חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג טיול
בחר דרגת קושי
חיפוש טיול בטקסט חופשי
פייסבוק
ניוזלטר

פריחת החורף בהר הנגב

26/02/2017

הקור של שיא החורף בהר הנגב מעכב את הצמיחה והפריחה של רוב מיני הצמחים. אולם דווקא בתקופה זו ניתן לחזות בפריחה המרהיבה של כמה "משכימי קום". אלו הם הנועזים ופורצי הדרך, המסמלים את תחילת עונת הפריחה בהר הנגב.


לאחר הגשם הראשון מתחילה נביטה ופריחה מהירה ברוב אזורי המדבר. הצמחים ממהרים לנצל כל הזדמנות כדי להעמיד צאצאים לדור הבא. חוסר הודאות גדול ואין לדעת איך יתפזרו המשקעים בהמשך ולכן כל גשם מחייב תגובה מהירה וגם גמישות רבה. אם תמשך המגמה וירדו משקעים נוספים לפני שהאדמה תתייבש, ימשיכו הצמחים את גדילתם והפריחה תהיה מרובה. אם אחרי הגשם תבוא תקופת יובש, הצמחים יפתחו מספר פרחים קטנים ויפיצו מעט זרעים לדור הבא.


בשונה מכך בהר הנגב הטמפרטורות אשר צונחות בלילות לפעמים אפילו אל מתחת לאפס מעכבות את הצמיחה והפריחה.

מספר צמחים בכל זאת מקדימים לפרוח ומבשרים את תחילת הפריחה בהר הנגב. היפה שבהם אולי, הוא הנרקיס המצוי. פריחתו עוררה השראה מאז ומתמיד וכבר בימי קדם רקמו סביבו אגדות וסיפורי עם כדוגמת האגדה על נרקיסוס במיתולוגיה היוונית.


הנרקיס המצוי נפוץ במרכז ובצפון הארץ. צמח זה בן למשפחת הנרקיסיים הוא רב שנתי - גיאופיט בעל בצל, אשר שורד את העונה היבשה מתחת לפני הקרקע ומלבלב ופורח בחורף. בהר הנגב הנרקיס הוא נדיר וניתן למצאו במספר ריכוזים יפיפיים אך ספורים. המוכרים יותר, אשר אליהם מובילים שבילים מסומנים, הם נרקיסי דימונה והריכוז המרשים בשתי הוואדיות ליד בורות חצץ. ריכוז פחות מוכר נמצא בשתי וואדיות בשמורת נחל מסעד בין ירוחם למשאבי שדה (זהו שטח אש בימי חול ולכן ניתן לבקרו רק בשבתות וחגים). ריכוזי הנרקיסים הללו נסתרים ומפתיעים את המטייל בהולכו בוואדי

 

 

בין הגבעות.


כפי שכתב מטייל אלמוני:
"בהולכי בשבילי המדבר
ארד במדרון היבש
אל הוואדי והוא ככל הוואדיות
ובעוד רגלי פוסעות בין סלעיו
לא מצוק, לא הר, לא גב, אף סימן
לא רמז על בואו של זה הצהוב הלבן.
במלוא תפארתו בוואדי טווה
רקמה של חוטים בצבעי חוֹם ושלווה.
הלב התמלא אז ממבט למרחב,
בסודות המדבר הקסם הוא רב.


הנרקיס נפוץ מאוד בחבל הים תיכוני, אבל עובדת הימצאו במדבר מעוררת פליאה. איך יתכן שצמח זה – מלך הביצה, אשר נפוץ באזורים גשומים וליד מקווי מים, שורד בתנאי היובש הקשים? מציאת מכנה משותף בין המיקום של הריכוזים השונים עשויה לענות על כך. מפה גיאולוגית תראה שהמאפיין העיקרי של הוואדיות בהם נמצאים הנרקיסים הוא משטח סלע הגיר האופייני מתצורת שיבטה. תצורה זו מתאפיינת במשטחי סלע גדולים עם מעט סדקים ביניהם. כיסוי החזזיות הגבוה יוצר בליה אחידה של הסלע וכתוצאה מכך נוצרים משטחי סלע אחידים וחלקים יחסית (אבינועם דנין, 2000 מסביר על כך בפירוט). כיסי הסלע המעטים שנוצרו בין משטחי הסלעים אוספים אליהם לאחר הגשם את הנגר מפני שטח גדולים יחסית. כתוצאה מכך כמות המים הזמינה לנרקיסים בכיסי סלע אלה, גדולה בהרבה ממה שניתן היה לצפות ביחס לכמות המשקעים. מסתבר שריכוזי הנרקיסים מצויים בוואדיות המאפשרים בעצם מיקרו-אקלים ייחודי הדומה מבחינת לחות הקרקע לבית הגידול הצפוני. כל שנה מחכים הנרקיסים לבוא הגשמים. לאחר מכן מהאדמה נובטים העלים – ישרים דמויי סרגל וקצותיהם סגלגלים – סימן היכר לזיהויים. פריחתם מתחילה בדרך כלל מדצמבר/ ינואר ונמשכת עד פברואר (בהתאם לפיזור וכמות המשקעים).


