חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג טיול
חיפוש טיול בטקסט חופשי

עַיִט זהוב (עיט סלעים)

אסף מירוז, מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע

העיט הזהוב (Aquila chrysaetos) הוא עוף דורס גדול מאוד, ארך כנפיים וזנב. מוטת כנפיו מגיעה עד ל250 ס"מ, והוא העיט הגדול ביותר שדוגר בישראל כיום. בעבר דגר בישראל העיט השחור הגדול ממנו, אך הוא נכחד דוגר בישראל. העיט הזהוב הוא הנציג הטיפוסי, המוכר והבולט ביותר של קבוצת העיטים בעולם. זהו עוף מהיר ועוצמתי, המותאם לדריסת טרף גדול כדוגמת צבי או גדי יעלים. צבעו הכללי חום כהה, ורק העורף וסוככות העל-כנף צבעם זהוב-אדמדם, והוא שהקנה לו את שמו בכל השפות.

למרות יכולותיו המרשימות, העיט הזהוב ניזון בעיקר מיונקים בינוניים וקטנים דוגמת ארנבת, שפן סלע ושועל ומעופות דוגמת יונים וחוגלות שאותם הוא צד באוויר או על הקרקע. כמו כן הוא מפצח צבים שאותם הוא מטיל מגובה רב לעבר משטח סלע.

העיטים הזהובים יציבים בישראל. הזוגות שומרים אמונים לאורך שנים, ובונים קן ענק בקוטר של שני מטרים על מצוק סלע או על עץ. מספר הזוגות המקננים בישראל נמצא בירידה מתמדת וכיום מקננים כשבעה זוגות לכל היותר, וחלקם הניכר מעבר לקו הירוק שם הם חשופים לסכנות רבות, מה שמעמיד בסכנה את המשך קיומו של עיט מרהיב זה בארץ.

מקום-חיוּת
מקנן בנוף הררי מבותר, מצוקים וקניונים. בצפון אירופה ובצפון אמריקה מקנן גם ביערות מחטניים. בדרך כלל מעדיף נוף חשוף או חשוף למחצה. הצעירים משוטטים ועשויים לשהות גם בעמקים ובמישורים. בישראל כל הזוגות שדגרו בנוף הים תיכוני נעלמו, ונותרו רק מספר זוגות בשטחי המדבר. מוכר במיוחד זוג העיטים שדגר עד שנות ה- 80 של המאה ה- 20 בנחל גילה סמוך לירושלים, עליו ביצע דר' יוסי לשם את עבודת הדוקטורט שלו. גם זוג זה כבר איננו.

מזון ושיטות ציד
העיט הזהוב דורס מזון מגוון, בהתאם למקום החיות, אך בדרך-כלל מהווים יונקים בינוניים (דוגמת ארנבות, שפני סלע, שועלים, עופרי צבאים וכו') את עיקר התפריט. ניזון גם בעופות כמו יונים וחוגלות ובזוחלים דוגמת צבים. בנגב הדרומי מהווים חרדוני צב את עיקר תפריטו. זוג העיטים שקינן בנחל גילה (הדגירה היחידה על עץ שנצפתה עד כה בארץ) האכיל את גוזליו בעיקר בעופות (תרנגולות, חוגלות ויונים) ובצבים. עיקר הצייד הוא של טרף על הקרקע אך לעיתים הוא גם "קוטף" עופות אגב מעוף. הצייד מבוצע בצלילה מעמדת תצפית בולטת כמו צמרת עץ או מצוק סלע, או מעמדת ריחוף כשהעיט מרחף במקום אחד אל מול הרוח. כשהעיט מזהה צב, הוא צולל אליו, אוסף אותו ברגליים ונושא אותו לגובה של כ- 50 מטר ויותר, אז הוא שומט אותו אל משטח סלע, ומתלווה אליו בצלילה תלולה. העיט חוזר על הפעולה מספר פעמים עד ששריון הצב מתרסק.

תפוצה עולמית
לעיט הזהוב תפוצתו הולארקטית המשתרעת על פני מרבית אירופה ואסיה, וגם בצפון אמריקה, שם הוא הנציג היחיד של הסוג עיט. תפוצתו באירופה ובמזרח התיכון מקוטעת מאוד כיום, עקב הפגעות אוכלוסיותיו מחומרי הדברה ומציד. באירופה סבל מרדיפות קשות על ידי רועים ושומרי אחוזות ציד.

