים (אם כי הנחה זו לא התממשה בעשור האחרון).

הגישה הסביבתית מתבססת על מקדמי ועל יעדי צריכה נמוכים יותר. בשנת 2009 הייתה ירידה של כ-9% בצריכת המים לנפש וזאת רק כתוצאה מתודעת המשבר של האוכלוסייה. זאת גם עקב מסע ההסברה של רשות המים ומהחשש להיטל על צריכה מוגברת שלא יתממש. מכאן, שלעומת 107 מ"ק/נפש ב-2007, לפני המשבר, הרי ממוצע 2009 היה כ-95 מ"ק/נפש ואם נתייחס לשליש האחרון של השנה, הרי אנו כבר בקצב שנתי של כ-92 מ"ק/נפש. כל זאת, לפני הפעלת טכנולוגיות, מכשירי מדיניות כלכליים, מימוש השפעות חינוכיות ואמצעים אחרים החוסכים במים שפירים. לפיכך, נראה לנו כי היעד של 85 מ"ק/נפש לשנה ל-2030 הוא אף שמרני מעט.

• צריכה חקלאית וקולחים
בגישה התכנונית המקובלת, נקבע יעד של 450 מלמ"ק לשפירים וכל הקולחים מוקצים אף הם לחקלאות. התוצאה היא הקף עולה של סך הקצאת המים לחקלאות.

לפי הגישה הסביבתית תינקט המתודולוגיה הבאה:
» ייקבע יעד כולל לכמות המים לחקלאות, המשמר את היקף החקלאות הצמחית של 2007, נמוך ב-5% בלבד מהיעד שקבעה הממשלה בשנת 2000. היעד הממשלתי הוא 1.180 מיליארד מ"ק ובמסמך זה 1.100 מיליארד מ"ק.

» מיצוי ההמרה: כל מי הקולחים ייועדו להמרת שימוש בפועל של מים שפירים (ולא המרה של מכסות 1989 שלא היו בשימוש).

» ההשלכה לגבי המים השפירים היא קיטון משמעותי בהשוואה ל-2007 ואף נמוך מזה שב-2009 לאחר קיצוצי הבצורת.

השימוש המופחת בשפירים יתאפשר גם כתוצאה מתהליכים משלימים של העלאת מחירים לחלק מהצרכנים החקלאיים (ראו פירוט בפרק העוסק בחקלאות). הגדרה זו שונה מהמדיניות המקובלת ולפיה הגידול העתידי בקולחים יאפשר גידול כולל של השימוש החקלאי במים.

• הקצאת מים ל"שכנים"
גם לדעת המתכננים ברשות המים וגם לדעת עורכי מסמך זה, כמויות המים שיוקצו לפלסטינים יגדלו משמעותית. עם זאת, הגישה הסביבתית תקצה ב-55 מלמ"ק לשנה יותר מים לפלסטינים, מתוך הבנה כי הדבר נדרש לצורך היציבות והקיימות של שני המשקים.
לגבי ממלכת ירדן: יש להשאיר את ההסכם הקיים.

• מים לטבע
הגישה הסביבתית תקבע את הכמות שתוקצה לנחלים ולמקווי המים. כמות זו כוללת את התחלת שיקום נהר הירדן כפרויקט של ישראל, ממלכת ירדן והרשות הפלסטינית במעורבות בין-לאומית.

• התפלה ויבוא
בגישה התכנונית המקובלת מהווה התפלת מי ים גורם ה"סוגר" את המאזן. יש להביא בחשבון שכושר ההתפלה המותקן יהיה גבוה יותר מהנדרש לשנה ממוצעת, בגין הצורך לשמר כושר אספקה לשנים שחונות ברמה תכנונית שתיקבע.

בגישה הסביבתית תשולב אופציית היבוא כחלק מהמקורות (אם תימצא כאפשרית מבחינה מדינית, טכנולוגית-הנדסית, וכלכלית) לאחר בדיקה. הדבר יאפשר צמצום נוסף בהיקפי ההתפלה .

• שאיבת מים מהמאגרים הטבעיים
העיקרון התכנוני המקובל הוא של שאיבה על פי היקף המילוי החוזר הממוצע. בשל שינויי האקלים יש קושי בביסוס נתון זה על הסדרות ההיסטוריות. הנחת התכנון ברשות המים היא 1.175 מיליארד מ"ק מילוי חוזר בשנה ממוצעת ובהתאם לכך ההפקה.

