חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג פעילות
חיפוש פעילות בטקסט חופשי
 

תכנון עירוני? איך זה קשור אליי...?

והפעם: ד"ר אדריכלית עינת קליש רותם עם מבט (לא רומנטי) על בתי הקולנוע בחיפה

מאי 2010

נסכם כבר מההתחלה שרובנו מתגעגעים לבתי הקולנוע של פעם, גם אם למעשה לא ממש ביקרנו בהם, שאהבנו את הסרט "סינמה פרדיסו", ושפעם כנראה הכל היה טוב יותר, נעים יותר, רומנטי יותר. עד כאן החלק הסנטימנטאלי. כתבה הזו מבקשת לומר כמה מילים על בתי הקולנוע בחיפה – אופיים, מיקומם ותפקידם במרחב העירוני. קולנועים אינם רק עניין נוסטלגי. הם חלק מהותי בתיפקוד המרחב הציבורי העירוני, ועל כן עליהם להיות חלק בלתי נפרד משיקולים תכנוניים של העיר.

השבוע מוקרנים 39 סרטים בחיפה. מתוכם 27 באזור התעשייה שבמפרץ חיפה, ו-7 בבתי הקולנוע במרכז הקונגרסים הממוקם בפאתיה הדרומיים של העיר. רק  5 סרטים מוקרנים בלב המרקם העירוני, בשכונות עצמן, במרחק זמני נסיעה קצרים ואפילו מרחקי הליכה מאזורי המגורים.

 

בחורף האחרון נסגרו בתי הקולנוע במרכז הקניות הגדול בעיר, הגרנד-קניון, וקולנוע פנורמה המיתולוגי שבמרכז הכרמל. שניהם היו מוקפים בשכונות הומות. בעת סגירת קולנוע פנורמה הופיעה כתבה קצרה ועניינית בכלבו חיפה (13.11.2009) בליווי צילום נוגע ללב בסגנון ה'גן הסגור', בה ציטט הכתב שושן מנולה את בעליו של בית הקולנוע טוען ש"הקולנוע נסגר פשוט מאד כי החיפאים הפסיקו לבוא".

 

נוח מאד להאשים את החיפאים, גם אם טרם נעשה מחקר על הרגלי הצפייה שלהם. אולם, התנהלות הציבור במרחב העירוני נובעת במידה רבה גם מהאפשרויות שעומדות בפניו. ראוי היה לבדוק מהן אפשרויות אלה.

החיפאים הפסיקו לבוא? אולי. לא נתווכח.

מותר לשאול מדוע?

 

כפי שכל התפקודים העירוניים (מגורים, מסחר, בילוי, תעסוקה וכד')  יצאו ממרכזי הערים לעבר הפריפריה, כך גם הקולנוע. אלא שבחיפה, יציאת בתי הקולנוע אל מחוץ לעיר היא חלק ממגמה עקבית, היסטוריה ארוכת שנים של בניה והריסה, מגמה המשתקפת בבניינים מפוארים, גדולי ממדים, מוזנחים ונעולים. כל עשור או שניים חל שינוי במפת בתי הקולנוע בעיר: החדשים נבנים במיטב הטכנולוגיה והפאר, הישנים נעזבים. בסבב האחרון של הנטישה, בשנות ה- 90, עזבו בתי הקולנוע את חללי הרחובות בהדר לטובת קניונים ומרכזים סגורים וממוזגים. הדר, שהייתה סביבה הומת אדם בשעות הקרנת הסרטים, הפכה מהר מאד לשכונת רפאים. שני עשורים מאוחר יותר ממשיכים בתי הקולנוע לנטוש, הפעם את הקניונים, מדלגים לעידן הבא של מרכזים בינעירוניים.

 

כיום מנסה עיריית חיפה להחיות את מרכזי העיר עם פרויקטים חדשים: אוכלוסיות חדשות, מסעדות חדשות, מכללות חדשות, והכל בגיבוי השקעות שיווק ופרסום. תרבות "השתמש וזרוק" נכונה לא רק לשקיות ניילון או מכשירי חשמל, אלא גם למרכזים עירוניים; מדוע לתקן את הישן אם אפשר לקנות חדש? גם ההיסטוריה של דעיכת המרכזים העירוניים לא תבלבל את פרנסי העיר השואפים לחדש ולהתחדש בכל הכוח, יעלה כמה שיעלה. אז מה אם אפשר לשפץ את בתי הקולנוע הישנים במאמץ קטן? לא עדיף להשקיע באימפריית-קולנועים חדשה?

