חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג פעילות
חיפוש פעילות בטקסט חופשי

כיצד תוכלו לשמור על הסביבה בחופש הגדול?

הגדל

כתבה שנייה בסדרה, והפעם: אסור לעצבן את חיית הזבל וגם איך עושים קומפוסט

מאת עודד גלעד

בפעם הבאה שתשחקו ב"ארץ-עיר-חי-צומח" ותגיעו לאות ז', תדעו שבהגדרת האות יש חיית אדמה חדשה ושמה "זבל ארץ-ישראלי מצוי". לאחרונה התברר, שהמזבלות בארץ הן יצורים חיים! והיצורים האלה אוכלים, שותים, מגהקים ומבעבעים...  לא תאמינו, אבל לזבל יש אפילו רגשות!

איך אני יודע?  הקשבתי לו, כן! זבל גם מדבר. שנים רבות לימדו אותנו שזבל זה "דומם" ואנחנו פשוט לא יודעים להקשיב לו. מהרגע שהוא נולד אנחנו זורקים אותו לפח ושולחים אותו רחוק רחוק למזבלות, ולא נותנים לו שום צ'אנס להשמיע קול או להתיידד איתנו...

לאמיתו של דבר, מזבל אפשר להפיק הרבה דברים מועילים. מניירות משומשים אפשר להכין נייר ממוחזר או קרטון. כדאי גם למחזר זכוכית, פלסטיק, ומתכת לשימוש חוזר. חיית הזבל רגועה וידידותית אם ממיינים אותה לסוגי אשפה שונים.

הדוד באמריקה

לחיית הזבל הארץ-ישראלית המצויה יש דוד באמריקה, הזוכה לטיפול מסור. קוראים לו "זבל קליפורני נדיר". תושבי קליפורניה למדו לכבד את הזבל שלהם. לכל משפחה יש כמה פחים בחצר הבית, והם מיועדים לסוגים שונים של אשפה. לכל סוג אשפה יש משאית-זבל מיוחדת, שאוספת אותה ומביאה אותה למרכזי מיחזור – לא למזבלות!

בחצר הבית הקליפורני יש פח אחד לשאריות מטבח (קליפות של ירקות, פירות וכו'). את האשפה הזו לוקחים לפינה בגינה הנקראת "פינת הקומפוסט". לפינה הזאת משליכים גם את כל פסולת הגינה: ענפים קצוצים, דשא מכוסח, ועלים שנשרו ונאספו. הזבל בפינת הקומפוסט הופך לאדמה דשנה, כמו בטבע, המתאימה לגידול פרחים וצמחים. חית הזבל מרגישה שהיא עוזרת לנו ושהיא חשובה, ושבעצם היא לא "זבל" אלא משהו טוב, כמו בא קוסם מהאגדות ההופך זבל לזהב....

 

לזבל הקליפורני יש חיים טובים, ומה עם הזבל הישראלי?!

 

הזבל הישראלי מרגיש שמתייחסים אליו כמו אל זבל. רוב האנשים זורקים בפח אחד קליפות, סוללות, עיתונים ושקיות פלסטיק. כמובן, הזבל שונא תערובות כאלו ומתעצבן: באדמה הסוללות מחלידות ומפרישות חומצות רעילות; הקליפות בתוך שקית הפלסטיק מסריחות ויוצרות מיצים רעילים וגזים דליקים; העיתונים מפרישים דיו לתוך כל הדייסה הגועלית הזאת. ומה מקבלים?

הר של זבל נוזל, המתפרק לחומרים רעילים. גם גשמי ברכה של חורף לא משפרים את מצב הרוחב של מפלצת זבל כזו. היא שותה את מי הגשם, ומים אלה שוטפים חלק מהרעלים שלה הישר לנחלים ולים או למי התהום – וכאן חית הזבל הופכת ממש למפלצת קטלנית.

