חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג פעילות
חיפוש פעילות בטקסט חופשי

מסמך מדיניות סביבתית למשק המים בישראל: פרק ו'

הצריכה הביתית

1. כללי

הצריכה הביתית של מים השפירים, הכוללת בין השאר צריכה פרטית וציבורית, גינון, דלף ואיבודים, היא הגדולה ביותר בין כלל הצרכנים.

שינוי בהרגלי הצריכה הביתית של מים אמור להיות מחולל שינוי מרכזי במשק המים. ההצדקה העקרונית לכך כפולה:

• ברור כי משק המים הישראלי יזדקק לכמות גדולה של מי ים מותפלים. אולם, כפי שהומחש בפרק קודם, ייצורם של מים אלו כרוך בנזקים ובעלויות סביבתיות לא מעטות. לפיכך, רצוי לרסן ככל האפשר את היקפי ההתפלה, זאת על ידי אימוץ אורח חיים מקיים על ידי האוכלוסייה.

• מעבר לממד הכלכלי-סביבתי, חשוב להדגיש את האספקט העקרוני של יחסי אדם וסביבתו באזור סמי ארידי שבו נמצאת ישראל, שאוכלוסייתו הכוללת גדלה מאוד. מחסור במים הוא חלק ממאפייניו הבולטים. מערכת יחסים הבנויה עקרונית על הצטמצמות סבירה בצריכת המים היא נכונה ומתאימה יותר לאזורנו. המדיניות של ריסון הצריכה איננה סותרת את הרצון הטבעי של האוכלוסייה לגינון פרטי וציבורי ירוק ולשטחים פתוחים ירוקים ומושקים. אפשר לממש את שתי המטרות האלה בתכנון נכון המתחשב באפשרויות הגינון והצמחייה ובמגבלות משק המים.

• המעבר להתנהלות מקיימת, בכל הנוגע לצריכה הביתית, אומר כי יעדי חיסכון ארוכי טווח בתחום זה יושגו משילוב של פעולות באפיקים הבאים:
» אפיק ההתנהלות האישית/משפחתית
» אפיק ההתנהלות המערכתי/ציבורי ודגש על המוניציפאלי
» אפיק טכנולוגיה ותשתיות
» אפיק המנגנונים הכלכליים
פוטנציאל החיסכון בצריכה הביתית, כפי שיומחש בפרק האחרון של המסמך (המציג מאזן אלטרנטיבי), הוא עוגן יסודי בתכנון משק המים על בסיס עקרונות סביבתיים.

2. יעדים ואמצעי מדיניות

א. הרכב הצריכה הביתית בישראל

השימושים % ליטר/אדם/יממה מ"ק/לאדם/שנה
1. הדחת אסלות 35% 60 21
2. שתייה, בישול, כלים 20% 30 12
3. רחצה 35% 60 21
4. כביסה וניקוי 5% 8 3
5. גינה ביתית 55 8 3
סך הכל תוך ביתי 100% 166 60
6. גינון מוניציפאלי     17
7. שימוש עירוני לא ביתי     9 (משרדים, חנויות, בריכות)
8. דלף ואיבודים     16
9. שונות     5
סך הכל     107

מקור: נתונים באתר רשות המים לשנית 2007-2005, תכנית האב לחיסכון במים

ב. הסברה ומודעות
התנהגות הציבור בשנת 2009 מוכיחה כי בשילוב נכון של מאמצי הסברה ואמצעים כלכליים (מחירים, ראו גם התייחסות להלן), אפשר להביא לחיסכון משמעותי בצריכה (9 מ"ק לנפש בכל 2009 מול 2008, ובקצב של 14 מ"ק לנפש על פי המחצית השנייה של השנה). בהתאם לכך אפשר להציב לטווח הבינוני-ארוך את היעדים הבאים להתנהגות ציבורית:

השימוש יעד החיסכון מ"ק חיסכון / נפש
רחצה 25% 5.2
שאר השימושים בתוך הבית 15% 6.3
שימוש עירוני לא ביתי 15% 1.5
סך הכול   13.0

כאמור, יעד זה הושג כבר ב-2009. מודעות הציבור דורשת תחזוקה מתמידה של מערכי הסברה וחינוך. במיוחד יש להדגיש את הכנסת ערכי החיסכון במים לגיל הצעיר, אשר יכול לשמש סוכן שינוי עיקרי, כפי שהוכיחה לנו שנת 2009.

