חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג פעילות
חיפוש פעילות בטקסט חופשי

מסמך מדיניות סביבתית למשק המים בישראל: פרק ח'

מים לפלסטינים

הרקע והרציונאל

המסמך לא עוסק בהסכמי המים עם השכנים האחרים - ממלכת ירדן וסוריה, אף על פי שיש להם השלכות על הקיימוּת של מקורות המים באזור.

אתגר גיבוש מדיניות מים לאומית, השואפת להגדיר מתווה לשימוש במקורות ולצריכה, מציב צורך להתייחסות מקבילה ומשלימה לשכנים הפלסטינים. צורך זה מקבל משנה תוקף בשל ההיבטים הבאים:

א. משאבים פיזיים משותפים (המצויים כיום בזיהום ובסיכון) – אקוות שדרת ההר המרכזית מהר דרום הר חברון ועד הגלבוע, נחלקת לאקווה מערבית, צפון-מזרחית ומזרחית, המכילות יחד כ-600 מלמ"ק של אספקה שנתית, ומהווה מקור ראשון של מי שתייה לישראלים ולפלסטינים. אקוות החוף הדרומית משותפת לשפלת החוף של ישראל ועזה, ומהווה למעשה מקור מים יחיד של הפלסטינים בעזה.
בכל האקוות הנ"ל, ובמיוחד ברצועת עזה, יש חדירת מזהמים ועלייה במליחות, וקיימת סכנה ממשית לזיהום של מי התהום. בשל שאיבת היתר בעזה, למעשה אין כיום מקור מים טבעי לתושביה.

ב. ביסוס משק המים על תפיסה ערכית של קיימוּת מחייבת החלת הערכים על צורכי הפלסטינים.

ג.שמירת המרחב הסביבתי המשותף, שאת טיפוחו ואת קיומו אמורים משאבי המים לשרת (ראו בהמשך את סוגיית הביוב בעזה).

ד. היבטי מדיניות וביטחון – ניהול וחלוקת משאבי המים מהווים מחולל רב משמעות בשמירה ו/או בשימוש של כל הסכם (ו/או שמירה על סטטוס קוו גם ללא הסכם).


בעיות שעמן מתמודדים הפלסטינים בעזה ובגדה המערבית:

א. אובדנים – הפער בין כמות המים הנכנסת לצנרת ובין זו הנצרכת בבית בפועל, מגיע לעתים ל-50%! (לעומת 15%-10% אובדן בישראל). הסיבות לכך הן תשתיות לקויות וגנֵבות מים.

ב. קושי וחילוקי דעות בהיבט הדמוגראפי מביאים לכך שלמעשה אין נתון מוסכם לגבי היקף האוכלוסייה, ומכאן גם היקף צריכת מים לתושב (ראו בנושא הזה את הפערים בין עבודתו של יואב כסלו, 2008 , לבין עבודתו של חיים גבירצמן, 2009).



מרכיבי המדיניות

א. יש להחיל את  עקרון ההוגנות בקביעת מחיר המים והיקף הצריכה, בהנחת אומדן דמוגרפי מוסכם. המחיר הגבוה שאותו משלמת הרשות עבור המים המתקבלים מישראל מהווה, על פי תפיסתנו, חריגה מעקרון ההוגנות. זאת, גם אם אפשר להצדיקה בעלות השולית של המים בישראל. במצבה הכלכלי של הרש"פ, אין זה הוגן לדרוש ממנה מחיר שולי.

ב. עקרון מכסת המינימום, קרי אספקת מנת ברזל לצריכה ביתית:
1. בלתי תלויה במצב הכלכלי של משק המים.
2. בלתי תלויה ביכולת התשלום.
3. לדעת המומחים, יש להציב כמסגרת ייעודית לצריכה ביתית 60 מ"ק (ראו לדוגמה דוח מסכם לכנס מומחים בז'נבה במאי 2008). שיעור זה אמור לספק מינימום סביר לצריכה הביתית ורזרבה לשימושים חקלאיים באזורים שבהם אין חלופה לחקלאות. כמות זו צריכה להתממש משאיבה פלסטינית מאקוויפר ההר ומאספקה מישראל. יש לציין כי 60 מ"ק/נפש נחשבים למינימום אספקה בחברה המודרנית וכבר הושג במדינות/אזורים שעשו להם מטרה של חיסכון במים.

ג. הקמת והפעלת מנגנון ניהול וגישור קונפליקטים.  יש לייחס חשיבות רבה למנגנון כזה מהסיבות הבאות:
1. מקדם הרגישות וה"דליקות" הרבה של משברי המים.
2. מצוקת המים הגוברת באזור.

ד. גיוס הון והשקעה משמעותית בתשתיות המים, כולל ביוב לצורך מניעת האובדן והדלף ומניעת הזיהום (השקעה שעל ישראל להיות חלק ממנה).

ה. תכנית מים נפרדת לעזה
1. כאמור, בעזה אין כיום מים טבעיים בשל שאיבת יתר, מצב המוגדר כבלתי ניתן לשיקום.
2. לפיכך, נדרש לבסס את אספקת המים לעזה על מקורות לא טבעיים, התפלה ו/או יבוא.
3. כמו כן, נדרשת השקעה ניכרת של הון בין-לאומי (לרבות ישראל) בהקמת תשתיות מים (כולל כמובן ביוב – הביוב של עזה זורם כיום לים ומחולל זיהום סביבתי חמור).