חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג פעילות
חיפוש פעילות בטקסט חופשי

חוברה

כתב וצילם: אסף מירוז, מנהל מרכז צפרות, מים ונחלים במעגן מיכאל, החברה להגנת הטבע

חוברה. צילום: אסף מירוזלאחר היען, שנכחד מנופי הנגב והשפלה לפני כמאה שנה, נותרה החוברה העוף דוגר-הקרקע הגדול בארץ.
במבט שטחי, מזכירה החוברה תרנגול חום וארך-רגליים, אך התבוננות מעמיקה יותר מגלה כי היא קרובה יותר לעגור מאשר לתרנגול: רגליה, צווארה ומקורה ארוכים ועדינים והילוכה מתנדנד, עם תנועות ראש גמישות קדימה ואחורה. גודלה 75-65 ס"מ ומשקלה עד 2.5 ק"ג, אך הזכרים גדולים בהרבה מהנקבות.

צילום משמאל: אסף מירוז, החברה להגנת הטבע.


צבעה הכללי של החוברה הוא חום בהיר, כך שבעמידה היא מוסווית היטב על רקע הסביבה המדברית ואילו בתעופה נגלות לעין כנפיה הארוכות והרחבות הבולטות בצבעי שחור ולבן. במשך מרבית חודשי השנה החוברה היא עוף שקט וחבוי (ומכאן השם חוברה, שיבוש ערבי של השם התלמודי "חובה" - חבויה), אך בעונת החיזור יוצאים הזכרים בריקוד כלולות מרשים ומיוחד במינו, במהלכו הם רצים מאות מטרים תוך תיפוף ברגליים, הנפת הראש לאחור וניפוח נוצות החזה, כך שהם נראים אז ככדור נוצות לבן-שחור.

החוברה אוכלת-כל: זרעים, פירות, נצרים, עלים ופרחים. היא ניזונה גם בחסרי חוליות, בעיקר חגבים, חיפושיות ונמלים וכן בזוחלים קטנים, גורי מכרסמים וגוזלי ציפורים.

צילום: אסף מירוזתפוצה עולמית
לחוברה תפוצה עולמית רחבה למדי, מהנגב וחצי האי סיני, ומזרחה דרך מרכז אסיה עד לסין ולמונגוליה. אלה המקננות באסיה נודדות אלפי קילומטרים בין אתרי הקינון במרכז אסיה לבין אתרי החריפה בחצי האי ערב מזרחה עד פקיסטאן.
אוכלוסיות החוברה, כמו גם מרבית בני משפחת החובתיים, נמצאות בירידה כמעט בכל תחומי תפוצתה ובאחרונה היא הוכרה כמין בסכנת הכחדה עולמית. האיום העיקרי על החוברה הוא צייד ואיסוף בלתי חוקיים, בעיקר על-ידי בזיארים (ציידים המשתמשים בבזים מאולפים). סכנה זו חמורה במיוחד באסיה, שם ניצודים מדי שנה כעשרים אחוז מכלל האוכלוסייה. חלק ניכר מצייד זה מבוצע במסגרת מסעות צייד מאורגנים של משפחות המלוכה מהמפרץ הפרסי הרחק למדינות מרכז אסיה, שם הם קונים בכסף רב מהממשלות המקומיות אישורי צייד.

בהנחה שהצייד ימשך בקצב הנוכחי, צפויה אוכלוסייה זו להיכחד. יש לציין שכתוצאה מעיסוק בבזיארות, הנחשב בתרבות הערבית כמסמל כוח ועוצמה, נפגעים גם מיני הבזים הגדולים – בז ציידים ובז נודד. קיניהם נשדדים וגוזליהם נחמסים ע"י רודפי בצע, ובזים בוגרים ומאולפים נמכרים לנסיכי המפרץ הפרסי במחירים מופלאים של עשרות אלפי דולרים. יחד עם זאת, מדינות מסוימות במפרץ הפרסי משקיעות סכומי עתק בשמירה על שטחים שמורים המקיימים אוכלוסיות של חוברות – כדי שיוכלו לצוד אותן בשפע.

תפוצת החוברת בישראל
עד לתחילת המאה ה- 20 הייתה החוברה מקננת שכיחה בנגב ובערבה, בבקעת הירדן, בשפלת יהודה עד אזור רמלה ובחולות מישור החוף הדרומי. בתקופת קום המדינה נעלמו החוברות מבקעת הירדן ומשפלת יהודה. בשנות השבעים עוד נרשמו תצפיות בודדות מצפון לבאר-שבע, ברמת מדבר יהודה, בבקעת ערד ולאורך הערבה, אזורים מהם הן נעלמו במרוצת שנות השמונים. בשנים האחרונות נראות חוברות רק בחלק מצומצם של אזור תפוצתן ההיסטורי - בשיפולים המערביים של הר הנגב ובדרום חולות מערב הנגב.

