חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג פעילות
חיפוש פעילות בטקסט חופשי

ציפור האש האיראנית

כתב: אסף מירוז

אחת מסביבות החיים הקשות ביותר על פני כדור הארץ, היא זו של האגמים המלוחים שלאורך הבקע הגדול במזרח אפריקה. מליחותם של כמה מהם מגיעה לזו של ים המלח, והטמפרטורה שעל פניהם גבוהה לעיתים משישים מעלות. דווקא בסביבת חיים מאתגרת זו, חיות אוכלוסיות ענק של מיליוני עופות מיוחדים במינם.

עופות אלה מתמחים באכילתם של אורגניזמים מסוימים מאוד - סרטנים ואצות - שהסתגלו למי המלח, ובהעדר מתחרים, הם פרים ורבים וצובעים את המלח בוורוד. משמאל - פלמינגו בבבריכות המלח בעתלית. צילום: גיא לנדאו

צבען הוורוד של האצות המלוחות צובע גם את העופות הניזונים מהן, כך שבפרוש הלהקה את כנפיה, היא חולפת על פני האגם כ"אש להבה", או במילים אחרות (ופורטוגזיות) - כפלמינגו.

הפלמינגו המצוי מגיע בחורף מאפריקה לישראל במספרים קטנים, בעיקר לבריכות המלח באילת ובעתלית. הוא כנראה משתייך לאוכלוסייה גדולה המקננת באגמים בצפון איראן, למרות שקרובות ממנה מקננות בטורקיה, ואף בימת בארדוויל שבצפון סיני. מקורו של הפלמינגו הוא אחד הכלים המשוכללים ביותר העומדים לרשות עוף כלשהו. הוא כפוף ומעוגל כלפי מטרה, ונראה בפרופיל כמו "אף רומאי". בעת האכילה, מרכין הפלמינגו את צווארו הארוך, ומציג את מקורו במהופך, כשהוא מכוון לאחור, מעט מתחת לפני המים.

חלקו התחתון של המקור רחב ועמוק, ובתוכו חללים מלאים באוויר, אלה גורמים למקור לצוף בגובה הנכון במים. צדו הפנימי של המקור בנוי כמסרק, ואילו הלשון הגדולה מכוסה זיזים חדשים ופועלת כמשאבת מים, המסננת אותם החוצה דרך מסרקי המקור, ולבסוף מוליכה את חלקיקיה המזון אל הפה. לשון שרירית זו נחשבה למעדן על שולחנות אצילים למן התקופה הרומית.

השם פלמינגו השתרש במרבית השפות ואף התגלגל לשמו של הריקוד הספרדי החושני, אך היו לו גם כמה שמות אחרים בעברית - "להבי", "שלהבית" ואף "שקיטן", עדות לשלוותו של העוף הוורדרד.

פורסם לראשונה במדור "חוברה ואחיותיה", מוסף 'הארץ' בדצמבר 2008.