חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג פעילות
חיפוש פעילות בטקסט חופשי

צוּפִית

שם מדעי: Nectarinia osea   שם אנגלי: Palestine sunbird  שם ערבי: סולטאן א(ל) זהר

צופית מאכילה את גוזליה. צילום: דוד שוהמי, החברה להגנת הטבעלפני חמישים-שישים שנים נראתה רק באיזור השבר הסורי אפריקאי, בשנים האחרונות בגלל ריבוי פרחים בגינות (כולל פרחים אקזוטיים) הן התפשטו מאוד, נמצאות כיום בכל הארץ, קל למשוך אותן באמצעות בקבוק מי סוכר. הזכר יפה מאוד וצבעוני – יש לו צבעים כחולים מטאליים מבריקים, שר יפה. לצופית לפחות שני מחזורי קינון מהירים בשנה, הגוזלים פורחים מהר מאוד.

למה מתאימה להיות ציפור ישראלית? יש אותה בעיקר באזור ישראל והמזרח התיכון ולא באזורים אחרים בעולם. בעבר היתה אנדמית לשבר הסורי אפריקאי. מוכרת מאוד.

צילום משמאל: דוד שוהמי, החברה להגנת הטבע.

מאפיינים עיקריים:  הקטנה בציפורי-השיר בישראל.  אורך גופה 10-12 ס”מ ומשקלה רק כ-8 גרם בלבד. הזכר בצבע שחור עם גוונים מתכתיים וזוהרים כמו כחול, ירוק וסגול ואילו הנקבה בצבע אפרפר-זיתני חדגוניים. מקורם ארוך וכפוף המותאם ליניקת צוף. 

כמה אנקדוטות:
» ציפור פעלתנית וסקרנית למדי.
» לצופית לשון ארוכה שקציה כמברשת ובאמצעותה יונקת את הצוף.
» בניית הקן והדגירה נעשים על-ידי הנקבה בלבד.
» הקן אגסי סגור עם פתח מהצד, כהגנה מפני נחשים.
» האכלת הגוזלים בחרקים נעשית על-ידי שני בני הזוג.
» האכלת הפרחונים נעשית גם לאחר הפריחה בתוך הקן.
» הצופיות נאמנות לרוב לאותו קן שנה אחר שנה.

שמה והופעתה במקורות: פירוש שמה המדעי: “של הצוף והנקטר. ובדומה גם שמה העברי. פירוש שמה האנגלי   ”ציפור השמש של ארץ-ישראל”. בעבר כונה ע”י “מדלי, יונק הדבש וע”י אהרוני “דבשון” 

תפוצה בעולם:  מקננת בדרום-מערב ערב, מערב ירדן,  סיני, ישראל, לבנון ודרום סוריה.

תפוצה בישראל: עד תחילת המאה העשרים נחשבה לנדירה למדי, המוגבלת רק לעמק הירדן וים המלח - שם הייתה ניזונה בעיקר מצוף פרחי הרנוג השיטים (צמח טפיל על עצי שיטה). כיום נפוצה למדי בכל הארץ.

הצביעו עכשיו לצופית

לכתבת וידאו על הצופית: עמיר בלבן בפינה "שש על המפה"

  האזינו לציוץ הצופית