חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג טיול
בחר דרגת קושי
חיפוש טיול בטקסט חופשי
פייסבוק
ניוזלטר

עופות

אסף מירוז ודן אלון I מרכז הצפרות הישראלי, החברה להגנת הטבע

א. רקע זואוגיאוגרפי
ישראל היא אחת מהמדינות העשירות ביותר במיני עופות ביחס לשטחה, ונצפו בה 511 מינים שונים של עופות השוהים כאן בעונות השנה השונות, על פני שטח של כ-28,000 קמ"ר (Shirihai 1996). צפיפות המינים בישראל גבוהה מאד, ומזכירה את צפיפות המינים באזורים טרופיים. מספר גורמים משפיעים על מגוון מיני העופות בארץ:

1. ישראל מהווה צוואר בקבוק בנדידת העופות הפאליארקטיים – 283 מינים חולפים על פני הארץ בשתי עונות הנדידה. מבין מינים אלה, 50 מינים הם חולפים בלבד; 127 מינים הם חולפים וחורפים, היינו חלק מהפרטים עוברים על פני הארץ בנדידה בעוד חלק אחר מבלה כאן את החורף; ו- 106 מינים הם חולפים ומקייצים ו/או יציבים, כך שחלק מהפרטים הנראים בארץ שוהים בה לצורך מעבר בלבד, בעוד שפרטים אחרים מקננים בה (Shirihai 1996).

2. מגוון של אזורים ביוגיאוגרפיים הנכללים בישראל. ישראל מהווה צומת של יבשות ושל אזורים ביוגיאוגרפיים שונים, המיוצגים בתוך שטחה המצומצם. בחבל הים-תיכוני של הארץ ובחרמון מקננים מינים רבים ממוצא אירו-אסייתי וים-תיכוני, שזהו עבורם גבול תפוצה דרומי ומזרחי, בהתאמה; בחבל המדברי מקננים מינים ממוצא סהרו–ערבי ופאליאוטרופי, וזה עבורם גבול תפוצה צפוני; כמו כן מקננים בארץ מינים ממוצא אסייתי ואירנו-טורני, שזה עבורם גבול תפוצה מערבי.

3. עושר במקומות חיוּת - לעושר זה תורמים מיקומה של ישראל לחוף-ים ובגבול רצועת המדבריות העולמית, והבקע הסורי-אפריקאי העובר בה, והמהווה נתיב חדירה צפונה עבור מינים אפריקאים. הבקע הסורי-אפריקאי הוא גם היוצר את הר החרמון, המהווה גבול תפוצה דרומי עבור מינים אירו-סיביריים ואירנו-טורניים רבים (16 מינים מיוצגים בארץ בצפון הגולן ובחרמון בלבד).

בטבלה מס' 1 מוצג האיפיון הזואוגיאוגרפי של  מיני עופות שתועדו מקננים בארץ, 206 מינים מתוך 511 שנראו בישראל. לא נכללו מינים גרים ומינים שקיננו באורח אקראי ולא-סדיר. חשוב להדגיש, כי גם עבור יתר המינים, ובמיוחד עבור אלה החורפים וחולפים בארץ דרך קבע, מהווה ישראל אזור חיוני לקיומם בחלק ממחזור חייהם.

 
טבלה מס' 1: אִפיוּן זואוגיאוגרפי של מיני עופות המקננים בישראל 
(Shirihai 1996):

אזור זואוגיאוגרפי מספר מינים אחוז מסך כל
המינים המקננים
כלל עולמי (קוסמופוליטי) 12 6
עולם ישן כללי 23 11
פאליארקטי כללי (טראנס-פאליארקטי) 11 5
צפון פאליארקטי (אזורים לחים עם צומח צפוף) 58 28
מרכז פאליארקטי אזורים חמים וממוזגים) 30 15
סהרו-סינדי 34 17
פאליארקטי דרומי 11 5
פאליאוטרופי (אפריקאי +אוריינטלי) 9 4
אפרו-טרופי 11 5
אוריינטלי-טרופי 7 4
סה"כ 206 100

 

