חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג טיול
חיפוש טיול בטקסט חופשי

בסוכות תשבו שבעת ימים - מהסוכה של ימי הנדודים במדבר לבית של קבע היום

19/10/2016

"קח לך אישה ובנה לה בית..." שר אריק איינשטיין בשירו הידוע ואילו פול יאנג בשנות ה – 80 העיד על עצמו כי היכן שהוא מניח את כובעו – שם ביתו.                                              
חג הסוכות שבו אנו מצווים לשבת בסוכה באופן זמני למשך שבעה ימים הוא הזדמנות מצוינת לחשוב ולבדוק את הסוגיה הזו. 
מערה, סוכה, אוהל, איגלו, פחון, בדון, צריף, בית קרקע, או בית קומות כולם עונים על ההגדרה של מחסה, כולם שימשו או משמשים למגורים, כולם סוגים של בתים. אבל האם כולם נחשבים בעיננו כבית?
מהו באמת הבית? איזה בית עדיף? היכן? האם ההגדרות שלנו לבית הן תלויות תרבות,חברה,מעמד,מקום?

אין ספק שאכן - ההגדרה שלנו לבית היא תלוית תרבות וחברה,היא משקפת את החלומות שלנו ואת הסביבה שלנו ולעיתים גם את מעמדנו הכלכלי. 
"החלום האמריקאי" משנות ה – 50 הוא בית צמוד קרקע בפרברים (ויחד איתו, משרה טובה, מכונית גדולה, שני ילדים וכלב) והוא משקף מדד להצלחה חומרית. מאידך,בישראל באותן שנים החלום היה דירה בשיכון והוא שיקף את מצבה של המדינה הצעירה שרבים בה חיו במעברות, עם השנים "העתקנו" את מודל החלום האמריקאי והשאיפה של ישראלים רבים החל משנות ה – 70 ואילך היא בית צמוד קרקע ואם אפשר – קרוב למרכז הארץ ככל האפשר.
למגמות האלו ולשינויים שחלו בהעדפותינו לאורך השנים, יש השפעה קריטית על הכלכלה,על זמינות הדיור ומחיריו (כפי שמשתקפת יום יום במדורי הכלכלה בעיתון) וגם על הסביבה ועל הטבע.
הפעם נדבר על ההשפעה הסביבתית שיש לשאיפות האלו שלנו.
קיימים שני מושגים מרכזיים בהיבט של בנייה; "בנייה רוויה" ו"בנייה בלתי רוויה". כאשר קיים הבדל בהגדרות המושגים הללו בין מנהל מקרקעי ישראל לבין משרד השיכון.בעוד שמנהל מקרקעי ישראל מגדיר בנייה רוויה כבנייה לגובה של בניינים משותפים בני שתי קומות לפחות,משרד השיכון מגדיר אותה כבנייה של לפחות ארבע יחידות על דונם (בנייה צמודת קרקע) ומכאן אנו למדים שכל סוגי הבנייה האחרים שאנו מכירים,נכללים בהגדרת בנייה בלתי רוויה.
השאיפה של רבים מאתנו היא למרחב אישי ומשפחתי, לחיות "בתוך הנוף", "בתוך גלויה".השאיפה הזו שלנו מביאה לצמצום משאבי הטבע שלנו ולפגיעה בסביבה. יהיו כאלו שיגידו שבנייה לגובה גם היא פוגעת בנוף, מסתירה אותו (רואים זאת היטב בבניית המגדלים על קו החוף במרכז הארץ שחוסמת את נוף הים).


ברגע שאנו בונים בתפרוסת רחבה, אנו מצמצמים את שטחי הטבע, אנו משפיעים על תוואי הקרקע, על זרימת מי נגר עילי ונחלים, אנו פוגעים במרחב המחייה של חיות הבר ואז מגלים אותם אצלנו בתוך הישוב או העיר כפי שקורה בכרמל וכפי שקורה גם בקרית שמונה ובקיבוצים סביבה,כשהן מגיעות לחפש מזון זמין אצלנו, בני האדם,בפחים.
המלצה חמה – צפו בסרט "מעבר ליער" סרט אנימציה מקסים שממחיש בצורה מאוד ברורה מה קורה כשקמה שכונה בגבולו של היער(והנה לכם פעילות חינוכית לחופשת הסוכות).
ברגע שאנו בונים זה מחייב אותנו לפרוס תשתיות – מים, ביוב, חשמל, כבישים, מבני ציבור, מרכזים מסחריים ועוד,ואת מקום הטבע תופסים האספלט,מבנים ושטחי בור תחתם עוברות תשתיות אלו.

אז מה עושים? הרי צריך בתים לגור בהם (סוכה או מערה אינן פיתרון מעשי עבור מרביתנו....)
התשובה היא – תכנון נכון ומתחשב בסביבה הכולל פתרונות של עיבוי ישובים קיימים, הגבלת שטחי האדמה שעליהן ניתן לבנות יחידה בודדת, תשתיות חוסכות אנרגיה, מיחזור מובנה בתכנון הינם חלק מהאפשרויות המוגדרות כתכנון בר קיימא שלוקח בחשבון גם שיקולי סביבה וטבע ולא רק שיקולי נוחות וכסף.תכנון כזה ישתלם לנו בעתיד, לטווח הארוך,ויאפשר לנו את הישרדות הסביבה ומשאבי הטבע לטובת הדורות הבאים.

מאחלים לכם חג סוכות שמח,
צוות גליל מזרחי – החברה להגנת הטבע
מרכז ללימודי שדה קריית שמונה ובית אוסישקין.

כתבות נוספות שיעניינו אותך