בגישה הסביבתית, השאיבה תהיה בשיעור נמוך יותר של 1.1 מיליארד מ"ק בלבד. כתוצאה מכך קצב השיקום של האקוויפר יואץ, ויקטן הסיכון למשבר נוסף.

בגישה המקובלת ולפיה השאיבה מהמאגרים הטבעיים שווה למילוי החוזר הממוצע, שיקום האוגר ייתכן רק כאשר היקף ההתפלה גבוה מהנדרש לסגירת המאזן בשנה ממוצעת. בגישה הסביבתית, השאיבה, כאמור, נמוכה מהמילוי החוזר, כך שבשנה ממוצעת יש מקור להגבלת האוגר גם ללא הגדלת ההתפלה.

• כמות קולחים
לפי הגישה המקובלת, היקף ההשבה יעלה בשנים הקרובות בכ-110 מלמ"ק ויצמח לאחר מכן עם גידול האוכלוסייה. בגישה הסביבתית, היצע הקולחים יהיה נמוך יותר כיוון שכמות הביוב המסולקת תקטן עם הירידה בצריכה הביתית. חלק מהירידה בהיצע תפוצה על ידי כיסוי המאגרים המונע התאיידות.

3. מאזני המים

צריכה ושימושים (מלמ"ק)

  2007

2030

    גישה מקובלת גישה סביבתית
בית 762 1265 935
תעשיה 89 115 115
חקלאות      
שפירים 530 450 300
קולחים ואחרים 619 870 800
טבע ונחלים 7 50 180
"שכנים" 140 275 330
סה"כ 2,147 3,025 2,660


מקורות המים (מלמ"ק)

  2007

2030

    גישה מקובלת גישה סביבתית
שאיבת שפירים נטו 1,404* 1,175 1,100
שאיבת מליחים 224 230 230
קולחים 347  640  570 
התפלת מי ים 127 940** 660
ייבוא - - 60
שטפונות 48 40 40
סה"כ 2,147 3,025 2,660

* באתר רשות המים פורסמו כמה נתונים על היקף השאיבה. אחד מהם הוא 1,316 מיליארד מ"ק, אך אז המאזן לא נסגר. המספר שנרשם כאן מאפשר את סגירת המאזן.
** היקף ההתפלה על פי הגישה התכנונית המקובלת יהיה גבוה בכ-180 מלמ"ק (15% מהמילוי החוזר) מעל ל-940 מלמ"ק כרזרבה לשנים שחונות. קרי, 1.120 מיליארד מ"ק בשנת 2030. בגישה הסביבתית היקף ההתפלה יוכל להיות 720-660 מלמ"ק בשנת 2030, הן בשל היקף השאיבה הנמוך, המהווה מעין רזרבה ובמיוחד אם תהיה אופציית ייבוא.

4. מצב האוגר

על פי הגישה התכנונית המקובלת, המקור לשיקום האוגר הוא כושר ההתפלה שיותקן לצורך גיבוי. הפעלת מתקנים אלו גם בשנים ממוצעות מבחינת משקעים, היא שתייצר מקור לשיקום האוגר.
כל זאת נכון גם לגבי הגישה הסביבתית, כאשר במקום התפלה בלבד יש כאן התפלה ויבוא. אולם בגישה הסביבתית היקף השאיבה מהמילוי החוזר נמוך ב-75 מלמ"ק בשנה ממוצעת, דבר הנותן מקור נוסף וקבוע לשיקום האוגר. כתוצאה מכך, בהשוואה בין הגישות, שיקום האוגר בגישה הסביבתית יהיה מהיר יותר. כמו כן יובא בחשבון כי הצריכה הביתית תהיה נמוכה יותר בגישה הסביבתית ולפיכך חלק מהמים המותפלים, כבר ב-2015, יוכל להיות מופנה לשיקום האוגר. הרכיב הראשון, הקטנת השאיבה, תורם 750 מלמ"ק בעשור, והרכיב השני יוכל לתרום במחצית השנייה של העשור עוד כמות דומה.
אם אפשר יהיה לממש את אופציית היבוא, אזי הפער באוגר עוד יגדל והסיכון יקטן, כיוון שיהיה מקור נוסף ל"החזר גירעונות" בשנים שחונות.