מינים בסכנת הכחדה
» קוֹרְמוֹרָן גַּמָּד
» בַּרְוָז מְשֻׁיָּש 
» צוֹלֵל בִּצּוֹת
» רָחָם
» נֶשֶׁר  
» עַיִט זָהֹב
» עַיִט נִצִּי  
» בַּז אָדֹם
» בַּז שָׁחוֹר
» בַּז צוּקִים
» פְרַנְקוֹלִין
» חֻבָּרָה
» רַץ-הַמִּדְבָּר
» שַׁדְמִית מְצוּיָה
» חוֹפָמִי גָּדוֹת
» חוֹפָמִי אָלֶכְּסַנְדְּרִי
» שַׁחַף צְהֹב-רֶגֶל
» קַטַּת כֶּתֶר
» קַטָּה סֶנֶגָלִית
» יוֹנַת סְלָעִים
» תַּחְמָס נוּבִּי
» סִיס הַגָּלִיל
» שְׁרַקְרַק יָרֹק
» שְׁרַקְרַק מָצוּי
» עֶפְרוֹנִי חַכְלִילִי
» אָלֶמוֹן
» עֶפְרוֹנִי הָרָמוֹּת
» צְחִיחָנִית מִדְבָּר
» פִּיפְיוֹן צָהֹב   
» פִּיפְיוֹן הָרִים   
» נַחֲלִיאֵלִי צָהֹב 
» חַרְגּוֹלָן זְמִירִי     
» זְמִירוֹן
» קָנִית אֵירוֹפִּית
» סִבְּכִי עֲרָבוֹת
» סִבְּכִי שִׁטִּים
» עוֹרֵב שָׁחֹר     
» גִּבְּתוֹן שְׁחֹר-רֹאשׁ     

מינים בסיכון עולמי
»
זֵרוֹן שָׂדוֹת
» עֵיט שֶׁמֶש
» קִיוִית לַהֲקָנִית

מינים שנכחדו כמקננים
»
טַבְלָן מְצֻיָּץ
» אֲנָפָה אֲפֹרָה
» צַחְרֹאשׁ לָבָן
» דַּיָּה מְצוּיָה
» עֵיטָם לְבֶן-זָנָב
» עָזְנִיָּה שְׁחֹרָה
» זֵרוֹן סוּף    
» עֵיט צְפַרְדְּעִים
» עַיִט שָׁחֹר
» בַּז נוֹדֵד
» מֵרוֹמִית שְׁחֹרָה

מינים שנכחדו מהארץ
»
יָעֵן
» פֶּרֶס
» עָזְנִיַּת הַנֶּגֶב
» קֶטוּפָּה
 
רשימת מיני העופות המקננים בישראל

ב. מצב העופות בישראל

מינים בסכנת הכחדה עולמית I
שמונה-עשר מינים מתוך כלל העופות שנצפו בישראל הוגדרו על ידי אירגוני שמירת-טבע  (Birdlife International, IUCN) כנמצאים בסכנת הכחדה עולמית (Capper & Statterfield 2000), מתוכם שבעה מינים מוגדרים בקטגורית סיכון גבוהה (EN, VU): צחראש לבן, ברווז משויש, עיט צפרדעים, עיט שמש, בז אדום, מלכישליו וקיווית להקנית. שניים מאלה מקננים בארץ (בז אדום וברווז משויש). אחד-עשר מינים נוספים מוגדרים בקטגוריית סיכון עולמית נמוכה (NT): קורמורן גמד, צולל בִּצות, עיטם לבן-זנב, עזניה שחורה, זרון שדות, חובה קטנה, חוברה, חרטומית בינונית, גבתון אפור ובזבוז לבנון. מבין אלה מקננים בארץ 4 מינים (קורמורן גמד, צולל בִּצות, חוברה ובזבוז לבנון) ושניים נוספים נכחדו מהארץ כמקננים (עיטם לבן-זנב ועזניה שחורה). בקטגוריית מידע חסר (Data Deficient) נמצאת שדמית שחורת כנף שאינה מקננת בארץ.

