חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג פעילות
חיפוש פעילות בטקסט חופשי
 

מהו שביל מסומן?

הגדל

הגדרת שביל

 

במילון החדש של אבן שושן (קריית ספר, ירושלים 1986) מוגדר שביל במילים אלה :"דרך צרה לתנועת הולכי רגל ובהמות". מהגדרה זו עולה שההגדרה העיקרית היא "דרך צרה".
ואכן כל אימת שאנו נזקקים למילה שביל הכוונה היא ל"משהו" צר יותר מדרך וכביש.
בנסיון להגדיר מהו שביל טיול או הליכה ברגל הלכנו גם אצל אחרים, בעיקר האמריקאים, והסתבר שהמרחק בין ההגדרות שחשבנו עליהן לבין הקיימות היה קרוב מאד. עם זאת בעוד שההגדרות הן אופטימליות ומתייחסות לשבילים מפולסים הרי אצלנו רבים השבילים שלא נוקו או פולסו והם מתקיימים מעצם ההליכה בהם, אם בדורות האחרונים ואם אלה שבילים עתיקים.
בעקבות מפעל סימון השבילים, ישנם שבילים מסומנים וישנם שבילים בלתי מסומנים ומטבע הדברים שונות ההגדרות שלהם.

 

שביל בלתי מסומן

 

הגדרתו של שביל בלתי מסומן קשה, שכן יש שבילי בעלי חיים המשמשים גם את האדם ("שבילי עיזים"). ישנם תוואים שהיו שבילים בעבר, נסחפו או הושחתו במשך השנים בגלישות קרקע או בידי אדם. ישנם גם חריצי קרקע, תלמים, ערוצים נטושים וכו' שהפכו ברבות השנים והשימוש בהם ל"שביל". תוך כך, ישנם שבילים בלתי מסומנים במצב טוב המשמשים לטיילים והולכי רגל. בשמורות הטבע בארץ קיים איסור לטייל או לנוע על שביל שאינו מסומן. בשטחים פתוחים שאינם שמורות, אין מגבלה כזו ועל המשתמש בשביל לבחון את בטיחותו והתנאים ללכת או לטייל בו.

 

שביל בשמורת טבע

 


 

שביל מסומן


שביל מסומן הוא שביל שסומן בשטח בסימני צבע, שלטונים, שלטים או אמצעים מזהים אחרים. מטרת השביל המסומן היא לאפשר טיול בתוואי מהנה ובטוח ככל הניתן, לשמור על ערכי טבע, לנתב מטיילים אל מחוץ לחלקות פרטיות ושטחי עיבוד, להרחיקם משטחים מועדים לפורענות ולאפשר להם הליכה נעימה. רצוי שהשביל המסומן יאפשר טיול בנופים יפים, יעבור ליד תצפיות, אתרים היסטוריים ואתרים אחרים בעלי עניין תוך אפשרות סבירה של גישה וחנייה.
תרומת השביל המסומן לשמירה על איכות הסביבה תגדל ככל שרישומו על הטבע והסביבה יהיה מזערי. עם זאת עצם ניתוב המטיילים ברגל וברכב למסלולים מסומנים הם התרומה הגדולה שלהם לשמירת הנופים, השמורות, השטחים הפתוחים ואיכות הסביבה בכלל.
מטרת השביל היא קודם כל לאפשר הליכה נעימה ונוחה לאורכו. אם תנאי זה אינו מתקיים בשביל, או שלפחות ההליכה בו קשה או שאינה נוחה הוא הופך ל"שביל מטיבי לכת" או שביל שיש להגדיר את הקשיים המיוחדים שיש בו.

 

שביל נעים ונוח

 

 

 כדי שיתקיימו התנאים להפוך את השביל ל"נעים ונוח" צריכים רוחבו וגובהו (במקרה של יער או חורש וכו') לאפשר למטייל הנושא תרמיל או ציוד על גבו לנוע בחופשיות מבלי להתקל במכשולים. עם זאת, רצוי גובה עד 2 מ' ולהשאיר ענפים מעל הראש כמגן מפני השמש לאנשים, ו"חלון" פתוח לתצפיות.גיזום צמחיה, סיקול, פינוי מכשולים ופעולות דומות יותאמו לסוג הקרקע והמסלע. על השביל להיות מנוקה ככל שניתן מצמחיה וממכשולים המונעים תנועה חופשית ברגל. רוחב השביל כעקרון הוא כ - 1.2 מ' וסביר שיגיע לרוחב של 2.5 - 2 מ'. בשטחים קשים ניתן לצמצמו לרוחב של מטר אחד.
עם ניקוי או פילוס השביל יש לשמור שהפגיעה בשטח תהיה מינימלית ולהיזהר מפגיעה בצמחים נדירים ומוגנים אף אם יש צורך לשם כך לצמצם את רוחב השביל או להסיטו.
הסימון בשטח יראה להולך בשביל את הכיוון שעליו להמשיך בהליכה. בכל מקרה של הסתעפות שבילים/דרכים משניות יש להוסיף סימנים על מנת הסר כל ספק.
בארצות רבות מציידים את המטייל במידע בסיסי :
1. צבע/דגם הסימון שילווה אותו בשביל בו בחר.
2. היעד אליו מוליך השביל.
3. מרחק השביל מתחילתו ועד סופו.
4. משך הזמן המשוער לסיום ההליכה.
5. סיווג השביל לפי דרגת קושי (משפחות, רגיל, מטיבי לכת).
6. אצלנו קיים שילוט חלקי בשבילים בשמורות הטבע, ומידע חשוב זה מופיע במפה או על גב מפת הטיולים וסימון השבילים.