5. העלות למשק ולציבור (ניתוח ראשוני)

כהשלמה להשוואה המאזנית בין החלופות נבחן את המשמעות הכלכלית של יישומן. ההשוואה היא מצומצמת ותיעשה בממד העלויות בלבד וללא התייחסות לתועלות שינבעו מהגישה הסביבתית ואשר פורטו בגוף העבודה ומתבטאות כלכלית במניעת העלויות הסביבתיות. נדגיש כי חשיבותו העיקרית של הניתוח היא בממד ההשוואתי של משק המים בכללותו, ולא בנתוני המחירים עצמם שבחלקם מבוססים על הנחות. העלות השנתית מוגדרת כמכפלת הכמויות לפי המאזנים, בצד ההיצע בעלות למ"ק, על פי פרמטרים מקובלים של חברת מקורות, אגודות מים ומשקי מים עירוניים.

נעשתה הפרדה בין העלויות של משק המים החוץ עירוניות, לבין עלויות המים התוך עירוניות (ראו פארטו, 2007 וכן דוח ועדת גרונאו, 2006). העלויות התוך עירוניות בקולחים יקרות יותר בחלופה הסביבתית, בשל הצורך באספקה לאזורים רחוקים יותר. העלויות התוך עירוניות למ"ק גבוהות יותר עקב העלות הנדרשת למימוש החיסכון, אולם הכמות, כמובן, נמוכה יותר.

השוואת עלות משק המים בשנת 2030 

  המקור ש"ח/מ"ק מלש"ח
    גישה מקובלת גישה סביבתית גישה מקובלת גישה סביבתית
חוץ עירונית          
  שפירים טבעיים 1.50 1.50 1,762 1,650
  התפלה 3.60 3.60 3,654 2,394
  ייבוא   3.60   252
  מליחים 1.50 1.50 345 345
  קולחים 1.50 1.75 900 927
  שטפונות 0.3 0.3 12 12
  סה"כ חוץ עירונית     6,674 5,581
תוך עירוניות   6.5 8 8,222 7,600
עלות סביבתית-התפלה   1.15 1.15 1,282 765
עלות סביבתית-יבוא   - 0.60   63
סה"כ תוך עירונית + פליטות        9,504 8,428
סה"כ כולל        16,178 14,009

 

6. סיכום: ההשוואה הכמותית בין הגישות ומשמעות הגישה הסביבתית

• על פי הגישה הסביבתית, בשנת 2030 תהיה הצריכה הביתית נמוכה ב-330 מלמ"ק, כ-25% פחות מזו שבגישה המקובלת.

• הצריכה החקלאית, הכוללת שפירים וקולחים גם יחד, תישאר פחות או יותר, בגודלה הנוכחי (לפני המשבר), בהשוואה להיקף גדל בגישה המקובלת. זאת, תוך צמצום כמות השפירים והגדלת הקולחים.

• תתאפשר הקצאה גדולה הרבה יותר של מי מקור טבעיים  לשימור ושיקום  נחלים.

• תהיה תרומה גדולה יותר להקטנת פערי הצריכה בין ישראל לבין הפלסטינים.

• יקטן היקף ההתפלה הנדרש בכ-300 מלמ"ק בשנה, כ-30%, בהשוואה לגישת התכנון המקובל. בעקבות כך יימנעו חלק מהסיכונים הסביבתיים בהתפלה. אפשר יהיה להסתפק במתקני ההתפלה שעליהם כבר החליטה הממשלה (650 מלמ"ק), ולא יהיה צורך, תחת יעדי התכנון הנ"ל, במתקנים נוספים.

היקף השאיבה השנתית מהמאגרים הטבעיים יהיה נמוך ב-75 מלמ"ק מהמילוי החוזר, דבר שיעלה את קיימות האוגר ויאיץ את שיקומו. תחת הנחות סבירות של מימוש יעד הצריכה הביתית לנפש בתוך כחמש שנים, אפשר יהיה לשקם את האוגר התפעולי לרמה של 1.5 מיליארד מ"ק בתוך עשור. שאיבה בהיקף נמוך יותר תתרום 750 מלמ"ק בעשור. בנוסף לכך,  צמצום הצריכה הביתית יביא לעודפי מים מותפלים (בהיקף התפלה של 650 מלמ"ק ב-2015) ועודפים אלה יתורגמו להגדלת האוגר.

• העלות הכוללת של אספקת המים לאוכלוסייה (עלות משק המים) תהיה נמוכה יותר בכשני מיליארד ₪ לשנה.

• מכאן, שבגישה הסביבתית יש כדי לשפר את קיימותו של משק המים בישראל הן מבחינת יציבותם של המאגרים הטבעיים, הן מבחינת היכולת לחולל שינוי מרחיק לכת במצב בתי הגידול הלחים, הן בהקטנת סיכונים סביבתיים הכרוכים בהתפלה, והן מבחינת הקטנת העלויות המושתתות על הצרכן ועל המשק הישראלי.