 

לא אחת אנשי מקצוע בשירות הציבורי טוענים ש'אפילו' בתל אביב בתי הקולנוע יוצאים מהעיר, ושתופעה זו אינה נחלתה של חיפה בלבד. האם נכון לקחת את תל-אביב כמודל לחיקוי רק כאשר המגמות הן שליליות? מדוע לא נבחר לאמץ ממנה דווקא את החיוביות?

 

שאלת תם: אז מהו בכל זאת היתרון במיקום קולנועים חדשים מחוץ לעיר על פני שיקום הקיימים? אם אנשי מקצוע כה רבים החליטו להעביר את הקולנועים - לא יכול להיות שאין לכך יתרונות! 
 

אז הנה עוד כמה נקודות, לשיקול דעתכם...

 

מדוע לא נכון להוציא את בתי הקולנוע מחוץ לשכונות?
» כי בשביל ליהנות מהצגה יומית ספונטאנית צריך לקחת בחשבון עוד זמני נסיעה לכל כיוון. אופרציה.

» כי לא לכולם אמצעים (פיסיים וכלכליים) לנסיעות אלה.

» כי למרות הטענות החוזרות ונשנות שחל שיפור משמעותי בזיהום האוויר בחיפה ובאזורי התעשייה שלה – המפרץ עדיין מזוהם, הריח בו לא נעים והאוויר אינו נקי. מניין שואבים פרנסי העיר את האחריות להוביל את הציבור למקום המזוהם ביותר בעיר, שהיא בין המזוהמות ביותר במדינה, ועוד לשם בילוי?

» כי לנוער, עבורו הקולנוע הוא אמצעי בילוי מרכזי, קשה להתנייד, ולהורים שלהם שתפקידם לנייד - קשה לא פחות. מרכז חורב ודומיו, היה בעבר מרכז מפגש של נערים ונערות תושבי הכרמל. למרות מוגבלויותיו הניכרות, מרכז זה שקק חיים בערבי ששי לפני ואחרי שעות הקרנת הסרטים. כיום, לאחר סגירת בתי הקולנוע, המרכז השכונתי שומם.

 

ומדוע כן נכון להשאיר את בתי הקולנוע בתוך השכונות?
»
כי חיים שמבוססים פחות על תנועה ממונעת ויותר על הליכה ברגל ורכיבה על אופניים – הם חיים יותר בריאים גם לגוף וגם לסביבה. הם חוסכים באנרגיה ועל כן מפחיתים את זיהום האוויר, תומכים באורח החיים הבריא, ובעקיפין, חוסכים בהוצאות כלכליות כפולות: צמצום צריכת אנרגיה וחסכון בהוצאות על בריאות.

»
כי הקולנוע הוא מרחב ציבורי, וככזה, עליו להיות עממי. הקולנוע חייב להיות ממוקם באופן שיאפשר לכל תושב ותושבת, בכל גיל, להגיע אליו בקלות ובעלות נמוכה, גם אם אינם בעלי רכבים או בעלי יכולת לממן מוניות בערבי ששי.

»
כי הרחובות הם החלל הציבורי העירוני החשוב ביותר בעיר, חלל שצריך להיות שוקק חיים ומרגש אך גם בטיחותי ונעים. כי ברחובות נוכל לראות ולהיראות, לטייל ולשוטט, לפגוש מכרים ולהכיר זרים. המרחב הציבורי הוא המקום בו מתפתחת הסובלנות והמודעות חברתית לאנשים השונים מאיתנו. והקולנוע הוא חלק בלתי נפרד מהמרחב הציבורי.

 

התרגלנו לנוחות שמציעים הקניונים הממוזגים, החללים המקורים, השמורים והסגורים, אבל אולי הלכנו קצת רחוק מידי כשאפשרנו להם לחסל את כל מה שהיה לנו ליד הבית. בסופו של יום, כולנו חיים בתוך מסגרת של אפשרויות שהמרחב העירוני מציע ומאפשר לנו. חובה עלינו לדאוג שהמרחב בו אנו חיים יציע לנו מגוון אפשרויות רחב ככל שניתן, כי החופש אמיתי הוא החופש לבחור.