על סמך נתוני ספירות החוברות שמבצעת רשות הטבע והגנים מדי שנה, ועל סמך תצפיות מהשנים האחרונות, בהשוואה לנתונים שנאספו בעבר (בעיקר על-ידי דפנה לביא ז"ל וברוריה גל), הוגדרה החוברה בארץ כמין ש"עתידו בסכנה", וגודל אוכלוסייתה מוערך בכ- 400 פרטים לכל היותר.

נדידה ושוטטות
כיוון שחוברות נצפות בארץ בכל חודשי השנה הן נחשבו ליציבות, או משוטטות בטווחים קצרים. מחקר עדכני שכלל את סימונן של כעשרים חוברות במשדרי רדיו, העלה שהחוברות המקננות במרכז הנגב ובמזרח סיני, עוזבות את אזורי הקינון לקראת סוף האביב ונודדות צפונה, לצפון הנגב, ומעבירות שם את חודשי הקיץ היבשים והחמים. נמצא, שכמחצית מאוכלוסיית החוברות של הנגב מבלה את הקיץ בתוך השטח הפתוח של בסיס חיל האוויר בחצרים, המהווה עבורן מעין שמורת טבע לא מוכרזת. בתוך שטחי חיל האוויר הבדואים לא רועים את עדריהם, ונשמרת שם צמחייה מדברית עשירה גם במשך הקיץ היבש. לפחות חלק ממסע הנדידה הזה, של כחמישים עד מאה קילומטרים ויותר, מבוצע על ידי החוברות בהליכה רגלית, דבר שהינו חריג ביותר בעולם העופות.

גורמי פגיעה ואיום בישראל
הגורמים המאיימים על החוברות בנגב הם רבים ושונים, אך המרכזיים ביותר הם:

» התרחבות שטחי חקלאות, על חשבון שטחי קינון של חוברות, במיוחד בנגב הצפוני והמערבי, אך גם באזור ניצנה ובערבה.

» נטיעות וייעור I מרחבים גדולים של צפון הנגב, ניטעו בצמחיה גרה, בעיקר על ידי הקרן הקיימת לישראל. הנטיעות מצמצמות את השטח הזמין לחוברות, כמו גם למינים נוספים של בעלי חיים מדבריים, ובמקביל גורמות להתפשטות מינים מלווי-אדם כמו עורב אפור המתחרים בחוברות ומאיימים עליהן. העורבים ידועים בחיבתם לביצים ואפרוחים של מינים דוגרי קרקע.

» רעייה אינטנסיבית I שטחים גדולים בצפון הנגב ובמרכזו משמשים בעונות החורף והאביב כשטחי מרעה לעדרי צאן וגמלים. את העדרים מלווים כלבים, התוקפים כל בעל חיים שנקרה על דרכם, בעוד הרעייה האינטנסיבית מביאה לדלדול מתמשך של משאבי הטבע במערכת הטבעית. כמו כן, העדרים המתפרשים עמוק אל תוך המדבר מביאים איתם אנפיות בקר המתחרות בחוברות בחיפוש מזונן – חרקים, חסרי חוליות וזוחלים קטנים. החוברות נעלמו מכל השטחים שמשמשים כיום לרעייה. הדבר בולט במיוחד באזור בסיס חצרים – בתוך הבסיס אין רעיה כלל, לעומת השטח שמקיף את הבסיס, הנתון למשטר רעייה חזק. ואכן, בתוך בסיס חצרים יש פעילות יפה של חוברות רבות, ואילו השטח שמחוץ לבסיס אוכלס בעבר על ידי חוברות אך כיום הן נמנעות מלבקר בו.

על מנת לשמור על אוכלוסיית חוברות, יש לשמור על שטחים נרחבים ברחבי הערבה והנגב, שיהיו שמורים ומוגנים מפני חקלאות, נטיעות ורעיית יתר. כך ישמרו לדורות הבאים המערכות הטבעיות הרגישות של הנגב, חלקת הבראשית האחרונה שנותרה בישראל.

לחצו לצפייה בספר האדום על ממשק המפות של גוגל

רוצים להמשיך לראות חוברה עם החבר'ה בישראל? הצטרפו אלינו!