מינים בסיכון אזורי I טבלה מס' 2 מרכזת את דרגות הסיכון של מיני העופות בארץ. בניגוד לקטגוריות הסיכון העולמיות, מתייחסות קטגוריות הסיכון האזורי למצב האוכלוסיה של המינים השונים בארץ מבלי להתחשב במצבם בשאר תחומי תפוצתם העולמית. לפיכך, מופיעה בטבלה חלוקה של מיני העופות המקננים בארץ לקטגוריות סיכון אזוריות, כפי שהוגדרו על ידנו בהתחשב במצבו של המין בישראל.

טבלה מס' 2: קטגוריות הסיכון של מיני העופות המקננים בישראל (לא כולל מינים גרים)

DD
חסר מידע
LC
לא בסיכון
NT
בסיכון נמוך
VU
עתידו בסכנה
EN
בסכנת הכחדה
CR
בסכנת
הכחדה חמורה
RE*
(as breeder)
נכחד כמקנן
RE
נכחד באזורינו
סה"כ
14 82 56 16 8 15 11 4 206

* מין אחד נכחד מאזורינו ונמצא בתהליך השבה – עיטם לבן זנב.

מתוך 206 מינים שקיננו בארץ באורח סדיר, 15 מינים אינם מקננים עוד בישראל. מרביתם של מינים אלה נראים עדיין בארץ כחולפים או חורפים ולכן הם סווגו לקטגוריית "נכחד כמקנן" (RE - as breeder). 4 מינים נעלמו לחלוטין מנופי הארץ או הפכו למזדמנים נדירים ביותר והם נכללים בקטגוריית "נכחד" (RE). מין אחד (עיטם לבן-זנב) נכחד כמקנן והושב לאחרונה לטבע, אך טרם קינן בהצלחה. מינים נוספים (דוגמת זרזיר ארבה, ברודית גמדית, קיווית מצוייצת, ועוד) נצפו מקננים בארץ בעבר (ולא בעשורים האחרונים), אך לא נכללו בקטגוריית הנכחדים מכיוון שחסר מידע על היקף הקינון שלהם בעבר, או שקינונם היה אקראי ולא רצוף. מינים אלה נכללו בקטגוריית "מידע חסר" (DD), או "לא-בסיכון" (LC). 39 מינים מוגדרים כמינים המצויים בסיכון גבוה בישראל (כולל את הקטגוריות VU, EN, CR), דהיינו שאוכלוסייתם מוגבלת מבחינת מספר הפרטים או טיב וגודל שטח מקום החיוּת הזמין לשימושה, או כאלה שאוכלוסייתם הצטמצמה במידה משמעותית במהלך העשור או העשורים האחרונים. עבור מינים אלה לא בוצע ניתוח כמותי של ההסתברות להכחדתם מהארץ, אולם הוגדרו בדרגת הסיכון הגבוהה ביותר (Critical) מינים שיש להערכתנו הסתברות גבוהה שייכחדו במהלך שני העשורים הבאים, וחלקם אולי נעלמו כמקננים מן הארץ, אולם אין בידנו מידע מקיף לגביהם מכל אזורי הקינון. 56 מינים נוספים מוגדרים בסיכון אזורי נמוך (NT-Near Threatened), כלומר שאוכלוסיותיהם קטנות למדי או מוגבלות מבחינת תחום התפוצה או שהן הצטמצמו באופן מתון, והם אינם עונים לקריטריונים שהוגדרו עבור מינים בסיכון גבוה . 82 מינים סווגו בקטגוריית הסיכון הנמוכה ביותר (לא בסיכון מיידי,  (LC-Least concern , משום שעל פי המידע הקיים בידנו אוכלוסיותיהם גדולות או שהן לא הצטמצמו באופן ניכר. אין בידנו די מידע כדי להעריך את מצב אוכלוסיותיהם (בעבר או בהווה) של 14 מינים (DD-Data Deficient).

לפחות 4 מיני עופות גֵּרים (צוצלת, דררה, מאיינה מצויה ועורב הודי) התבססו והתפשטו בארץ כמקננים ופרטים לא מעטים של ציפורי כלוב נוספות נצפים בטבע הארץ דרך קבע. באופן כללי, עשויים מינים אלה להתחרות בבעלי החיים המקומיים ולהביא לצמצום אוכלוסיותיהם. משום כך חשוב לפעול למניעת התפשטותם של העופות הגרים.

