חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג פעילות
חיפוש פעילות בטקסט חופשי

"צלילי חליל של החולות אל המדבר היה שולח"

15/12/2013

מאת: סיני ברוקשטיין - מורה חיילת בבית ספר שדה עין גדי

 

תמונת הבדואי הנודד; מוקף עיזים שחורות ומלווה גמל עמוס באוהל ומים.
תמונתו של איש המדבר; המרחבים האין-סופיים, הנדודים, השקט.
זה שעיניו רואות את שעיננו אינן מסוגלות לקלוט.
זה ששפת המדבר בנישמתו. ששומע את רחשיו של המדבר, שרק מי שגדל בתוכו זוכה לשומעם.

ומנגד, תמונת הבדואי העומד במרכזו של מאהל קבע עשוי צריפי פח. תמונתם המוכרת של מאהלים מוזנחים השרועים לצידי הכביש מוקפים ערימות אשפה.
תמונתו של אדם אשר מרחביו אבדו לו – ואיתם חלק ניכר מתרבותו.

שתי תמונות – וביניהן 64 שנים בלבד.

אלפי מחקרים נכתבו אודות הבדואים בנגב. הנושא נלעס, נבחן ונחקר מכל זווית אפשרית. ואילו מספר המחקרים על הבדואים של מדבר יהודה עומד על אחד. אחד בלבד.

ביום שלישי לפני שבועיים, זכינו, ביס"ש עין גדי, לארגן השתלמות עם ירון עובדיה שכותב בימים אלו את המחקר השני על הבדוויים במדבר יהודה.

מטרת ההשתלמות הייתה לקחת את שתי התמונות; זו של הבדווי הנווד, מלך המדבר - וזו של הבדואי מצריפי הפח - ולצלול ל64 השנים שמפרידות ביניהן.
להשלים את רצף התמונות החסרות.
להבין איך קרה שתרבות שלמה, תרבות של אלפי שנים , נעלמה כמעט לחלוטין לנגד עיננו, בתקופה הכל כך קצרה בה אנו חיים פה.את ההיסטוריה של הבדויים בנגב כולנו מכירים. מדינת ישראל קמה, גבולות חדשים נמתחים, ובדומה לשאר המדינות במזרח התיכון, המדינה החדשה לא אוהבת ולא יכולה להתמודד עם הרעיון שיש בקרבה אוכלוסייה שלמה נוודית – שהפיקוח והשליטה עליה הם בגדר הבלתי אפשרי.

 

 

על כן היא מגדירה את גבולות משולש הסייג (בין באר-שבע,דימונה,ערד) ומתחילה בתהליך קיבוע הבדוויים בנגב. אורח החיים משתנה, תרבות הנוודות והמרחבים נלקחים.
כל אותה תקופה הבדויים במדבר יהודה חסינים לכל התהליכים הללו. הם יושבים מחוץ לגבולותיה של מדינת ישראל – ועודם חיים את אורך חייהם הנוודי.
אולם שנת 1967 מהווה שנת מפנה בחייהם של הבדווים במדבר יהודה. בעקבות מלחמת ששת הימים, מתחילה פעילות ישראלית ענפה בכל איזור מדבר יהודה: יישובים יהודיים חדשים מוקמים, שמורות טבע מוכרזות, שטחי אש נפתחים. בין לילה מוצאים עצמם הבדוויים כבטבעת חנק שמתהדקת עם כל שנה שחולפת. המרחבים מצטמצמים ועימם היכולת לרעות את הצאן, היכולת לנדוד, היכולת לפרנס עצמם בכבוד כפי שלמדו לעשות דורות על גבי דורות. ועם כל אלו -  הולכת התרבות ונעלמת.

מדינת ישראל שמרוצה מתהליך הקיבוע שביצעה בנגב, רוצה להחיל אותו גם פה, במדבר יהודה.
בשנת 1971 היא מתחילה בתהליך הקיבוע, ע"י הקמת יישובי קבע עבור הבדויים ומתחילה בהעברת שבטים מנחלתם - למקום יישוב חדש. בשנת 1982 המדינה מפסיקה את התהליך, ורק לפני 3 שנים היא מתחילה אותו מחדש. והפעם במטרה לסיים לקבע את כל שבטי הבדויים במדבר יהודה.

עבור הבדויים, משמעות התהליך ברורה מאוד.
עזיבת נחלותיהם, איבוד פרנסתם, שינוי אורח חייהם המוכר ואיבוד תרבותם.
יש ביניהם אשר מצליחים במציאת מקור פרנסה חדש, מסתגלים לאורך החיים השונה ואולי אף מצליחים ביצירתה של תרבות חדשה.
אולם לא מעט נופלים אל בין הכיסאות, ומי יודע כמה זמן ייקח עד שיצליחו לשקם עצמם כחברה בעלת אורך חיים חדש ותרבות מחודשת.

לא פעם יצא לי לנסוע לאורך כביש אחד, לצפות בהתיישבות הבדווית לצידי הכביש, ובהערת אגב קטנה לחשוב על הבדויים שחיים פה. אבל מעולם לא יצא לי לחשוב איך זה להיות הבדווי שיושב מחוץ לצריפו על שפת כביש 1, וצופה בי נוסעת על הכביש.

בי, ובכל התהליכים שעברו עליו ב64 השנים האחרונות.