חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג פעילות
חיפוש פעילות בטקסט חופשי

מסמך מדיניות סביבתית למשק המים בישראל: פרק ה'

השבת המים לנחלים ולבתי הגידול הלחים ושמירת מפלסים גבוהים באקוויפרים ובכנרת

זהו נושא בעל היבטים כמותיים ואיכותיים מבחינת מדיניות משק המים. סדר העדיפויות שלו, מבחינת מנהלי משק המים, צריך להיות גבוה בהרבה מזה המתגלה בהחלטותיהם בעשורים האחרונים.

נאפיין בקצרה את עקרונות המדיניות הרצויים. נדגיש כי עקרונות אלו, אף על פי שהוצהרו על ידי קובעי המדיניות, נפרצו והופרו פעם אחר פעם בכל משברי המים בעשורים האחרונים (לראיה, מצב הכנרת והנחלים בסוף הקיץ האחרון).

1. מפלס הכנרת

הכנרת, אגם המים המתוקים היחיד בישראל, היא נכס היסטורי, דתי ותרבותי, נוסף על היותה נכס טבע ייחודי, אשר מהווה מוקד משיכה מרכזי ורבגווני במערך התיירות והנופש בישראל. לפיכך, מדיניות האספקה של המים הטבעיים צריכה להתבסס על שאיבה נמוכה מהכינרת ועל שמירת מפלסים גבוהים בה. עם הזמן, מדיניות המפלסים הגבוהים תאפשר גם את חידוש הזרימה בנהר הירדן הדרומי. מפלס המינימום בכנרת צריך להיקבע משיקולים סביבתיים-אקולוגיים (ותיירותיים) ולא משיקולים הקשורים לשאר משק המים. גישה זו מוצדקת הן מהבחינה הציבורית והן מהבחינה הכלכלית (כיוון & פייטלסון, 2004).

2. מפלס האקוויפרים

מפלסים גבוהים באקוויפרים יבטיחו כי האוגר הטבעי יישמר בהיקפים אשר ימנעו סכנת הגעה לקווים אדומים, תוך הימנעות ממדיניות של "הליכה על הסף". ייקבע כי יעד האוגר זמין עד שנת 2020 הוא 1.5 מיליארד מ"ק מעל הקווים האדומים. צפוי כי מפלסים גבוהים של האקוויפרים יביאו בעתיד לחידוש ולהתגברות שפיעת חלק מהמעיינות.

3. מים לנחלים ולבתי הגידול הלחים

• שימור הנחלים, מעיינות, בתי גידול לחים, ביצות ושלוליות חורף ושיקומם, יתבססו על מי המקור הטבעיים, בכמויות, באיכויות ובמשטר הזרימה הדומים לאלה שהיו בעבר.

• מעיינות תפוסים ישוחררו ובמקומות שבהם השאיבה הביאה לדלדול מעיינות ולייבושם, יופסק השימוש בקידוחים, יחד עם מתן פתרונות חלופיים.

• זרימות חורפיות ושיטפונות הם חלק בלתי נפרד מהמערכת האקולוגית בנחלים ויש להבטיח רמה מוסכמת אשר תספיק לקיומן של המערכות האקולוגיות.

• תהליך חידוש השפיעה הטבעית והשבת מי המעיינות לנחלים ולבתי הגידול הלחים, ייעשה בהדרגתיות, תוך כדי מתן פתרונות חלופיים לצרכנים. המגמה תהיה לגרום לעלייה במפלסי האקוויפרים כדי להביא לחידוש ולהתגברות שפיעה של המעיינות.

•  קידוחים חדשים: המגמה העקרונית תהיה שלא להוסיף קידוחים חדשים באזורים שבהם יש חשש לפגיעה בשפיעת מעיינות, ובקיומם של בתי גידול לחים מכל סוג שהוא.
החוק ישונה כך שהרחבת היקפי השאיבה וקידוחים חדשים יהיו כפופים להליך סטטוטורי, הכולל בין השאר תסקיר השפעה על הסביבה הכולל פרק הידרולוגי. תבוטל האפשרות לפי סעיף 14 לחוק הפיקוח על קידוחי מים, לתת הרשאה להתקין באר ולהפעילה בטרם הושלמו תהליכים סטטוטוריים על פי חוק התכנון והבנייה.