המספר הגבוה של מינים המוגדרים כנמצאים בסיכון אזורי משקף את המצב הקשה שעולם העופות בישראל שרוי בו. ישראל היא אחת המדינות הצפופות בעולם, וקצב גידול האוכלוסיה האנושית בה גבוה ביותר. פיתוח ונגיסה בשטחים טבעיים מסכנים את עולם החי וגורמים לשינויים רבים בהרכב ובמגוון הביולוגי. מינים רבים נעלמים או נמצאים תחת לחץ מתמיד, ואילו לגבי מינים אחרים מעודד שינוי מקום החיוּת את התרבותם, ואוכלוסייתם גדלה במהירות. למעשה לא נותר בארץ כיום מקום-חיוּת טבעי שאינו מופר על ידי פעילות אנושית כלשהי.

ישראל מהווה צוואר בקבוק, שמיליוני עופות נודדים חולפים דרכו, ולכן יש לה חשיבות בינלאומית בשמירת מגוון עולם העופות המערב-פליארקטי. חשיבות זו מקבלת משנה תוקף בהיות המזרח התיכון אזור בעייתי מבחינת שמירת-טבע, המהווה לעיתים מלכודת מוות עבור עופות נודדים. לכן נכללו בפרק העופות מינים נודדים או חורפים (שאינם מקננים בארץ), המוגדרים בקטגוריית סיכון עולמית.

ג.  גורמי סיכון והפרעה לעופות בישראל
1. שינוי והרס מקומות החיוּת הטבעיים
הפיתוח המואץ בישראל הביא לשינוי מהותי במקומות החיוּת הטבעיים. שינוי זה בולט יותר בצפון הארץ ובמרכזה ולאורך חוף הים התיכון. מקומות החיוּת שנפגעו ושונו במידה הרבה ביותר הם:

 נופי בִּצה ומים מתוקים: שטחים גדולים בצפון הארץ, ובעיקר בעמקי הצפון ובמישור החוף, היו מקומות חיוּת לחים, בִּצות ושלוליות-חורף. פגיעה מהותית במינים רבים של עופות מים נגרמה כתוצאה מייבוש אגם החוּלה ובִּצותיו בשנות החמישים של המאה ה-20. השינויים וההרס של מקומות החיוּת הלחים הביאו באופן ישיר להכחדה אזורית של שבעה מינים מקננים (דוגמת אנפה אפורה, מירומית שחורה, טבלן מצוייץ וזרון סוף), ולפגיעה משמעותית באוכלוסיות של מינים רבים, מקננים וחורפים, שאוכלוסייתם ירדה במידה ניכרת, כמו: חרגולן זמירי, קנית אירופית, חופמי גדות וחופמי אלכסנדרי.

 חורש ים-תיכוני: עד לראשית המאה ה-20 היה זה מקום החיוּת העיקרי במרכז הארץ ובצפונה. בתחילת המאה ה-20 נכרתו שטחי חורש נרחבים לצורכי פיתוח. לאחר הקמת המדינה ניטעו (בעיקר על ידי קק"ל) שטחי יער נרחבים, מרביתם בעצים לא-מקומיים כמו אורן, אקליפטוס ושיטה מכחילה. שטחי חורש טבעי הפכו סבוכים יותר עקב הפסקת הכריתה, דלדול הרעיה (בעיקר בגליל ובכרמל) והתמעטות אוכלי העשב, והפכו מתאימים למינים חובבי-סבך ופחות למינים חובבי יער-פארק וגריגה. יערות וחורשים צפופים של עצים גֵּרים, שניטעו בידי אדם וכן פרדסים ומטעים חקלאיים, אינם מאכלסים את כל מגוון מיני העופות המאפיין חורש ים-תיכוני טבעי, וחלקם מהווים מקום-חיוּת אחיד וירוד לעופות. עובדה זו השפיעה על הרכב החי בחבל הים-תיכוני ובספר המדבר, במגמה כללית של התמעטות מינים מקומיים מתמחים. השפעת היערות הנטועים רחבה אף מעבר לתחומי היער עצמו, היות והיער מעודד מינים חובבי יער ומינים סתגלנים כמו שחרור, עורב אפור ועורבני, המתחרים במינים של שטחים פתוחים, ואוכלוסיותיהם גדלות תוך ניצול מקום-חיוּת זה. מינים של חורש ים-תיכוני שאוכלוסייתם נפגעה הם למשל: תור מצוי, חוחית, ירקון.