בהגדרת שביל בארץ נהוג קריטריון נוסף המצביע על דרגת הקושי.
פרט לאורכו של השביל העשוי להשפיע על הגדרה זו נהוג להשתמש בהגדרות אלה :"למשפחות" - שביל נוח ללא בעיות מיוחדות ומתאים לכל נפש."רגיל" - שביל הליכה קשה מעט מ"שביל משפחות"."למטיבי לכת" - שביל צר מאוד, שביל שיש בו עליה קשה או ירידה תלולה וכו' או כזה שזקוקים בו לאמצעי עזר כגון חבלים או סולמות, שיש בו מפלים או מפלונים שיש לרדת או לעלות בהם.בהגדרה זו יכללו גם שבילי טיול ארוכים שאינם מתאימים לשתי קבוצות המטיילים הקודמות שהוזכרו .במידה והשביל מופיע על המפה, יש הכרח לדאוג לזהות הצבע של השביל בשטח ובמפה.
סימון השביל בישראל: הסימון בארץ נעשה בדרכים אחדות והשילוט שונה מרשות לרשות. כך למשל שונים השלטים של הרשות לשמירת טבע וגנים לאומיים מאלה של הקרן הקיימת לישראל או של גופים אחרים.
הסימון המפנה להליכה ברגל כובש את מקומו כבארצות אחרות וסימולו הוא "מטייל עם תרמיל".
בתוך האתרים ישנן צורות שילוט שונות ולא אחידות.
הסימון או השילוט צריך להיות מותאם לסביבה ולפגוע מה שפחות בנוף. הוא צריך להיות כזה שהמטייל לא יחמיצו אבל לא בולט מדי.
הסימון מנחה בדרך כלל את המטייל בהליכתו לשני הכיוונים. הפניות וצמתים מודגשים בצורת הסימון. כך למשל "מלבן הסימון" מתעגל או הופך לזוויתי כשיש עליו להצביע על פניה.

"סימון שקוף"

 


 פניה מעניינת לאתר, בעל עניין מיוחד, דוגמת מעיין, נקודת תצפית, אתר ארכיאולוגי וכו' מסומנים ב"סימון שקוף".בסימן זה קיימים רק שני הפסים הלבנים ללא פס צבע ביניהם והוא מרמז על סטייה קלה מהשביל (עד 300 מ').

בארצות רבות נראה סימן אחד ממשנהו, ובשטח בעייתי הסימנים צפופים יותר. אצלנו ההנחיה היא לשמור על מרחק קבוע בין הסימנים גם אם הדרך ברורה וזאת כדי ל"אשר" למטייל שהוא בדרך הנכונה. (מומלץ למטייל שאם לא ראה סימן כל שהוא כמה מאות מטרים, יחזור על עקבותיו עד לסימן האחרון).

סימון שבילים נעשה באמצעות מסמני ה"וועדה לשבילי ישראל" הוא "מלבן הסימון". בין שני פסים לבנים (אלה מדגישים את הסימן) באורך של 15-20 ס"מ ורוחב פס של 4 - 5 ס"מ ישנו פס צבע באותו אורך ובאותו רוחב. פס זה הוא ירוק, אדום, כחול או שחור.


"
שביל ישראל" מסומן במלבן מדורג במידות מקורבות למלבן הסימון הרגיל וצבעיו הם לבן, כחול, כתום. בצמתים וראשי שביל מסומן הסמל הרשמי של שביל ישראל, הצבעים נועדו להפריד בין הקטעים השונים בטבע ולסייע בהתמצאות. כך למשל לא יפגשו שני שבילים שונים באותו צבע.
הואיל ובעבר לא הקפידו על אפיון שביל לפי צבעו וקילומטרים רבים של שבילים סומנו כבר, קשה היה לאפיין את השבילים לפי צבעם. עם זאת משתדלים שהאדום יהיה שביל מרכזי או שביל ארוך, הירוק משמש בדרך כלל כשביל קישור ואילו השחור והכחול הם "שבילים רגילים" (אך ישנן גם כמה דוגמאות הסותרות הכללה זו)
הסימון חייב להיות על עצמים בולטים בשטח הנראים ממרחק גדול ככל האפשר. במקרה של דרך המסומנת עבור רכב יופיעו הסימונים בצורה אחידה ככל האפשר (אותו צד של הדרך, רצוי על אותו סוג עצם), במרחקים של כ - 150-200 מטרים על מנת שיקנו בטחון לנוהג ברכב כי עדיין הינו ממשיך בשביל הרצוי לו.

למידע נוסף אודות סימון שבילים