אך שאלה נוספת נותרה בעינה: איך עברו הזרעים מרחק כה גדול, ממרכז הארץ, על מנת למצוא את כיסי הסלע המתאימים בדיוק להם? דרך תפוצתם על ידי טלטול של הרוח ונפילת הזרעים לא מסבירה מעבר של מרחקים גדולים כל כך. את ההסבר לכך מספקים מחקרים גיאולוגים אשר מעידים על כך שעד לפני תקופה לא כל כך קדומה במונחי זמן גיאולוגיים – עשרת אלפים שנה (סוף תקופת הקרח האחרונה) , שרר באזור אקלים לח בהרבה. תפוצתם של צמחים רבים הייתה דרומית יותר וכנראה גם רציפה עד לאזור הר הנגב. לאחר שהאקלים באזור הפך יבש יותר, איים בודדים של נרקיסים שרדו בכיסים אקלימיים לחים יותר . שרידים (רליקטים) כאלו כדוגמת הנרקיס מהווים חלק ממיני הצומח הייחודיים של הר הנגב וביניהם האלה האטלנטית, חלמונית גדולה ועוד...


רליקט נוסף לאקלים לח וקר יותר שהתקיים בעבר בדרום הארץ הוא הצבעוני הססגוני. אך בניגוד לנרקיס ניתן למצאו בארץ כמעט ורק בהר הנגב. מעבר לכך הוא נפוץ גם בהרי אדום ובדרום סיני. מין קרוב מאוד אליו הוא צבעוני החרמון. יתכן שבעבר היו בני מין אחד אשר תפוצתו הייתה רציפה, אולם ההתחממות של אקלים ארץ ישראל אחרי תקופת הקרח יצרה הפרדה וצמחי הדרום עברו התאמה לבית הגידול הדרומי והתמיינות למין נפרד. גם הצבעוני הססגוני הוא גיאופיט וגם הוא ממשכימי הקום. אם כי פריחתו מאוחרת מהנרקיסים, הוא אחד מהראשונים לפרוח בהר הנגב הגבוה, באזור בורות לוץ, נחל לוץ, מעלה ערוד והסביבה, ברום של מעל 800 מטר. תיאור מפורט שלו ניתן למצוא בצמח השדה.

 

  

 

 

 
בספרי ובאתרי הבוטניקה מתוארכת פריחת הצבעוני הססגוני לחודשים מרץ-אפריל, אבל מניסיוני היא בדרך כלל מוקדמת יותר. בשנים גשומות החל מסוף ינואר/ תחילת פברואר מתכסה אזור בורות לוץ במרבד ורדרד-לבנבן של פרחי הצבעוני הססגוני המרשימים ביופיים. מאוחר יותר מפנה את מקומו לצבעוני המדבר, קרוב משפחתו האדמדם. לכן עוד לפני פריחת האביב המרשימה של הר הנגב הגבוה ניתן לחזות בפריחת החורף של הצבעוני הססגוני.


אם כן, מה אמרנו? נרקיסים! צבעוני ססגוני! אם יש לכם קצת זמן פנוי בחודש הקרוב – יש למה לצפות.

 

 

 

לקריאה נוספת:

 


דנין, אבינעם (1976). על הנרקיס וממלכתו. לדעת, ז (2), 4-3.
דנין, אבינעם (2000). סלעי מדבר – מקלט לצמחים שיבש עולמם. נופי ארץ-ישראל ספר עזריה אלון, 200-198.