כשמעצבנים אותה ולא מטפלים בה נכון, היא מבעבעת מכעס, מסריחה נורא ומענישה אותנה בדרכים איומות: היא מזהמת את האדמה, מזהמת את הנחלים והורגת אותם והנחלים זורמים לים, ואז גם הים מזדהם. התחזיות: בתוך 35 שנים הים יזדהם כל כך עד שלא יהיו בו בעלי-חיים וצמחים...

את הזיהום הזה אפשר למנוע, אם מתחילים לכבד את הזבל. האדם ברא את חית הזבל, והוא האחראי לדאוג לה, וכדאי שבקרוב נתחיל להקשיב לה. זה לא פשוט, מפני שצריך להתגבר על שנים רבות של חירשות וחוסר מודעות, אבל זה אפשרי, ולא רק אפשרי אלא חובה שלנו, לעתיד שלנו!

 

איך אפשר להתחיל?

- לא להשתמש בשקיות חד-פעמיות אלא בשקים או בשקיות רב-פעמיות

- להשתמש בשני צידי הדף לפני שזורקים אותו.

- לשים בחדר קופסא לדפי טיוטה

 - לקנות סוללות נטענות, ולאסוף סוללות משומשות. את הסוללות המשומשות אפשר להביא לחנויות צילום.

- להשתמש בפטנט ייחודי ומדליק לניקיון הסביבה שיזמה החברה להגנת הטבע: פקקולים - מוצר מדליק ומעוצב שכל אחד יכול לקחת איתו לשטח, כדי לאסוף בקבוקי פלסטיק ריקים ולנקות את הטבע.

- לעשות קומפוסט. איך עושים? עכשיו נסביר.

 

 

גם אתם יכולים לעשות קומפוסט

 

משמעות המילה קומפוסט היא ערבוב של זבל משאריות צמחים או שאריות  מהחי (גללים למשל) שאותן מערבבים עם אדמה ומכניסים חזרה לאדמה. זהו מיחזור של חומרים. כל משפחה יכולה למחזר בקלות את שאריות האוכל שלה. ממה שנשאר לכם בצלחת ומהקליפות אפשר להכין יופי של אדמה פוריה הנקראת דשן (קומפוסט). כל מה שצריך זה חלקת אדמה פנויה וקצת סבלנות. הנה השלבים להכנת קומפוסט:

1. מוציאים חלקת אדמה פנויה (מעט גדולה מהשולחן שבסלון).

2. מניחים בחלקת האדמה ערמה גדולה של גזם גינה (דשא מכוסח, עלים שנשרו ונאספו, ענפים דקים...) בגובה של לפחות חצי מהגובה שלכם.

3. בכלי מיוחד במטבע אוספים את כל שאריות האוכל שאינן בשריות או חלביות: שאריות סלט, קליפות ביצים ופירות וכו'.

4. מרימים עם קלשון קצת גזם מהערימה, שופכים את שאריות האוכל בתוך הערימה ומכסים עם הגזם – כך מונעים מהזבובונים להגיע לשאריות.

זהו!

בתוך שבועיים ערימת הגזם תצטמק, וכעבור כמה שבועות נוספים היא תיעלם ובמקומה תישאר ערימת אדמה טובה. אפשר להוסיף כל פעם גזם חדש ושאריות אוכל. אם רוצים לזרז את תהליך הפירוק, מומלץ לתת לערימה לשתות פעם-פעמיים בשבוע. החיידקים והבקטריות צמאים וזקוקים למעט לחות כדי לעבוד. חשוב לא להטביע אותם ביותר מידי מים כי אז הם לא יכולים לנשום וייווצר רקב וריח לא נעים. אפשר גם להוסיף אדמה רגילה לערימה.

בשום מקרה אחר לא צריך להיות איזשהו ריח לא טוב מן הערימה. ההפך הוא הנכון: לחומר שבתוך הערימה צריך להיות ניחוח נעים של אדמת יער לאחר הגשם.

בהצלחה!