 בתה וגריגה ים-תיכוניים ובתת סְפר-המדבר: מקום-חיוּת זה, שכיסה שטחים ניכרים, היה אופייני לגב-ההר ביהודה, שומרון ובגליל. בסְפר המדבר–  בנגב, ביהודה ובשומרון  –היתה נפוצה בתה שנשלטה על ידי סירה קוצנית. בשלושת העשורים האחרונים – בעיקר כתוצאה מעיור, גידול בשטחים מאוכלסים, ייעור, רעיה ופיתוח – חל צמצום משמעותי בגודל השטח של מקום-חיוּת ייחודי זה. כתוצאה מהתרחבות שטחי היער והישוב התרבו מאד מינים מסוימים של טורפים, אוכלי-כל וחיות בית (דוגמת עורבים, תנים וחתולי בית), המתחרים או טורפים עופות חובבי בתה ודוחקים אותם. מינים אופייניים למקום-חיוּת זה, שסבלו מירידה דרסטית בגודל אוכלוסייתם, הם: פיפיון הרים, קוקיה אירופית, סבכי ערבות ושיחנית גדולה.

 מישורי לס וחולות הנגב: זהו מקום-חיוּת שאיפיין שטחים נרחבים בנגב, בעיקר במערבו. מקום-חיוּת זה נפגע משמעותית כתוצאה מעיבוד חקלאי, נטיעות ופעילות צבאית. התרחבות השטחים המיושבים והמעובדים וריבוי הנטיעות גורמים לסוואניזציה של האזור – הפיכתו ממדברי לערבתי, לייצוב החולות הנודדים ובמקביל לחדירת מינים ים-תיכוניים הדוחקים מינים מדבריים. שטחים גדולים במערב הנגב סובלים מממשק רעייה לא מאוזן, כאשר שטחי-אש נפתחים לרעייה למשך תקופה קצרה באביב. בתקופה זו מתרכזים במערב הנגב עדרים גדולים המלווים בכלבים והשפעתם על העופות, הנמצאים בעיצומה של עונת הרבייה, חמורה ביותר.  אנו עדים לירידה דרסטית במספריהם של עופות המאפיינים את מישורי הלס והחול, כמו: חוברה, רץ-מדבר, קטת-כתר וקטה סנגלית.

 עמק הערבה, סוואנות ומלֵחות: מקום-חיוּת זה כולל נוף מדברי צחיח, ובו מספר מקומות חיוּת חיוניים לעופות. פעילות חקלאית אינטנסיבית ומתקדמת בערבה, עבודות פיתוח והתיישבות ופריצת דרכים – הביאו לצמצום שטחי חולות, חמדה ומלֵחה טבעיים, ולייבוש אזורי סוואנת-שיטים (יובל פלד, אמוץ זהבי, בע"פ). התפשטות תחומי ישובים ושטחי חקלאות צמצמה את שטח מקומות החיוּת הזמינים עבור מינים מדבריים-מתמחים, והיא מעודדת עופות נודדים החולפים דרך הערבה לבצע בה חניית-ביניים, תוך שהם מתחרים בעופות  המקומיים (השפעה זו טרם נחקרה לעומק). מספר מינים האופייניים למקום-חיוּת זה עומדים היום על סף הכחדה אזורית: סבכי שיטים, אלמון ותחמס נובי.

