חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג פעילות
חיפוש פעילות בטקסט חופשי

2000-2009

 

2000-2009

31. הסטת שדה תעופה רמון מעין עברונה לתמנע (2000)


32. השקת פרויקט האכלת העגורים בעמק החולה (2000)

 


33. ייסוד שביל סובב כינרת 2003  

 

 

על רקע המציאות הקשה של סגירת חופי הכנרת וגידורם וכחלק מתפישתה של החברה להגנת הטבע את הכנרת כנכס טבע ונוף, היא יזמה את  "שביל סובב כנרת" - מסלול טיול רגלי מסומן, אשר יקיף את הכנרת קרוב ככל הניתן לשפת המים.

ייזום השביל היה חלק מפעילות רבה שכללה מאבק ציבורי, דיונים בכנסת וסיורים של שרים, קידום דוח מבקר המדינה על סגירת חופי הכנרת בפני הציבור ועוד.   

השביל נפרץ על ידי בני נוער במסגרת פעילות אקטיביסטית שיזמה החברה להגנת הטבע.  בשלב מאוחר יותר הרעיון עוגן רשמית על ידי המועצה הארצית וממשלת ישראל. 

כיום השביל מתוחזק ומפותח על ידי רשות הכנרת ואיגוד ערים כנרת. ניתן לצעוד כ-90% מהשביל לאורך כ-53 קילומטרים שכבר נפרצו, מתוך 60 ק"מ המתוכננים סך הכל.  

   

 

 עוד על שביל סובב כנרת

 

 
34. הצלת שמורת האירוסים בנתניה (2003)

 

 


35 חקיקת חוק החופים 2004

 

 

בשנות ה-90 התגבר האיום על חופי הים התיכון בשל יוזמות הבנייה הגדולות לאורך החו, ואוזלת היד של הרשויות להגן על הסביבה ועל האינטרס הציבורי. בין השנים 1997-1983 אושרו 45 מתוך 50 בקשות לבנייה בשטח החופים, שהוגשו למועצה הארצית לתכנון ולבנייה, וכך נבנו לאורך החוף פרויקטים כמו סי אנד סאן, מגדלי חוף הכרמל בחיפה, סול מרין בנהריה ואחרים, כולם בטווח 100 מטר מקו החוף. באשקלון, אשדוד והרצליה הוקמו מרינות והחלו יוזמות למרינות נוספות בעכו, חיפה, תל אביב וערים נוספות. לאור כל אלו ניהלה החברה להגנת הטבע קמפיין ארוך שנועד להגדיר את החוף כנכס לאומי וציבורי ולשמור עליו מפני איומים נוספים.
משנת 2000 פרסמה החברה 8 דוחות מקיפים על מצב הים התיכון. היא איגדה את הגופים הרלוונטיים לקואליציה בשם "הפורום הישראלי לשמירה על החופים", שיחד הוציאו את העלון "חוף חופשי". הקמפיין הציבורי כלל אירועי מחאה והסברה תחת הכותרת "חוף הים הוא לא נדל"ן" ו"חוף הים שייך לכולם", עצומה עליה חתמו כ-250 אלף תושבים, פעילויות חינוכיות ועוד.

ב-1999 נוסח על ידי עמותת "אדם טבע ודין" החוק לשמירת אזור החוף, והוא אושר בכנסת באוגוסט 2004 לאחר 5 שנות דיונים. מטרות החוק מתייחסות לאזור החוף כמשאב בעל ערכים ייחודיים, שמירתה לתועלת והנאת הציבור תוך קביעת עקרונות לפיתוח בר-קיימא. החוק מעגן לראשונה בחקיקה ראשית עקרונות חשובים כמו זכות הציבור למעבר חופשי, קביעת קו חוף, מניעת פגיעה בסביבת החוף, היטל להגנת סביבה זו. במסגרת החוק הוקמה ועדה לשמירת אזור החוף אשר בוחנת את התכניות הסמוכות לחוף.

אולם עם השנים, למרות החוק, הצליחו חברות נדל"ן ובעלי אינטרסים לקדם תכניות בנייה ישנות שקיבלו היתרים עוד לפני שחוקק. אי לכך, יזם ח"כ דב חנין תיקון לחוק, שימנע את אישורן של כ-50 תכניות כאלו. ביולי 2017 נדחה התיקון בוועדת השרים. המאבק לתיקון החוק טרם הסתיים.

