חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג פעילות
חיפוש פעילות בטקסט חופשי

מגוון ביולוגי וקבלת החלטות, בעולם ובישראל

התשתית החוקית בישראל להטמעת שיקולים של מגוון ביולוגי בקבלת החלטות היא חלקית ולא מספקת, ומוגבלת לחלק מהפרויקטים במסגרת חוק התכנון והבניה בלבד.

ישראל, כשחקנית בשוק הגלובלי, צריכה לעמוד בציפיות לשפר את התשתית החוקית – מכוח ההצטרפות לOECD, וחתימה על אמנות בינלאומיות שונות.

במדינות המתקדמות בעולם, לרבות צפון אמריקה, אירופה ומדינות רבות נוספות, תסקיר השפעה על הסביבה הוא חלק אינטגרלי (מכוח חוק) בתהליך קבלת החלטה. במרבית מדינות אלה מקובל לבחון בתסקיר גם החלטות אסטרטגיות והחלטות מדיניות, כולל הצעות חקיקה.

בישראל – תשתית חוקית חלקית ודלה:

התשתית החוקית בישראל להטמעת שיקולים של מגוון ביולוגי בקבלת החלטות היא דלה למדי. אין כיום מסגרת חוקית ברורה המאגדת תחתיה את כלל הסוגיות הנוגעות למגוון ביולוגי, ודברי החקיקה שמתייחסים לנושא הם בדרך כלל סקטוריאליים וחלקיים, ומתייחסים לרכיבים של המגוון הביולוגי (למשל מינים מסוימים) ולא למערכות אקולוגיות ולשירותים שהן מספקות. למעשה, החוק היחיד המחייב באופן סדור הליך הערכת השפעה על הסביבה במסגרת הליכי פיתוח הוא "תסקיר השפעה על הסביבה" במסגרת חוק התכנון והבניה. תסקיר זה אינו מתייחס באופן מפורש למגוון ביולוגי ולשירותי המערכת האקולוגית, והוא מוגבל, בדרך כלל, לפרויקטים ספציפיים הנידונים במוסדות התכנון.

תחום ענק של החלטות אינו נבחן באופן סדור ומובנה לגבי השפעתו על הסביבה בכלל והמגוון הביולוגי בפרט. החלטות משמעותיות שאינן נבחנות, לדוגמא: החלטות ממשלה, מפעלי ניקוז, מדיניות אנרגיה, סובסידיות חקלאיות, מדיניות משק המים, הסכמי יבוא וסחר ועוד.

בעולם  - הערכת השפעה על המגוון הביולוגי כנדבך מובנה בחוק במסגרת קבלת החלטות:

בעולם המערבי ואף במדינות מתפתחות רבות הופנמה במסגרת החוק ההבנה כי יש למסד את הערכת ההשפעה של החלטות על המגוון הביולוגי ועל שירותי המערכת האקולוגית במסגרת תהליכים חוקיים מוגדרים.

סטנדרטים עולמיים אלו אינם רק מקור השראה אפשרי לשיפור המדיניות הישראלית, אלא צלצול השכמה – אשר מי שלא יקיץ ממנו עלול למצוא עצמו מבודד בעולם כלכלי גלובלי.

ישראל ב OECD– סטנדרטים מחייבים:

לשוק הגלובלי יש דרישות מהשחקנים בו. דרישות אלו נועדו למנוע השגת יתרון תחרותי על חשבון הסביבה, ולקדם פעולה מתוך אחריות תאגידית, למניעת נזקים כלכליים כתוצאה מנזקים סביבתיים.

ישראל פעלה כ-20 שנה על מנת להתקבל כחברה בארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD) מתוך רצון להעצמת החוסן הפיננסי של ישראל, להעלות את רמת ההשקעות החיצוניות בכלכלה הישראלית, להקל על שיווק תוצרת ישראלית בעולם, ולהתחבר למרכז מחקר וידע יוקרתי.

לשם כך,  ישראל מחויבת בעמידה בסטנדרטים בינלאומיים במדיניות ובמינהל ציבורי, ביניהם סטנדרטים בתחום הסביבה. נושא הסביבה הוא נושא מרכזי בOECDוכשליש מהכלים המשפטיים שפותחו בו עוסקים בנושא. ישראל צורפה רשמית לארגון במאי 2010. במסגרת זו, הציגה ישראל את המנגנונים הקיימים של תסקיר השפעה על הסביבה – על מגבלותיהן. ה 0ECDמצפה שישראל תרחיב את הדרישות לתסקירים במקומות החסרים, כדי להתאים עצמה לדרישות הארגון.

כיצד נוהגים בעולם?

במדינות המערב, ואף בחלק מהמדינות המפותחות, תסקיר השפעה על הסביבה ((Environmental Impact Assessment – EIA הוא חלק אינטגרלי מתהליך קבלת החלטות, ואינו בגדר אירוע חד פעמי. הבחינה הסביבתית צריכה להקיף הן השפעות ישירות והן עקיפות, ולהתייחס לטווחי זמן שונים, לרבות לטווח הארוך.

 נדבך מרכזי בתסקיר הוא הליך בחינה של חלופות, כאחד מהיסודות החשובים. שיתוף הציבור הוא במרבית המקרים חלק מובנה בתוך ביצוע תסקיר השפעה על הסביבה.

בשנת 2001 אושרה דירקטיבה (חקיקה מנחה) אירופית לתסקירי השפעה אסטרטגיים (Strategic Environmental Assessment – SEA). תסקיר אסטרטגי, בניגוד לתסקיר ספציפי, בוחן סוגיה רחבה בהיבטי מאקרו, עוד בטרם הגיע לשלב פרויקט ספציפי (למשל – מה המדיניות הנכונה לגבי הרחבה ניכרת של חקלאות בנגב ובערבה?).

למעלה מ36 מדינות חתמו בשנת 2003 על "פרוטוקול קייב" להטמעת שיקולי סביבה ובריאות בהחלטות מדיניות וחקיקה. (למשל – עריכת תסקיר לבחינת אופן ניהול משק המים של ישראל – עוד לפני החלטה על הקמת מתקני התפלה בהיקף ניכר, אל מול חלופות כמו ניהול ביקושים, יבוא ועוד).

תסקיר מדיניות ובחינת השפעתם על הסביבה, לרבות המגוון הביולוגי, נערכים בעולם דרך שגרה לא רק לפרויקטים פיזיים, אלא גם להחלטות שאין להן ביטוי פיזי מיידי, כמו הסכמי סחר (למשל בקנדה), מדיניות מניעה וניהול של שריפות (למשל באוסטרליה), ואף להצעות חקיקה (במדינות רבות, לרבות קנדה, דרום אפריקה, הולנד, קוסטה ריקה, הונג קונג ועוד!).

באנגליה התקבל בשנת 2006 חוק, המחייב כל רשות ציבורית (משרד ממשלתי, רשות מקומית, ועדת תכנון מקומית, כל גוף ציבורי אחר, כל בעל משרה ציבורית הממומן ע"י הממשלה) לשקול, במידת האפשר, שיקולים של שימור המגוון הביולוגי במסגרת קבלת ההחלטות שלו.

בארה"ב הונהג מודל קבלת החלטות בשם "NEPA"המחייב את כל הרשויות הפדראליות , לביצוע תסקיר לכל החלטה בעלת השפעה על הסביבה, לרבות המגוון הביולוגי.

מודל NEPA מארצות הברית מחייב רשויות פדראליות בתהליך קבלת החלטה המטמיע שיקולי סביבה. בתרשים שלהלן מצורף המנגנון המלא, וסכימה מתורגמת לעברית ומופשטת.