2. שימוש ברעלים
בשנות החמישים של המאה ה-20 החל שימוש אינטנסיבי ברעלים להדברת מזיקים בחקלאות. השימוש ברעלים יציבים (שאינם מתפרקים לאחר פיזורם) ושאינם סלקטיביים (קוטלים גם בעלי חיים אחרים מלבד המזיקים), פגע פגיעה אנושה במיני עופות רבים, בעיקר בעופות דורסים. עופות אלה נפגעו ונפגעים בעיקר על-ידי הרעלה משנית, באוכלם בעל חיים שניזון ישירות מהרעל. הפגיעה הורגשה הן באוכלוסיות החורפות (שנפגעו מהרעלות באותן שנים גם באירופה) והן באוכלוסיות מקננות. מינים רבים של עופות-דורסים שהיו נפוצים מאד (לדוגמא דיה שחורה, רחם, נשר, בז צוקים ועוד) נעלמו כמעט לחלוטין מנופי הארץ, בעיקר מהחבל הים-תיכוני (מנדלסון 1972). כמו כן נפגעו עופות אוכלי חרקים ואוכלי כל דוגמת שרקרק מצוי, שרקרק ירוק, חטפית אפורה, חמריה ועורב מזרע. מקצת האוכלוסיות של מינים אלה התאוששו במידת מה לאחר שנחקקו תקנות המגבילות את השימוש ברעלים (סוף שנות השבעים), אולם גם בעשור האחרון היינו עדים למספר מקרים של הרעלה המונית של מיני עופות שונים (אלפי עופות שכללו מאות עופות דורסים שהורעלו בעמק בית-שאן בסתיו 1997, ומעל ל-50 נשרים שהורעלו בגולן בקיץ 1998).

3. התחשמלות
קווי חשמל הם גורם המסכן בעיקר עופות גדולים העומדים על כבלי מתח גבוה ונוגעים בשני כבלים כאשר כנפיהם פרושות, וכתוצאה מכך מתחשמלים. המין שנפגע בצורה הקשה ביותר מגורם זה הוא הנשר, אשר כ-12 עד 20 פרטים ממנו נפגעים מדי שנה, בעיקר בגולן (עופר בהט, בע"פ). כמו כן נפגעים מינים נודדים רבים כמו שקנאי, עגור וחסידה. בשנים האחרונות נעשה מאמץ על ידי חברת החשמל למגן את כבלי ועמודי החשמל נגד התחשמלות עופות, ואכן מורגשת ירידה משמעותית במספר העופות הנפגעים.

4. ציד
ציד היווה גורם בעל השפעה מכרעת על מצבן של חיות הבר, בעיקר בסוף המאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה ה-20. ציד של עופות בוצע לצורכי שעשוע, אספקת מזון ואיסוף לאוספים מדעיים ופרטיים. הציד פגע במיוחד במינים הגדולים כדוגמת: יען, חוברה, חגלה, פרנקולין, ועופות דורסים. כמו כן ניצודו עופות שנמצאו בקונפליקט עם ענף המדגה כדוגמת: שקנאי לבן וקורמורן גמד (Shirihai 1996). הציד בישראל צומצם במידה ניכרת לאחר קום המדינה וחקיקת החוקים לשמירת חיות הבר, ואכן ניכרה התאוששות באוכלוסיותיהם של מספר מינים (דוגמת חגלה וחוברה) במהלך שנות השישים והשבעים (פז 1986). אך בעשור האחרון עלה שוב לחץ הציד בארץ, הפעם מכיוון הציד הבלתי-חוקי, המבוצע ברובו על ידי בני-מיעוטים ועובדים זרים בחקלאות. ציד וחמיסת קינים מבוצעים לרוב באזורי ספר באמצעות כלבים, ירי ואיסוף בידיים (סיימון נמצוב, אוהד הצופה, חנן אפריאט, בע"פ), ועל ידי פועלים זרים בחקלאות באמצעות איסוף ידני ובמלכודות, המותקנות בשטחים חקלאיים וסביב יישובים (יום-טוב 2000). האזורים הנפגעים בצורה החמורה ביותר הם שפלת יהודה, הגליל והגלבוע, מזרח יהודה ושומרון, רמת מדבר-יהודה ומערב הנגב. ציד והפרעה בקנה מידה רחב נגרמים לעולם החי על ידי כלבים המלווים עדרי צאן (חנן אפריאט, בע"פ).