תפוצה בארץ
העיט הזהוב יציב נדירביותר הנמצא בסכנת הכחדה. זוגות בודדים נמצאים בחבל המדברי ובספר המדבר – מרכז הנגב ומזרחו, מדבר יהודה ומזרח השומרון.
הקינון הראשון של עיט זהוב בישראל נתגלה בנחל מכמש (דרום-מזרח השומרון) ב- 1972, על ידי איתן בצר, פקח רשות שמורות הטבע (בהט 1991). במהלך שנות השבעים נתגלו קינים רבים נוספים, שהעידו שמדובר באוכלוסיה מבוססת וותיקה של עיטים ולא בהתנחלות חדשה או מקרית.
בסוף שנות השמונים הוערכה האוכלוסייה ב- 45–50 זוגות, מהם 2 בחבל הים-תיכוני, 11 במדבר יהודה ובמזרח השומרון ו-28 בנגב ובהרי אילת (בהט 1989). מאז הצטמצמה אוכלוסייתו באופן דרמטי, והיא עומדת כיום על כשבעה עד עשרה זוגות. גם זוגות אלה סובלים מהפרעות קשות ונמצאים בסיכון.

הקן נבנה בדרך-כלל על מדף סלע במצוק, אך לעיתים גם על עצים ועמודי חשמל. הקשר בין בני הזוג ממושך. החיזור נמשך כל השנה, אך תצוגות הראווה מתרבות לקראת עונת הקינון, שנמשכת מדצמבר עד מאי. בני הזוג בונים בנחלתם מספר קינים חלופיים, לעיתים עד עשרה קינים ויותר. בתטולה 1-4 ביצים (לרוב שתיים), המוטלות בחודשים דצמבר – ינואר. הדגירה נמשכת 43-45 יום ומבוצעת בעיקר על ידי הנקבה. הזכר מחליף את הנקבה לפרקי זמן קצרים, והיא יוצאת לאכול ולתרגל את שרירי התעופה, לעיתים בביצוע של להטוטים אירובטיים. הגוזלים בוקעים בהפרש של יום-יומיים זה מזה, פקוחי עיניים ועוטי פלומה לבנה. הם פורחים מהקן בהיותם בני חודשיים לערך, אך הם נעים עם הוריהם עוד כשלושה עד ארבעה חודשים. למרות תופעת ה"קיניזם" (טריפת גוזלים על ידי אחיהם), מפריחים העיטים הזהובים לעיתים שניים ואף שלושה גוזלים.
הצעירים והמתבגרים משוטטים על פני שטחים גדולים ונצפים גם מחוץ לאזור הקינון, בעמקים הצפוניים, בשפלת יהודה ובנגב הצפוני.

מאמצים לשימור אוכלוסיית העיטים

במסגרת פרויקט "פורשים כנף" המשותף לחברת החשמל, לרשות הטבע והגנים ולחברה להגנת הטבע, הוקם גרעין רבייה בחי-בר כרמל, שמטרתו אישוש אוכלוסיית העיטים הזהובים בישראל. גרעין הרבייה מורכב מעיטים שנאספו פגועים או שהוחרמו על ידי פקחי רשות הטבע והגנים לאחר שנבזזו מהקן בידי בני מיעוטים. העיטים הזהובים טרם התרבו בשבי. כמו כן, במסגרת הפרויקט אורגנה שמירה על קן של עיטים זהובים בנחל ערוגות.

גורמי האיום על העיטים כוללים התחשמלות (לדוגמה, פרט אחד שהתחשמל במכתש רמון ב- 2005), חמיסת קינים (בעיקר בספר המדבר ובתחומי הרשות הפלסטינית), הפרעות לקינון על ידי מטיילים וגולשי צוקים, ופגיעה מירי. כמו כן, יתכן שהעיטים מושפעים מירידה מתמשכת בכמות המזון הזמין להם. בעשורים האחרונים נרשמת ירידה מתמדת בכמות המשקעים בנגב, המשפיעה על מזונם של העיטים, שהם ברובם אוכלי עשב. עם זאת, השערה זאת דורשת אישוש ע"י מחקר.

העיט הזהוב הוא אחד מהעופות המרשימים ביותר בישראל, ובעל תפקיד חשוב במערכות אקולוגיות כטורף על. השמירה עליו חשובה ביותר, במיוחד משום שרוב הסכנות להמשך הישרדותו בארץ ניתנים לטיפול ע"י פעולות נחושות שם גופי שמירת הטבע.

* הכתבה פורסמה כחלק משיתוף פעולה בין החברה להגנת הטבע ובין וואלה! ירוק.

לחצו לצפייה בספר האדום על ממשק המפות של גוגל

רוצים שגם ילדיכם יזכו לראות עיט זהוב? הצטרפו אלינו!