חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג פעילות
חיפוש פעילות בטקסט חופשי
 

עדרי הפראים בנגב – עקשנותו המנצחת של הטבע

הפרא הוא סמל המרדנות והחופש. הוא סמל של טבע לא נגוע, ומשום כך שמו. הפרא הוא פראי, מעולם לא הצליח האדם לאלפו, על אף הניסיונות הרבים מספור.
פרא. צילום: ליאור כסליו (הגדל)

בנגב, במדבר יהודה ובמדבריות הצפוניות של חצי האי ערב נהג הפרא הסורי לנוע בחופשיות זה מאות אלפי שנים, לכן היה נדמה שמין פראי זה ישאר פה עוד הרבה זמן. אולם,  מגרעת אחת הייתה לו – הפראים נוהגים לבקר במקורות מים קבועים, מה שהופך אותם למטרות נוחות מאוד לצייד ע"י הבדואים. צייד הפראים לא היה דווקא לבשר משום שבשרם אסור על פי האיסלאם, אלא על מנת שלא יאכלו ממזונם של העדרים של הבדואים.
ב1917 העביר לורנס איש ערב 600 אלף רובים לבדואים כדי שאלה יוכלו להלחם לצד הבריטים במלחמת העולם הראשונה. ברובים אלו השתמשו הבדואים בין השאר לצוד פראים וב-1927 נורה הפרט האחרון.

ב-1968, כחלק מנסיון לשחזור האקולוגיה שהייתה פעם בארץ, הובאו 3 זוגות של המין הקרוב ביותר לזה שהיה לנו בארץ – הפרא הפרסי. שלושה פרטים נקנו מגן החיות בקופנהגן, ושלושה פריטים נוספים נתפסו במבצע מסובך בסגנון חצי צבאי בשטח איראן. גרעין הרבייה ישב בחי בר ביוטבתה וב-1982 שוחררו הפראים הראשונים כך שתוך עשור היו בארץ 14 זוגות פראים משוחררים אשר חיו על שטח בגודל 3500 קמ"ר.

כיום ידוע על שני עדרים גדולים באזור הנגב: אחד באזור הר לוץ ועדר שני במכתש רמון. וכן ידוע כי ישנם מספר עדרים קטנים באזור "ארץ בראשית" – מזרחית למכתש רמון. כך שאפשר להכתיר את מבצע השבת הפראים לארץ כהצלחה!

מקומות טובים לצפות בפראים: כל אזור מכתש רמון והכביש שבין צומת הרוחות להר חריף. בחורף  קשה מאוד לראות פראים כי לאחר הגשם מתרבים מקורות המים. בקיץ, כשמקורות המים הטבעיים מתייבשים, נאלצים הפראים להצטמצם למקומות מועטים.