ג. מעבר להשקיה מבוקרת ויעילה ולצמחייה חוסכת מים בגינון הציבורי והביתי
פוטנציאל החיסכון בגינון הציבורי והביתי הוא גדול ביותר, והוא טמון הן בתחום ייעול וצמצום ההשקיה בהיקפים גדולים ביותר והן בדרך של שימוש בצמחייה חסכונית במים.

גורמים מקצועיים מעריכים כי בגינון הביתי מתבזבזות כמויות מים בלתי סבירות כתוצאה מחוסר מודעות וחוסר ידע של בעלי הגינות ואף של גננים. ההערכה היא כי בגינון הביתי משתמשים בכ–1,100-900 מ"ק לדונם לשנה בעוד שבתכנון נכון, במודעות גבוהה ובהפעלה מושכלת בהתאם להמלצות, לעונות השנה ולצורכי הצמח, אפשר להשתמש ב-400-300 מ"ק לדונם לשנה בלבד.

למרות מהלכים אותם מובילה רשות המים לצמצם את הצריכה בגינון הציבור, רבות ממערכות ההשקיה העירוניות מתנהלות  תוך בזבוז רב של מים . 

נוסף על כך, על פי הערכת מומחים, אפשר לחסוך כ-50% מכמות המים לגינון באמצעות תכנון ובחירה של צמחים חסכניים במים.

לשם זהירות נציב יעד של 30% חיסכון, שמשמעותו 6 מ"ק לנפש. מימוש יעד זה דורש בין השאר תכנון מחודש של הגינון הציבורי. הדבר כרוך בהשקעה המוערכת ב- 8,000 דולר לדונם. לצורך עיבוד רצוי להקצות מענק ממשלתי של כ-35% לנושא, ולקיים עוד קודם לכן פעולות הסברה והדרכה אצל מתכננים וגננים. זוהי השקעה חד פעמית ועלותה השנתית היא רק החזר ההון הנגזר.

ד. תפיסת מי גשם והחדרתם לאקוויפר
בנושא זה יש להפריד בין מבנים חדשים לישנים. שיעור בניית המבנים החדשים הוא 1.4% לשנה (מקור: למ"ס ) בהתאם לשטח הדירה הממוצע (100 מ"ר), מספר נפשות לדירה (3.5), מספר דירות למבנה (16) ורמת משקעים ממוצעת (350 מ"מ אחר איבודים), אפשר לחשב פוטנציאל של 3 מ"ק לנפש בשנה (לא כולל מבני תעשייה ומשרדים). אם נניח יישום של 100% במבנים חדשים ו-10% במבנים קיימים, הרי שמדובר בתוספת מקורות של 1.2 מ"ק/נפש. לשם כך יש לאמץ תקן מחייב לאיסוף מי גשם מהגגות והחדרתם לקרקע (מחייב ביו-פילטר מתאים ואישור משרד הבריאות).


ה. הקטנת אובדני מים

שיעור הדלף והאובדנים בישראל, 15% מהצריכה הביתית, אינו נחשב כגבוה בהשוואות בין-לאומיות (אילון, 2008 ). השונות בין הרשויות המוניציפאליות גבוהה. הנחה סבירה היא כי אפשר להקטין 35% מהאובדנים באמצעות שילוב של החדרת טכנולוגיות מתאימות, עידוד וסבסוד של ההשקעה, שיפור טכנולוגי וניהולי במניית כמויות המים.


ו. שימוש במים אפורים: תוך ביתי (הדחת אסלות) וגינון

גם ביחס לאמצעי זה אין אישור של משרד הבריאות. יש הבדל בין מבנים ישנים לחדשים. היישום דורש חקיקה ושיפורים טכנולוגיים. אם נניח שייכנס תקן מחייב למבנים חדשים, בתוך עשר שנים אפשר לצפות לחיסכון של כ-3 מ"ק/נפש בשימוש התוך ביתי ו-2-1 מ"ק/נפש בגינון. בעיה קשה נוספת היא העלות הגבוהה (פארטו, 2007 ). נדרשים מאמצי מחקר ופיתוח, ולכך יש להקצות משאבים, כדי לצמצם את הסיכון הבריאותי ואת העלות של השימוש במים אפורים.

ז. השקיית הגינון העירוני בקולחים
היכולת לממש אמצעי זה כרוכה במערך הולכה כפול (להשקיה ולשתייה) אל הפארק העירוני והמוניציפאלי. ההשקעה בצורה כפולה תלויה במרחק המט"ש מהגן. בשלב זה לא נייחס לאמצעי זה יעדים כמותיים.