 

 
36. מניעת הקמה היישוב מיכל בגלבוע (2006)


37. הכרזת פארק חולות ניצנים (2006)


38. מניעת הכרייה בחצבה מערב (2006)

 


39 ביטול תכנית ספדי לבנייה בהרי ירושלים 2007

 

הרי ירושלים. צילום: עמיר בלבן

 

תכנית ספדי היתה חלק מתפיסת פיתוח לעיר ירושלים, לפיה מכלול השטחים הפתוחים של הרי יהודה הם מאגר של שטחים "פנויים" ומתחמים פוטנציאליים לבנייה, ומענה לכאורה לצורכי העיר. בשנת 1986 הוקמה ועדת קוברסקי אשר הגישה ב-1992 דוח ובו המלצה לסיפוח של 145 אלף דונם ממערב לירושלים, לעיר. כך נולדה "תכנית ספדי", שכללה עשרות אלפי יחידות דיור על רכסי ההרים הללו. 

החברה להגנת הטבע התנגדה לתכנית בשל התפיסה שיש צורך להשקיע בחיזוק לבה של ירושלים ובמיצוי עתודות הבנייה העירוניות, ומתוך חשש כי התכנית תביא להרס הטבע ולבריחת תושבים.

ב-2003 הקימה החברה את "הקואליציה לשימור הרי ירושלים", בה היו שותפים עשרות ארגונים וועדי פעולה סביבתיים וחברתיים, והובילה פעילות שכללה הפגנות, עצומות, הכנת דו"ח עתודות קרקע לבנייה בתוך ירושלים, והפעלת לחץ על חברי המועצה הארצית לתכנון.
ב-2004 הוגשו עשרות התנגדויות לתכנית על ידי ארגונים סביבתיים ואזרחים, חברי כנסת, רשויות מקומיות ואנשי מדע ומתכננים, ו- 16 אלף התנגדויות אישיות של אזרחים מירושלים, סביבת ירושלים והארץ כולה.

לאחר דיונים ועתירות רבות, ובזכות מאבק ארו ועיקש זה, בפברואר 2007 בוטלה תכנית ספדי על ידי המועצה הארצית לתכנון ובנייה. ב-2014 החלו לצוץ מחדש תכניות שונות המאיימות על הרי ירושלים ושוב נמצאת החברה להגנת הטבע במאבק, יחד עם שותפים נוספים, בברית לחיזוק ירושלים.

עוד על תכנית ספדי

 

 

40. הצלת עמק השלום (2007)


41. הקפאת בניית גדר ההפרדה במדבר יהודה (2007)

 


42 בחירת הדוכיפת כ"ציפור הלאומית" 2008

 

 

בחירת הדוכיפת כציפור הלאומית על ידי שמעון פרס

 

בשנת 2008, כחלק מחגיגות שנות ה-60 למדינה, יזמה החברה להגנת הטבע והובילה ואת הקמפיין לבחירת "הציפור הלאומית" בחסות משרד החינוך והמשרד להגנת הסביבה. לאורך 6 חודשים התחרו ביניהן 10 ציפורים על התואר "הציפור הלאומית". הבחירות התקיימו בגני ילדים ובבתי ספר, במחנות צה"ל ובאתרי תיירות בכל הארץ, בכנסת, בנציגויות ישראל ב-40 מדינות בעולם ובאמצעות אתרי אינטרנט. בבחירות השתתפו כ-155 אלף מצביעים. לבסוף, נבחרה הדוכיפת כציפור הלאומית על-ידי הנשיא דאז שמעון פרס ז"ל.
ישראל היא "מעצמת צפרות" – יש בה כ-550 מיני עופות, מגוון גדול מאוד יחסית לשטחה הקטן. המגוון הייחודי נובע ממיקומה הגאוגרפי במפגש 3 יבשות והיותה ציר נדידה ראשי. על פי "הספר האדום של ציפורי ישראל", שעדכונו הסתיים בשנת 2017, נמצאים 65 מינים בסכנת הכחדה חמורה לעומת 38 מינים שהוגדרו כך בשנת 2002.

מרכז הצפרות הישראלי של החברה להגנת הטבע פועל במגוון דרכים לשמירת הציפורים ולקידום הצפרות בישראל.
הוא מקדם הקמת מרכזי צפרות ברחבי הארץ, סקרים מקצועיים וניטור ציפורים בעזרת מתנדבים, תחרויות זיהוי ציפורים ("אלופי הנדידה") להעלאת המודעות ולגיוס תרומות להגנת ציפורי בר, סיורים, ימי עיון, חוגי צפרות ומגוון רחב של פעילויות לשמירת הציפורים ולקידום הצפרות בישראל.

עוד על צפרות בחברה להגנת הטבע 

 

 

43. מניעת הקמת גדר ההפרדה בואדי קלט (2008 )

44. הוצאת כלובי הדגים מאילת (2008)
45. מניעת הקמת אתר סילוק פסולת סביון ברמת מנשה (2008)