חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג פעילות
חיפוש פעילות בטקסט חופשי

הבתה - משהו מופלא

29/01/2014

נעמה טויביס, בת שנת שירות בביס"ש חוף הכרמל

 

אריסטו אמר "בכל דבר בטבע יש משהו מן המופלא". וזה נכון, הרי אין לנו שום כוונה להתווכח עם אריסטו, אבל יש דברים בטבע שמיד רואים עליהם שהם מופלאים ויש דברים שדורשים התבוננות עמוקה יותר ולמידה רחבה יותר כדי שנוכל להבין זאת. הבתה משתייכת לסוג השני. 

הבתה סובלת מבעיה עיקרית אחת (שאם תיפתר, יש להניח שיפתרו גם בעיות רבות אחרות המאיימות עליה) והיא חוסר מודעות. הציבור פשוט אינו מודע לחשיבותה של הבתה!
אנחנו רגילים להתייחס אל שטחי השיחים והעשבוניים כשטחים חסרי ערך - שנוח לבנות עליהם, להשתלט עליהם, להשתמש בהם לתועלתנו. אנחנו אפילו מעדיפים להשקיע משאבים כדי לנטוע עצים על שטחי הבתה ולשנות את תצורת הנוף והצומח הטבעי באזורנו, כי כך יפה יותר בעינינו. כל אלה מצביעים על כך שאם לא ישתנה משהו בצורת המחשבה שלנו על הבתה ובאופן הפעולה שלנו בסביבתה, בית הגידול המיוחד הזה פשוט ייעלם מהמפה.

 

בתת תות אליקים. צילום: יעל לביא אפרת

אולי זה בגלל שלא גדלים עצים בבתה ואנחנו רגילים לראות בעצים סמל לטבע ולשמירה עליו. אולי זה בגלל שזול יותר להכשיר את שטחי הבתה לבנייה מאשר להכשיר שטחי חורש או יער נטוע. אולי זה בכלל בגלל שבקיץ הבתה קוצנית ויבשה ומאוד לא אטרקטיבית. אולי זה בגלל שאנחנו לא כל כך מכירים את הבתה, ולא יודעים עליה הרבה.
תהיה הסיבה אשר תהיה, בינתיים אנחנו מפספסים דבר אחד, חשוב מאוד – הבתה פשוט מופלאה!

 

הכירו – זו הבתה
מדובר על תצורת צומח ייחודית, המורכבת משיחים שגובהם אינו עולה בדרך כלל על 50 ס"מ ומצמחייה עשבונית שצומחת בין השיחים. המבנה הנמוך של הצמחייה מקנה לבית הגידול אופי דו מימדי (לעומת בית גידול שגדלים בו עצים, המעניקים לו אופי תלת מימדי), וכתוצאה מכך בעלי החיים שנראה בבתה הם בעלי חיים ייחודיים, "מתמחי בתה", שמותאמים לחיות במרחבים הפתוחים שלה. חלקם מינים נדירים בסכנת הכחדה, חלקם ייחודיים לבתה. כך או כך המגוון הביולוגי שמספקת הבתה צריך להיות הרמז הראשון שלנו לחשיבותה ולצורך לשמור עליה.

אז את מי נוכל למצוא בבתה?
בראש ובראשונה, מי שראויות לציון הן הדבורים. פו הדוב קבע כי "לעולם אינך יודע נפש הדבורים" וזה כנראה נכון...לא ברור מדוע מעדיפות הדבורים את הבתה על פני בתי גידול אחרים, אך ידוע שבישראל הבתה מהווה את בית הגידול העשיר ביותר במינים שונים של דבורים. כמו כן נמצא שדבורים החיות באזורי הבתה נהנות מפוטנציאל גבוה יותר לייצור דבש מאשר דבורים החיות בכל בית גידול אחר. עובדות אלו מצביעות על כך שפגיעה בבתה משמעותה פגיעה קשה באוכלוסיית הדבורים בישראל וכן פגיעה בתפוקת הדבש המקומית.

בכל מה שקשור לזוחלים, הבתה מנצחת (ובגדול) את היער הנטוע והחורש, כשהיא נהנית ממגוון הזוחלים, הלטאות והנחשים הגדול ביותר מבין שלושת הסוגים של בתי הגידול. הזוחלים נפוצים כל כך בבתה כיוון שהמבנה המגוון שלה מספק להם לא רק מחסה בין האבנים, אלא גם אפשרות לוויסות חום הגוף שלהם כשהם עוברים ממקום מוצל בין השיחים למקום חשוף לשמש בין העשבים.

 

 דבורת דבש וחצב. צילום: שי אגמון

מיני זוחלים נפוצים בבתה הם חומט נקוד, חומט פסים, צב היבשה המצוי (כן,כן. כמו זה שגידלנו בגן) ונחושית נחשונית. הנחושית היא זוחל קצת פחות מוכר - זוהי לטאה מיוחדת, אורכה יכול להגיע עד 40 ס"מ ולגופה מחוברות 4 רגליים קצרות, אך למעשה הן מנוונות והיא נעה על ידי התפתלות גופה, כמו נחש. יש לה הסוואה נהדרת בין שיחים ועשבים ויכולת התחפרות מרשימה ומהירה בחול.  