3. תועלות, עלויות וקשיים בשוק


א. התועלת
• הקטנת היקף ההתפלה (חיסכון ישיר וחיסכון בעלויות סביבתיות)
• חיסכון בהולכה הפנים-עירונית
• חיסכון חלקי באיסוף ובטיפול בשפכים

סך כל התועלת הכלכלית הישירה נאמדה על ידי דוח פארטו ב-134 סנט לקוב (פארטו, 2007), לכך אפשר להוסיף עוד 30-20 סנט עלויות סביבתיות. כמו כן, כלל הפעולות יתרום ליצירת אקלים ציבורי מקיים, התומך באפיקים נוספים של צריכה בת-קיימא (כגון כאלה המקטינות פליטת גזי חממה).

ב. עלויות וקשיים
חלק מהאמצעים יקרים ובחשבון ראשוני עלותם גבוהה מערכם הכלכלי (שימוש במים אפורים, תפיסת מי גשם, השקיית גנים תוך עירונית בקולחים). נציין עוד כמה אלמנטים וקשיים שיש להיות מודעים אליהם לצורך יישום יעדי החיסכון:
• תודעת חיסכון דורשת רענון ותחזוקה מתמשכת. בהיעדרם היא נוטה להישחק.
• נדרשת רפורמה בכל הנוגע למכשירי התמרוץ לרשויות ולתאגידים עירוניים (שהאינטרס הכלכלי המובנה שלהם הוא למכור כמה שיותר).
• חשוב לתת את הדעת לכך, שחיסכון במים יביא להפחתת כמות הקולחים המושבת לחקלאות. פתרון מסוים לכך הוא כיסוי מאגרים, להקטנת התאיידות (עד 15% מהקולחים) וכן לשיפור האיכות.
• שפכים סמיכים יותר משמעותם תוספת עלויות במט"ש (איגום).
• נדרש גיבוש הבנה ותיאום עם משרד הבריאות.

ג. מחירי המים
בתחום מחירי המים למגזר הביתי, יש לראות בחיוב את המגמה של העלאת התעריפים. על המחירים לכסות את מלוא עלויות הקמת התשתיות, ההפקה, האספקה וכן את מלוא העלויות הסביבתיות החיצוניות. הדבר נכון בכמה היבטים: יציבות והקטנת התלות במקורות תקציביים אשר בעבר הוכחה כמעכבת השקעות ופיתוח. מחירים ריאליים יכולים לתרום להתנהלות רציונאלית של צרכנים, תמרוץ חיסכון, התייעלות ומניעת בזבוז.
כל אלה תורמים להגדלת הקיימוּת של משק המים.


4. סיכום פוטנציאל החיסכון

נציג להלן את פוטנציאל החיסכון בהתבסס על גודל האוכלוסייה הנוכחי בישראל, 7.3 מיליון נפש. בחלק האחרון של העבודה ישולב החיסכון במסגרת מאזן המים האלטרנטיבי. נחלק את האמצעים לשתי קבוצות מבחינת היחס עלות-תועלת:
• קבוצת האמצעים שערך תועלתם הכוללת חיובית (קרי, ערך החיסכון של מ"ק גבוהה מהעלות).
• קבוצת האמצעים שעלותם גבוהה מהערך המחושב של התועלת או שווה לה.

סיכום אמצעי המדיניות:

קבוצה האמצעי החיסכון אמצעים ממשלתיים
מ"ק/נפש מלמ"ק לשנה*

אמצעים יעילים
(תועלת > עלות)
מודעות והסברה 13 93 תקציבי הסברה וחינוך
גינון יעיל 6 42 הסברה וסבסוד
הקטנת אובדנים 5 35 סבסוד ואכיפה
סך הכל יעילים מאוד 24 170
אמצעים אחרים תפיסת מי גשם 1.2 9 סבסוד, תקינה ואכיפה
מים אפורים 5 35 סבסוד, תקינה ואכיפה
קולחים לעיר ? ?

* על פי אוכלוסיית 2010. בפרק האחרון במסמך נעשה חישוב של הכמויות השנתיות הנגזרות מיישום החיסכון לשנת 2030.

גם אם נתייחס לאמצעים אשר תועלתם גבוהה בבירור מהעלות, להערכתנו, אפשר לחסוך, כ-24 מ"ק/נפש וזאת ברמת סבירות גבוהה. לפיכך, אפשר להציב יעד צריכה לטווח הבינוני (8-5 שנים) של 85-83 מ"ק/נפש לשנה, בהתייחס לרמת צריכה של 107 מ"ק לנפש בשנת 2007 אשר קדמה להחרפת המשבר.