• על פי מסמכי התכנון של רשות המים, העוסקים בהערכת צורכי ההתפלה של ישראל, הכמות שמשק המים יקצה לטובת הנחלים ובתי הגידול הלחים ולא תושב למשק המים (איבודים למיניהם) מוגבלת ל-50 מלמ"ק בשנה.

• הצעתנו היא כי עד שנת 2030 יוקצו להשבת מים לנחלים ולבתי הגידול הלחים 180 מלמ"ק בשנה, באיכות מי מקור (נטו) (כמות זו אינה כוללת את שיקומו המלא של הירדן הדרומי). 

• המים הדרושים להשבה ולהחייאה מחדש של בתי הגידול הלחים, המעיינות והנחלים, שיובשו בשל שאיבת יתר - הם מוצר ציבורי. על המדינה חלה חובה להשיב מים אלה לטבע בכמות הנדרשת לקיום המגוון הביולוגי, שירותי המערכת האקולוגית והנוף החזותי שנפגעו, ולרווחת הציבור. על רשות המים חלה החובה לדאוג לשחרור המים הדרושים להשבה במקורות ואף לאספקת מים למקורות שהידלדלו בשל שאיבת יתר.  במקומות שאין די בשחרור, חלה החובה לספק את המים ולשאת בעלויות הכרוכות בכך על משק המים וצרכני המים אשר נהנים מהמים שמספקים המקורות הטבעיים. יש להפחית את כמויות המים המושבים לטבע מבסיס מאזן המים העומד לרשות המשק ואת העלויות הכרוכות באספקת המים לטבע יש להפחית מבסיס התקציב של משק המים, ולהחילן על עלויות הפקת המים.

דברי הסבר להמחשה: יש להתייחס לכמויות המים המושבים למקורות הטבעיים כאילו לא נלקחו מהם, ולכן אין מקום לכלול כמויות אלה בבסיס הכמות העומדת לרשות משק המים. שחרור מים במקור אינו כרוך בעלויות ובמקרים שבהם השבת המים כרוכה בעלויות בגין מערכות הובלה ואנרגיית שאיבה, יש להתייחס לעלויות אלה כאל תוספת (שולית) לכלל עלויות ההפקה של המים המסופקים למשק.הירדן הדרומי

4. שיקום הירדן הדרומי

מדובר בפרויקט משותף לישראל, לממלכת ירדן ולרשות הפלסטינית. חשיבותו רבה ממגוון היבטים של שיקום נופי-אקולוגי, פיתוח תיירותי, תרומה לשלום ולאקלים המדיני. ישראל צריכה להתייחס אליו בחיוב עקרוני ולהתחיל בהקצאת מים מהכינרת כבר בטווח הקרוב.

התכנון חייב להתייחס להסדרת הממשקים המזהמים עם המדגה של עמק בית שאן ובשיתוף עם תושבי האזור. סביר להניח שאפשר להשיג לנושא מימון בין-לאומי.

5. מניעת נזקים: אכיפה, הסברה ומימון

תנאי הכרחי לשיקום בתי הגידול האקווטיים הוא מניעת נזקים של זרימת שפכים לנחלים.לשם כך נדרשים:
• הגברת הניטור והאכיפה.
• מנגנוני אכיפה משמעותיים הרבה יותר, כולל קנסות וסנקציות על הרשויות המקומיות ועל ראשיהן. הדבר מחייב שינויי תקנות וחקיקה.
• פעולות הסברה וחינוך הן בקרב הרשויות המוניציפאליות והן אצל הציבור ומערכת החינוך.
• על הרגולטור לקדם בברכה ולפעול יחד עם גופי חברה אזרחית מקומיים וארציים.
• נדרשת הקצאת תקציבים מתאימה לכל הנ"ל.