בבתה מתקיים גם מגוון גדול של יונקים – זאבים, תנים, שועלים, צבועים, חתולי בר, חזירי בר וכן מספר מינים של עטלפי חרקים שמשתמשים במרחבים הפתוחים של הבתה כדי לצוד את טרפם. אך מבין כל אלה בולט מכולם הוא הצבי הארץ-ישראלי שמקפץ לו בנוף הפתוח של הבתה. החיה הזריזה הזו, שמסוגלת להגיע למהירות של 80 קמ"ש, משתמשת במרחבים הפתוחים של הבתה כדי להבחין בטורפים ממרחקים עצומים. הוא מסוגל להבחין בתנועה ממרחק של יותר מקילומטר! הנופים הפתוחים שמספקת הבתה מעניקים לצבי הארץ-ישראלי תחושת ביטחון ויתרון על טורפיו. אחוזי ההישרדות של הצבי בבתי גידול סבוכים יותר, כמו חורש או יער נטוע, יורדים משמעותית שכן הם מונעים ממנו להבחין בתנועה ממרחק.

צבי ארצישראלי. צילום: אסף מירוז

לקריאה נוספת על הבתה ועל השטחים העשבוניים, לחצו כאן 

לגור בבית צמוד קרקע
קל לחשוב שכיוון שהבתה היא בית גידול דו מימדי, "צמוד קרקע", לא יהיו בו ציפורים. הרי היכן הן יקננו? אבל למען האמת הבתה עשירה במיני ציפורים שמותאמים לאופייה של הבתה. רבים מהעופות הללו הם עופות דוגרי קרקע שמסווים את הקנים שלהם בין השיחים והעשבים ויודעים למצוא את מזונם על האדמה. מינים כמו שיחנית גדולה, סלעית קיץ וגבתון אדום מקור נפוצים בבתות ברחבי הארץ. עוד מין של ציפורים שחי בבתה הוא פיפיון ההרים. פיפיון ההרים הוא ציפור שיר שמותאמת בצורה מובהקת לחיים בבתה – יש לו מבנה רגל מיוחד עם תופר ארוך שעוזר לו לשמור על שיווי משקל על הקרקע וצבעיו בהירים ומסייעים לו להסוות את עצמו בקלות בין העשבים והשיחים היבשים בבתה. הפיפיון נמצא בסכנת הכחדה חמורה בשל היעלמות הבתות בארץ ישראל.
 

 

פפיון הרים. צילום: תומר לנדסברגר

גם עופות דורסים רבים עושים שימוש בבתה. עופות כמו הבז האדום, החיוויאי והעיט הניצי משתמשים במרחבים הפתוחים כדי לאתר את טרפם בקלות ולצוד אותו. בשטחים צפופים יותר כמו חורש או יער נטוע העופות הללו מתקשים לצוד שכן מרחבי הראייה שלהם מצטמצמים. 

 

הכרסום המתפשט והולך בשטחי הבתה עלול להשפיע לרעה על מגוון המינים בארצנו. הייעור, הבנייה וכן אתר חגית שנמצא בשטחה של בתת תות אליקים, יוצרים קיטוע ברצף שטחי הבתה ומקטינים אותם וכך קטן בית הגידול של בעלי החיים השונים. ההקטנה של שטחי הבתה עלולה לגרום לכך שבעוד מספר שנים שטחי הבתה כבר לא יהיו מסוגלים לשאת את המגוון הגדול של המינים והפרטים  והדבר עלול להוביל לרעב ולהכחדת מינים. נוסף על כך, העובדה שהשטחים לא רק קטנים אלא גם נקטעים, גורמת לכך שההשלכות שיש לסביבה החיצונית על כל המתרחש בתוך בית הגידול מתעצמות וכן נוצרת בעיה של חוסר במגוון גנטי, כאשר אוכלוסיות של בעלי חיים נאלצות להתרבות בתוך עצמן והדבר מוביל למחלות ולהחלשת המין.

אם אתם שואלים אותי, המפתח להצלת הבתה תלוי בידיעה. יש להגביר את המודעות של הציבור לגבי הבתה והסכנות הנשקפות לה, ללמד אותם כמה היא ייחודית וחשובה, ליידע אותם על מגוון המינים החי שמתקיים בה ולהכיר להם את הבתה דרך הרגליים (הציצו במסלול החודש שלנו!). לאנשים קשה לראות את היופי של הבתה, את הייחודיות שלה, את המגוון האדיר שיש לה להציע. לכן, תפקידו של כל מי שיודע דבר או שניים הוא לספר ולהפיץ את הדברים, ולהראות לאנשים שהבתה היא בעצם ממש מופלאה!