למרות העליה בציד הבלתי-חוקי, לא משתווה עדיין לחץ הציד בארץ, לזה הקיים בשאר מדינות האזור. הציד האינטנסיבי של עופות במדינות האזור ובתחומי הרשות הפלסטינית משפיע בהכרח גם על האוכלוסיות הישראליות, ובשנתיים האחרונות נרשמו מספר מקרים של עופות דורסים שקיננו בישראל ונפגעו בתחומי הרשות הפלסטינית (אוהד הצופה, בע"פ).

5. היפגעות עופות מרשתות בחקלאות
בשטחי חקלאות שונים נעשה שימוש ברשתות כדי להגן על גידולים שונים מפני עופות. אף על פי שרשתות אלה אינן מיועדות ללכידת העופות, הם נתפסים בהן לעיתים במספרים גדולים. שני סוגים עיקריים של רשתות משמשים את החקלאים: האחד הוא רשת-ערפל המשמשת ללכידת ציפורי-שיר במטעים של עצי פרי בתקופת הבשלת הפרי, ההשני הוא  רשת סינטטית בעלת חורים גדולים הנמתחת מעל לבריכות דגים ומטעי פרי.

השימוש ברשת ערפל עשוי להביא לפגיעה במספר גדול של ציפורים, בעיקר כשהשיטה מיושמת על ידי כח אדם לא-מיומן או לא אחראי. השימוש ברשתות בבריכות-דגים מביא לפגיעה במספרים גדולים של עופות. בסקר שנערך בכ-100 בריכות דגים (במעגן מיכאל ובכפר רופין), במהלך כחצי-שנה, נמצאו מעל 300 עופות מתים וכ-4,500 עופות לכודים (נמצוב וויטקר 2001).

ד. מקומות חיוּת החיוניים לעופות בישראל

טבלה מס' 3: שפע מיני העופות במקומות חיוּת ובאזורים גיאוגרפיים שונים

מקומות החיות מקננים בסיכון אזורי נכחדו
הר חרמון 83 8  
ישובים ושדות מעובדים 45 7
בתה וגריגה ים-תיכוניים ובתת ספר-מדבר 39 7 1
נופי מים ושדות לחים 36 14 7
חורש ים-תיכוני 28   1
מישורי לס וחולות הנגב 26 9 1
מזרח הנגב והערבה 24 8 2
מצוקים בחבל המדברי 23 9 1
נוף הררי ומצוקי בחבל הים-תיכוני 18 8 4
הבקע בין בית שאן ליריחו 14 4  
הבקע באזור ים המלח 14 2  

* הערה: חלק ממיני העופות מקננים ביותר מאזור אחד.

מתוך נתונים אלה, ניתן לדרג את חשיבותם לשמירת מגוון מיני העופות לפי הסדר הבא (סדר חשיבות יורד):
נופי מים – מישורי לס וחולות הנגב – מצוקים בחבל במדברי – הר חרמון – מזרח הנגב והערבה – הרים ומצוקים בחבל הים-תיכוני – בתה וגריגה – ישובים ושדות מעובדים – הבקע בין בית שאן ליריחו – הבקע בים המלח.

המלצות לשימור מקומות חיוּת החשובים לקיום מגוון העופות בארץ:

1. מקומות חיוּת אקוואטיים: חשיבותם של מקומות חיוּת אלה למגוון המינים בארץ רבה, ויש לעשות מאמץ לשמור על מקווי המים הקיימים נקיים ולאפשר אספקת מים אליהם במשך כל השנה. חשיבות רבה יש ליציבות מפלס המים, לסבך הצומח בגדות ולעצים הפזורים סביב מקווי המים. יש לטפח את הקשר עם אנשי ענף המדגה – הן כדי למנוע נזק ישיר לעופות המים, והן כדי לאפשר התפתחות צומח גדה עשיר סביב בריכות דגים ומאגרים. לעמק החולה יש חשיבות רבה בהיותו מוקד קינון ורביה של עופות מים וגדה, כולל מספר מינים המקננים באזורנו רק בו, דוגמת הברווז המשויש והנחליאלי הצהוב. בשמורת החולה קיימת בשנים האחרונות בעיה של ירידת מפלס המים וזו עשויה לפגוע בהצלחת הקינון של ברווזים וטבלנים. "אגמון החולה" – השטח שהוצף מצפון לשמורה אינו מהווה עדיין אתר קינון משמעותי לברווזים, יתכן בגלל הפרעות או ממשק שאינו מאפשר לסבך גדה להתפתח.

