חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג פעילות
חיפוש פעילות בטקסט חופשי

המדינה מתנערת מאחריותה על הכנרת

הגדל

מאחורי התמונות הקשות של ערימות האשפה והשערים הסגורים של החופים בצפון מזרח הכנרת, בהן חזינו במהלך חג הפסח, עומדת בעיקרה מחלוקת חוזית בין המועצה האזורית גולן מחד ומנהל מקרקעי ישראל מאידך. עיקר המחלוקת נסוב סביב השאלה מי יישא בעלויות אחזקת חופי הכנרת. אלה מצביעים על אלו, ואלו מצביעים בחזרה על אלה ובינתיים אזרחי ישראל הבאים לנפוש באגם המים היחיד במדינה נופלים בין הכיסאות ונתקלים בחופים שחלקם סגורים וחלקם טובעים בזבל.

המחלוקת בין השלטון המרכזי (המנהל) לבין השלטון המקומי (מועצה אזורית גולן) מאפשרת לנו לבחון שאלות עקרוניות הקשורות לניהול החופים בארץ בכלל, ובכל הקשור לשאלת הסרת האחריות וגלגולה מהרמה הארצית לרמה המקומית ולאזרח בפרט.

חלק מהגורמים המעורבים בסכסוך מנסים לקשור מחלוקת זו למאבק שמובילה בשנים האחרונות החברה להגנת הטבע, יחד עם ארגוני סביבה נוספים, לפתיחת חופי הכנרת. למותר לציין כי נקודת החיבור היחידה של נושא פתיחת החופים לציבור והורדת הגדרות הבלתי חוקיות עליהם נאבקת החברה להגנת הטבע, למחלוקת הנוכחית, היא נושא לקיחת האחריות של המדינה על הכנרת.

אין מחלוקת על כך שאחזקת חופים עולה ממון רב, ואכן עד שנות ה-90' מדינת ישראל, באמצעות משרד הפנים, השתתפה במימון עלויות התחזוקה של החופים. אולם, כחלק ממגמות ההפרטה שהלכו והתרחבו במשק, הגיע תורם של החופים, והתמיכה שהעניקה המדינה לרשויות המקומיות בנושא תחזוקת החופים פסקה.

למעשה, המדינה התנערה מאחריותה על חופי הים והעבירה את מלוא האחריות לאותן הרשויות. בפועל גרמה הממשלה לכך שכוחות השוק המסחריים, הם ולא השלטון המקומי, מכתיבים את הטון ואת השלטון.

לא בכדי מלמדת תמונת המצב הנוכחית על כך שהחופים העירוניים בים התיכון פתוחים ברובם המכריע, ואילו הכניסה למרבית החופים שבתחומי המועצות האזוריות, בים התיכון ובכנרת, היא בתשלום. בעוד העיריות הגדולות מסוגלות לשאת בנטל האחזקה, בשל הרווחים הישירים ובעיקר העקיפים מהחוף (מסעדות, מלונות, ארנונה, השבחה וכד'), למועצות האזוריות אין יכולת זו, והן מגלגלות את ניהול החופים לגורמים פרטיים.

דווקא המועצות האזוריות, הן אלה שמחזיקות שטחי חוף ארוכים ובתקציבים מצומצמים. אם תרצו, מדובר בכשל שוק, וכאן על המדינה להתערב. אולם כאמור, המדינה הסירה את "עול" החופים מעצמה ואינה מתערבת. התוצאה הכמעט בלתי נמנעת של גלגול האחריות לרשויות המקומיות הנה מסחור של החופים, גביית תשלום מופקע בכניסה, עריכת אירועים מסחריים ופרטיים בחופים ועוד.

תופעות אלו היו יכולות בנקל להיעלם, או בוודאי להצטמצם משמעותית, אילו המדינה הייתה מתייחסת לחופי הים שלה כמשאב ציבורי השייך לכלל הציבור. אלא שהגדרה זו הייתה מחייבת את המדינה לספק לרשויות תמיכה כספית שוטפת עבור ניהול החופים, ובכך אין היא מעוניינת. הסרת האחריות מהמדינה בולטת במיוחד בכל הקשור לצמצום האפשרות שלנו להתרחץ בחופי הים התיכון והכנרת. חוק הסדרת מקומות רחצה מחלק את חופי הים לשלוש קטגוריות: חופים מוכרזים הכוללים שרותי הצלה, חופים אסורים לרחצה בהם המתרחץ עובר עבירה פלילית וחופים בהם הרחצה היא על אחריות המתרחץ.

עד לפני כשלוש שנים מרבית חופי הים התיכון והכנרת היו מסווגים ככאלו בהם האחריות על הרחצה רובצת על המתרחץ בלבד. אולם, גם במקרה זה, כחלק מהתנערות המדינה מאחריותה והעברתה לאזרח, שינה משרד הפנים את סטטוס החופים. היום, לשם דוגמא, למעלה מ-80% (!) מחופי המועצה האזורית גולן אסורים לרחצה, בכלל זה חופים מוסדרים אותם פוקדים רבים. למעשה, כל הרוחץ בחופים אלה עובר עבירה פלילית אשר בגינה ניתן לאוסרו!
המדינה, החוששת מתביעות בגין טביעות, בוחרת בדרך הקלה, ובמסווה של הגנה על האזרח, פשוט אוסרת באופן גורף את הרחצה בחלק הארי של חופי הכנרת והים התיכון ומגלגלת במקרה זה את האחריות ישירות עלינו, האזרחים.

מן הראוי לציין כי לצד הסרת האחריות של המדינה בכל הקשור לניהול חופי הרחצה, דווקא בשנה האחרונה שני גורמים ממשלתיים עשו מעשה ולקחו על עצמם אחריות בהקשר לכנרת. מנהל התכנון במשרד הפנים אימץ את יוזמת החברה להגנת הטבע ל'שביל סובב כנרת' והביא אותה לאישור הממשלה, והמשרד להגנת הסביבה לקח על עצמו ותיקצב את ניקוי החופים הפתוחים בכנרת לשלוש השנים הבאות.

שם המשחק אם כן הוא "אחריות". לתוצאות התנערות המדינה מאחריותה על הכנרת היינו עדים במהלך חג הפסח. אין זה מנקה את המועצה האזורית גולן ואלי מלכה העומד בראשה מניצול ציני של המצב, על גבם של האזרחים המבקשים לצאת ולטייל בחג, אולם השאלה העיקרית נוגעת לשלטון המרכזי: האם ימשיך בדרכו זו, או שייקח אחריות ויירתם למען הכנרת - כי לקחת ממנה אנחנו יודעים. השאלה היא מה נוכל לתת בחזרה.

המאמר התפרסם ב-Ynet