2. לס וחולות: במישורי הלס והחול בנגב ובערבה יש מגוון גדול של מינים, רבים מהם בסכנת הכחדה מיידית. יש לאתר שטחים מתאימים ולהקים לפחות שמורה גדולה אחת במערב הנגב. בנוסף, יש להקטין את הקונפליקט בין רעיית עדרי-צאן לבין קינון עופות דוגרי-קרקע ולהקים נקודות שתיה קבועות עבור קטות.

3. מצוקים בחבל הים-תיכוני והמדברי: המצוקים מהווים אתר קינון עבור מינים רבים, בעיקר עופות דורסים, שאוכלוסיותיהם קטנות ופגיעות במיוחד. מרבית מקומות החיוּת המצוקיים נכללים בתחומי שמורות-טבע, ובכל זאת הם סובלים מהפרעות על ידי פעילות צבא ומטיילים, וקינים רבים נחמסים (נלקחים מהם ביצים וגוזלים). יש לחזק את השמירה על מקומות חיוּת אלה כדי למנוע הפרעות מצד כלי טיס, מטיילים ואחרים.

4. הר חרמון: בחלקו הרם (1200 מטר ומעלה) מקננים מינים רבים המגיעים בחרמון לגבול תפוצתם הדרומי. למרות שהאזור מוכרז כשמורת טבע נעשות בו עבודות פיתוח רחבות היקף, הפוגעות במקום-חיוּת רגיש וייחודי זה.

5. מזרח הנגב והערבה: אזור זה נפגע באופן חמור בעשור האחרון מפיתוח, חקלאות, שאיבת יתר ומפעילות אינטנסיבית של מטיילים. מורגשת ירידה דרסטית במספריהם של מיני עופות רבים. יש לפעול לשיפור מאזן מי התהום כדי לאפשר התאוששות של עצי השיטה, ולהקים שמורות טבע גדולות עבור מינים ההולכים ונעלמים במהירות כמו אלמון, סבכי שיטים, קטת-כתר ותחמס נובי.

ה. פעולות נדרשות לשמירת מיני העופות
1. הכרזת שמורות טבע גדולות ככל האפשר באזורים שהומלצו בסעיף הקודם, ומניעת קיטוע של מקומות חיוּת טבעיים על ידי ייעור ופיתוח.
2. שמירה על מקורות מים נקיים, ושיקום מקורות מים שהתייבשו או זוהמו. יש לשמור על מפלס מים קבוע עד כמה שניתן ולאפשר התפתחות צומח גדה וסבך לפחות בחלק מן הבריכות והמאגרים.
3. הפחתת שימוש ברעלים, בעיקר קוטלי חרקים ומכרסמים. יש צורך בהקמת גוף ממשלתי שיקבע מדיניות לממשק חקלאות וטבע, ויקבע שיטות לעיבוד חקלאי שיהיו ידידותיות ככל האפשר לסביבה. יש צורך באיחוד הטיפול בכל נושא השימוש ברעלים, כולל ביצוע הערכת-סיכון עבור סוגי הרעלים השונים והתקנת תקנות המגבילות את השימוש במסוכנים יותר.
4. הפחתת ציד, בעיקר בלתי-חוקי, על יד הגברת אכיפה ופיקוח ועל ידי שיתוף פעולה עם חקלאים.
5. הסדרת טיולי רגל ורכב ואימוני צבא בשמורות טבע, בשטחים טבעיים ובשטחי אש, כך שפגיעתם בעולם החי תהיה מינימלית.
6. המשך פעולת המיגון של מִתקני חשמל כנגד התחשמלות עופות.
7. שינוי ממשק הרעייה במערב הנגב כדי להקטין את הקונפליקט בין הרעייה לבין עופות דוגרי-קרקע. ממשק זה עשוי לכלול הגבלות בנוגע למספר ו/או סוג הכלבים המלווים את עדרי הצאן.
8. מניעת הכנסתם והתפשטותם של צמחים ובעלי-חיים גרים ופליטי תרבות לשטחים טבעיים.

רשימת מקורות